PROFILPELAJAR.COM

קרב האוויר של 13 בספטמבר 1973
	מיראז' 59, אחד משני מטוסי המיראז' בחיל האוויר שלהם 13 הפלות של מטוסי אויב
תאריכים	13 בספטמבר 1973
מקום	רצועת החוף של סוריה ולבנון
תוצאה	ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים
ישראל	סוריה
כוחות
חיל האוויר הישראלי:; 12 מטוסי פנטום, 8 מטוסי מיראז' 3, מסוק יסעור.	חיל האוויר הסורי:; עשרות מטוסי מיג 21.
אבדות
מטוס מיראז' שטייסו צנח וחולץ בשלום	12 מטוסי קרב הופלו, חלק מהטייסים נהרגו וחלקם צנחו, טייס סורי אחד נשבה

קרבות האוויר של 13 בספטמבר 1973 הם סדרה של קרבות אוויר שהתקיימו מעל רצועת החוף הסורית והלבנונית כשלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים שבמהלכן הופלו 12 מטוסי מיג סוריים ומטוס ישראלי אחד^[1]. לאירוע הייתה השפעה על האווירה הכללית בארץ והוא חיזק את תחושת האופוריה הישראלית.

רקע

ב-13 בספטמבר בשעה 13:00 יצאו שני זוגות של מטוסי פנטום למשימת צילום ארוכת טווח בצפון סוריה. אתרי הצילום היו שדות תעופה ומתקנים בקרבת היישובים חומס, נאצריה, קוצר, חמה ולטקיה. בחיל האוויר הישראלי צפו כי הסורים יזניקו מטוסי יירוט ולכן הוזנק מבעוד מועד כוח משמעותי של 12 מטוסים שטסו בגובה נמוך מאוד מעל לים התיכון מול חופי סוריה ולבנון מתחת לגובה כיסוי המכ"ם בסמוך לנתיב החזרה של רביעיית הצילום כך שיוכלו להפתיע את המטוסים הסורים אם ירדפו אחרי מטוסי הצילום.

מול לטקיה המתינה רביעיית פנטומים מטייסת אבירי הזנב הכתום בהובלת יפתח ספקטור.
מול ביירות המתינה רביעיית מיראז'ים מטייסת הסילון הראשונה בהובלת מפקד הטייסת סא"ל יהודה קורן.
מול חופי ראש הנקרה המתינה רביעיית מיראז'ים מטייסת הקרב הראשונה. בהובלת סגן מפקד הטייסת רס"ן ישראל בהרב.

לאחר גמר הצילום של רביעיית הפנטומים ובמהלך חזרתם מערבה לכיוון הים הוזנקו כנגדם מטוסי מיג 21 שרדפו אחריהם מערבה בנתיב חזרתם מעל לים.

קרב האוויר עם המטוסים הישראלים שהמתינו לאורך רצועת החוף

משהתקרבו מטוסי המיג עלו מטוסי הפנטום שהמתינו לבואם בגובה נמוך מול חוף לטקיה והפתיעו אותם. עם ההיתקלות בשעה 13:28 שיגר הטייס שלמה אגוזי אל אחד המיגים טיל אוויר-אוויר ממרחק 2,100 מטרים שפגע במטוס וסחרר אותו אך לא הפילו. באותו יעף התקרב למטוס שני וירה עליו בתותח מטווח 350 מטרים, הפילו וטייס המיג נטש. המוביל באותו המבנה, יפתח ספקטור, שיגר שני טילים והפיל שני מטוסים.

בשלב זה נקראה רביעיית המיראז'ים שהמתינה מול ראש הנקרה להצטרף לקרב ובמקביל הזניקו הסורים מטוסים נוספים לאזור הקרב. עם הגיעם שיגר מוביל רביעיית המיראז'ים, ישראל בהרב, שני טילים שפגעו במיג אחד שטייסו נטש. לאחר מרדף קצר שיגר מספר 4 במבנה המיראז'ים, אברהם שלמון, טיל והפיל מיג נוסף. בשלב זה הופל באש תותחים מיג נוסף על ידי בהרב. תוך כדי תמרוני הקרב הבחין מספר שלוש ברביעיית המיראז'ים בדליפת דלק ממטוסו, ככל הנראה עקב פגיעה בו. הוא דיווח למבנה והרביעייה כולה ניתקה מגע וחזרה דרומה לכיוון ישראל. המטוס הפגוע נחת בבסיס רמת דוד.

בשלב זה הוכנסה לקרב רביעיית המיראז'ים שהמתינה מול חוף ביירות. הטייס עמוס בר ביצע מרדף קצר אחר מיג והפיל אותו באמצעות טיל צפונית לביירות. לאחר שבקר הטיסה הודיע למיראז'ים כי מטוסים סוריים נוספים מגיעים מצפון התפצלה הרביעייה כך שמספר 2 ו-3, יהודה קורן וסגן יוסי שמחוני, יצאו לקראתם צפונה במטרה לנהל עמם קרב ולמנוע מהם להגיע לאזור הקרב שהתחולל מול ביירות. בקרב שניהלו מספר 2 ו-3 מול החוף הסורי כנגד שמונה מטוסי מיג 21 לא הופלו מטוסים. אך בינתיים מדרום להם הופל מיג נוסף על ידי בר. בשל מחסור בדלק מספר 2 ו-3 ניתקו מגע ופנו דרומה אך במהלך הטיסה דרומה נפגע מטוסו של שמחוני מטיל והחל לבעור. שמחוני הודיע בקשר כי נפגע, ולמרות סכנת ההתפוצצות של מטוסו הבוער, ובמטרה להימנע מנטישה מעל אדמת סוריה, המשיך בטיסה לכיוון הים, נטש מעל לחוף טרטוס וצנח מגובה 4,000 רגל (1,200 מטרים) אל הים במרחק של כ-2 ק"מ מהחוף. הסתבר שסירת ההצלה שמותקנת בכיסא המפלט נפגעה מהטיל שפגע במיראז' ולא נפתחה. שמחוני צף במים והמתין. שלושת המיראז'ים הנותרים ניתקו מגע ופנו דרומה לכיוון ישראל.

הקרב כולו ארך כשלוש דקות. בסך הכל בקרבות שבין המטוסים הסוריים שהוזנקו כנגד מטוסי הצילום לבין שלוש הרביעיות שהמתינו להם, הופלו שמונה מטוסי מיג 21 סוריים ומטוס מיראז' ישראלי אחד שטייסו צנח אל המים הטריטוריאליים הסוריים.

המשך קרבות האוויר עם הכוח שהגן על הטייס הישראלי שצנח לים

במהלך הקרב סייר מעל לים מסוק יסעור, שנועד לחילוץ במידת הצורך. יסעור החילוץ, שהוטס על ידי ישראל יהלום, נשא שני לוחמים משייטת 13, רופא, חובש ומכונאי. היסעור הופנה לחלץ את הטייס שמחוני שצנח לים וזוג מטוסי F-4 פנטום הוזנק להגן עליו מפני ניסיונות אויב לשבות אותו, ביבשה או בים. בתגובה הוזנק מבנה נוסף של מטוסי מיג ליירוט הפנטומים. שניים ממטוסי המיג הופלו בטילי אוויר-אוויר ששיגרו הפנטומים - הראשון בטיל ששיגר עמרי אפק והשני בטיל ששיגר רפי קורן. בינתיים קלט טייס הפנטום את קריאת הטייס שמחוני במכשיר הקשר בדבר צניחתו אל הים והוברר שמצבו טוב.

מחשש להזנקת מטוסי מיג נוספים מסוריה, ולאור הסכנה שנשקפה לשמחוני שצף על מי הים שמול חופי סוריה, הוזנקו לעזרתו שישה מטוסי פנטום נוספים: רביעיית מטוסים מטייסת הפטישים בהובלת אביהו בן-נון וזוג מטוסים של אמנון ארד ומשה מלניק. מלניק, שהספיק להנחית את פנטום הצילום ולהמריא שנית עם מטוס פנטום חמוש, נכנס לקרב אוויר-אוויר תוך הפלת מטוס מיג. אחריו הפיל אמנון ארד מיג נוסף באמצעות טיל סיידווינדר. אחד הטייסים הסורים המופלים, אחמד חאדר אל-חסן, צנח במרחק כמאה מטרים משמחוני, עלה על סירת ההצלה המתנפחת והמתין גם הוא לחילוץ. בשלב זה החלו מטוסי המיג הסוריים הנותרים להתפזר, לאחר הפלת תריסר מחבריהם, והבשילה שעת הכושר למשיית שמחוני מהים. מאחר שששת מטוסי הפנטום שהגנו על שמחוני היו קצרים בדלק ונדרש חיפוי אווירי להגנה על שמחוני ועל מחלציו, הוזנקה בשעה 15:00 רביעיית נוספת של מטוסי פנטום מטייסת הפטישים.

במהלך ההמתנה ליסעור החילוץ, זיהתה רביעיית מטוסי הפנטום הטרייה הזנקה של סירת מנוע סורית לעבר אל-חסן ושמחוני. טייס הפנטום יצחק גת תקף אותה והטביעה. בינתיים שחה שמחוני אל סירת ההצלה של אל-חסן ואחז בה בידיו מבלי שהלה ירגיש. תחת חיפוי אווירי של מטוסי הפנטום ריחף היסעור והוריד לוחם מהקומנדו הימי ששלה את שמחוני. משעלה שמחוני למסוק, אמר למחלצים כי במים יש גם טייס סורי. הוחלט להעלות גם אותו, אך היה חשש שיתנגד ויתקוף את חיילי הקומנדו במהלך טיסתם באוויר. בינתיים התהפכה סירת ההצלה ברוח שחולל מדחף המסוק. חיילי הקומנדו משו את אל-חסן מהמים בטרם יטבע ופנו לעבר ישראל. אל-חסן הושב לארצו במסגרת חילופי השבויים לאחר מלחמת יום הכיפורים.

תוצאות הקרב

12 מטוסי מיג סוריים הופלו. מטוס מיראז' ישראלי הופל וטייסו נמשה מהים התיכון באמצעות מסוק יסעור. טייס סורי אחד נמשה מהים ונשבה. סירת החילוץ הסורית הושמדה.
דבר קיומו של יום הקרב דווח בהרחבה באמצעי התקשורת בישראל ובעולם. פרשנים צבאיים בעולם העריכו שהקרב תוכנן היטב כמלכודת במטרה להשיג השגים מדיניים^[2]. לאחר שעות אחדות דווחו אמצעי התקשורת בסוריה כי בקרב אוויר הופלו 8 מטוסים סוריים ו- 5 מטוסים ישראליים.
תוצאות הקרב עוררו חשש מתבוסה בסוריה ובמצרים, שהיו מצויות בהכנות למלחמה כוללת עם ישראל. מיד לאחר התקרית הסורים העלו את רמת כוננות הצבא. ב-16 בספטמבר נועדו הסורים עם המצרים בביירות בניסיון לתאם תגובה ראויה לקרב.
הערכת המטכ"ל הייתה שסוריה לא תוכל להבליג על התקרית וצפה לתגובה מיידית בצורת הפגזת יישובים ישראלים, מארב לכלי רכב או פעולת מחטף אחרת. כתוצאה מכך הועלתה הכוננות ביחידות צפוניות ותוגברו יחידות ארטלריה ונ"מ ברמת הגולן. ב-27 בספטמבר דווח ראש אמ"ן כי הכוננות בצבא סוריה כתוצאה מהתקרית האווירית שככה. בתגובה הורדה גם הכוננות בצה"ל^[3]
הקרב השפיע על האווירה הכללית של הציבור בישראל ותרם לתחושת האופוריה בצה"ל. לאחר הקרב אמר מפקד חיל האוויר בני פלד: "כדי למנוע מלחמות גדולות צריך לעשות מדי פעם מלחמות קטנות", אף כי מלחמת יום הכיפורים פרצה חודש לאחר הקרב^[4].