סחיטת מיץ מקנה סוכר בשוק בעכוסחיטת מיץ מקנה סוכר בברזיל
קנה סוכר (שם מדעי: Saccharum) הוא צמחעשבוני רב-שנתי ממשפחת הדגניים. גבעוליו של קנה-הסוכר הם קנים גבוהים, המגיעים עד לגובה של 7 מטר, והם מלאים ופרוקים לפרקים. לגבעולים עלים ארוכים ורחבים יחסית, ובקרקע יש להם קני-שורש.
עם הסוג קנה-סוכר נמנים כ-12 מינים, שרובם גדלים באזור הטרופי של חצי-הכדור המזרחי. המין החשוב ביותר בסוג זה הוא קנה-הסוכר התרבותי. מצמח זה מפיקים כיום יותר ממחצית כמות הסוכר הנצרך בעולם כולו, והוא עולה אפוא בחשיבותו על סלק הסוכר. ארצות גידולו העיקריות הן הודו וברזיל. ובאתיופיה גידול קנה-הסוכר החל כבר בימי קדם, ולראשונה הפיקו ממנו סוכר בהודו ובסין. קנה הסוכר הגיע למזרח הקרוב במהלך המאה השביעית לספירה בעקבות כיבושי האסלאם, ועם גילוי אמריקה, הגיע גם לעולם החדש.[1]
במלאת לצמחי קנה-הסוכר התרבותי שנתיים, אפשר לקצור את יבולם במשך שלוש שנים רצופות, ואז יש לחדש את המטע, אם על ידי זריעתו מחדש ואם על ידי שריפת הקנים. לאחר שנשרפו, מוציאים קני-השורש קנים חדשים. החלק התחתון של ה"קנה" הוא העשיר ביותר בסוכר.
שימושים
השימוש העיקרי בקנה הסוכר התרבותי הוא להפקת סוכר, והוא מהווה קרוב ל-60% מהמקורות להפקתו. היבול העולמי הממוצע הוא 500 ק"ג סוכר לדונם. בישראל הגיעו להיקפים של פי שניים עד שלושה (1988).[2]
מקנה הסוכר מפיקים משקאות אלכוהוליים כמו קשאסה ורום. בתהליך הפקת הסוכר נוצרת מולאסה המשמשת לצריכה ישירה או לייצור הרום, כמאכל בעלי חיים ולהפקת כוהל. שאריות הסיבים לאחר מיצוי הסוכר משמשים להסקה במפעלי הסוכר ולייצור אנרגיה בשיטת ביומסה. כמו כן הם משמשים כמאכל לבהמות, ובתאית שבהם משתמשים בתעשיית הנייר.
את המיץ המופק מגריסת הקנים ניתן לשתות. בארצות אמריקה הדרומית נפוץ משקה אגואפנלה. בתזונה הסינית ובתרבות הבדואית מייחסים למיץ זה תכונות רפואיות. בעבר היה ניתן לרכוש בשווקים בישראל קני סוכר חתוכים (מוכרים בשם "קיינה"), ונהגו ללעוס אותם ולמצות מתוכם את המיץ. כיום ניתן להשיג מיץ זה במספר מקומות בארץ.
שימוש אחר ההולך ומתרחב הוא בתור "דלק ביולוגי" - הפקת אתנול מקנה הסוכר וניצולו כדלק להנעת כלי רכב. האתנול מופק מסוכר בדרך של התססה מיקרוביולוגית, בדומה לנעשה עם תירס בארצות הברית. מדונם של קנה סוכר ביבול של 500 ק"ג סוכר לדונם, ניתן להפיק 250 ליטר אתנול, השווה בערכו האנרגטי לכ-200 ליטר דלק פוסילי נוזלי (בנזין). ברזיל, המדינה בעלת שטחי הגידול הנרחבים ביותר בעולם של קנה סוכר, משתמשת בדלק זה או כביודלק מלא או בצורת תערובת עם בנזין מזה כשלושים שנה, ואף מייצאת אותו.
עבדות וניצול
אפריקאים נחטפו ונמכרו לעולם החדש כעבדים כדי לעבוד בעבודה הקשה בשדות הסוכר[3]. בשנת 2024 פורסם שבהודו מנוצלות נערות ונשים בענף זה. בין היתר, הן נאלצות לעבור כריתת רחם כדי שווסת והריון לא יפריעו להן בעבודה בשדה[4].
בהלכה
יש שזיהו את קנה הסוכר עם הקנה הטוב המוזכר במקרא[5] ועם ה"סיקורה" בתלמוד הירושלמי[6]. קנה הסוכר מוזכר אצל אסף הרופא כ"הקנה המתוק".[1]
שאלת הגדרת קנה הסוכר בהלכה נידונה בעיקר בהלכות ברכות לגבי נוסח הברכה על הסוכר, האם הוא כפרי העץ, או שאינו נחשב פרי. כמו כן ועל פי הכרעות הפוסקים הראשונים בנושא זה, הכריע הרדב"ז[7] בשאלת הערלה שאינו נוהג בקנה הסוכר.
