המקום המה ורחש פעילות ערה כולל ויכוחים, צעקות ומריבות. אחד המאפיינים הבולטים של קפה טעמון היה הניגוד בין יושבי הקפה הקבועים דאז, לבין מרדכי קופ הבעלים. קופ, יליד העיר העתיקה בירושלים, דור שישי בארץ, נחשב איש בעל דעות ימניות, עובדה שלא מנעה מיושבי המקום לחבבו ולהעריכו, גם אם היו ביניהם ויכוחים. מאוחר יותר זכה קופ בתואר "יקיר ירושלים". יענקל'ה רוטבליט, ואחריו גדעון קוץ, כתבו טור שבועי בשם "סיפורי טעמון" בעיתון הסטודנטים "פי האתון". גדעון קוץ כינס חלק מטורים אלה בספר בשם זה שהופיע ב-1977.
אופיו המיוחד של המקום נשאר גם לאחר שהכנסת העתיקה את מושבה למשכנה החדש. בשנות ה-80 עזבו רוב יושביו הקבועים המפורסמים, אך המקום נשאר פעיל, אם כי במתכונת מצומצמת. משנת 2007 הפעילו את בית הקפה נכדותיו של קופ, אשר עיצבו מחדש את המקום. בשנת 2013 החליט מרדכי קופ למכור את בית הקפה. המכירה צוינה במעין "מסיבת פרידה" מטעמון שסוקרה בתקשורת.
כחודשיים לאחר סגירתו, ביולי 2013, נפתח המקום מחדש תחת השם "לינק טעמון", לאחר שהבעלים של מסעדת "לינק" הירושלמית, יהודה אסלן, רכש את המקום וביצע שיפוץ יסודי במתחם[6]. המקום החדש לא האריך ימים, ולאחר עוד כמה ניסיונות שלא צלחו – נסגר המקום לגמרי (יהודה אסלן עצמו נפטר ב-6 באוקטובר 2017)[7].
לקריאה נוספת
גדעון קוץ, סיפורי טעמון, הוצאת טרקלין, תל אביב, 1977 (איורים: עדה המאירית)
^דודו ראש העיר הונצח לאחר מותו (מכיוון שקפה טעמון כבר נסגר), בבית קפה ירושלמי אחר שנותר פעיל - קפה דובשנית, ששם הציבה עיריית ירושלים, ביוזמת רעייתו, נעמי ארליך, ספסל ישיבה לזכרו.