חורבת מנות

חורבת מנות
Manueth
מידות
גובה מעל פני הים 91 מטר
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 33°02′28″N 35°08′54″E / 33.041141°N 35.148396°E / 33.041141; 35.148396
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מפעל הסוכר הצלבני בחורבת מנות

חורבת מנות (בלטינית: Manueth) היא אתר ארכאולוגי ובו חווה מבוצרת לגידול קני סוכר מהתקופה הצלבנית, השוכנת על גבעה קטנה בגובה של 91 מטרים מעל פני הים, בגדה הדרומית של נחל כזיב, ממזרח לכביש 70, בקרבת העיר נהריה.

היסטוריה

בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית התקיים יישוב בגבעה הקרויה כיום חורבת סוגר, שמזוהה עם ביברה מהתלמוד הירושלמי. מתקופה זו נשארו שרידי מבנים, בהם שרידי כנסייה, מערות, גתות וחציבות. מאוחר יותר נעזב המקום מיושביו. היישוב התחדש בתקופה הצלבנית בגבעה סמוכה בשם חורבת מנות – גבעה קטנה בגדה הדרומית של נחל כזיב, במקום שבו הנחל עוזב את הרי הגליל ויורד אל מישור החוף. הגבעה מכוסה בחורש טבעי שמטפחת קרן קיימת לישראל.

מנות נזכרת לראשונה במקורות הצלבניים במחצית השנייה של המאה ה-12 בשם האחוזה הפיאודלית מנואט (Manueth). האביר ז'ופרואה לה טור חכר את החווה מכנסיית סן סלבטורה שבהר תבור. הוא גידל בסביבה קני סוכר ובחוותו הפיק מהם סוכר. בשנות ה-80 של המאה ה-12 נקנתה הנחלה, יחד עם נחלות אחרות, בידי ז'וסלן דה-קורטני, אדוניה של מעיליא. לאחר תבוסת הצלבנים בקרב קרני חיטין ב-1187, נפלה המצודה בידי צלאח א-דין, אך זמן קצר לאחר מכן נכבשה בידי הצלבנים והושבה לבעליה, ומבצרה נמכר בשנת 1212 למסדר הטמפלרים. מבצר זה נכבש בשנת 1260 בידי הסולטאן הממלוכי ביברס. המבצר נכבש על ידי מסדר ההוספיטלרים, שהחכיר אותו למסדר הטבטוני. החווה הייתה בשימוש כנראה עד המאה ה-16, אז שימש המקום כחווה לגידול ג'מוסים. אחר כך נעזב המקום.

שרידי החווה

חורבת מנות היא דוגמה נדירה למפעל סוכר צלבני שהשתמר על כל מרכיביו. בחורבה נותרו שרידי המתקנים של המפעל להפקת סוכר. קירות המבנים נשמרו עד גובה של שבעה מטרים. מפלס הקרקע הנוכחי גבוה ממפלסו המקורי בשלושה מטרים בערך, בשל מפולות וסחף שכיסו את המפלס המקורי, המסתירים בחובם חלקים נוספים של המפעל. בשנת 2001 ביצעה רשות העתיקות, בניהולה של הארכאולוגית עדנה שטרן, חפירת הצלה בחלקו המערבי של האתר. קק"ל גזמה שטח נרחב של הצמחייה שכיסתה את השרידים, וכיום ניתן להבחין באתר בשרידי אמה שהוליכה מים מנחל כזיב. המים שהובאו למפעל סובבו גלגל כפות שהפעיל אבני רחיים; האבנים המסתובבות ריסקו את קני הסוכר והפכו אותם לעיסה. אחר כך, באולם הזיקוק הגדול (35X8 מטרים) בעל התקרה המקומרת, בושל מיץ קנה הסוכר בתוך סירים גדולים. הפתחים באולם, שדרכם הזינו את האש בחומר בעירה, נמצאים בקיר הצפוני של האולם. בגמר הבישול שפכו את התבשיל לכלי חרס, שם התגבש הסוכר. בכלי החרס האלה ייצאו את הסוכר לאירופה. באתר נותרו שרידי אולם נוסף מצפון וקמרון תת-קרקעי מדרום לאולם הזיקוק.

לקריאה נוספת

  • עדנה שטרן, "חורבת מנות תחתית", חדשות ארכאולוגיות, ק"ו (1996), עמ' 15–17.
  • Edna J. Stern, The Hospitaller order in Acre and Manueth: the ceramic evidence in: Victor Mallia-Milanes (ed.), The Military Orders: History and Heritage, (2008), pp. 203-212.
  • Edna J. Stern, The Excavations at Lower Horbat Manot: A Medieval Sugar-Production Site, Atiqot 42, (1991), pp. 277-308.
  • Edna J. Stern and Danielle Parks, "A Burial Cave at Lower Horbat Manot: Additional Evidence for the Intermediate Bronze Age (EB IV–MB I) Settlement Pattern in the ‘Akko Plain and Western Galilee", Atiqot 42, (1991), pp. 139-158.
  • Uri Baruch, "Charred Wood Remains from Lower Horbat Manot, Western Galilee", Atiqot 42, (1991), pp. 309-310.
  • Anastasia Shapiro, "Petrographic Analysis of Sugar Vessels from Lower Horbat Manot", Atiqot 42, (1991), pp. 311-315.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חורבת מנות בוויקישיתוף