קלאודיה ג'ואן אלכסנדר (באנגלית: Claudia Joan Alexander; 30 במאי 1959 – 11 ביולי 2015) הייתה מדענית וחוקרת קנדית-אמריקאית שעסקה בגאופיזיקה ומדע פלנטרי.
באחת מתקופות הקיץ בשנותיה בתיכון, אלכסנדר התמחתה בהנדסה במרכז החקר איימס, שם התעניינה במחלקת המדע הפלנטרי ובתחום.
לאחר סיום התיכון, אלכסנדר למדה תואר ראשון בגאופיזיקה באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה (1983), ותואר שני באסטרופיזיקה באוניברסיטת UCLA שבלוס אנג'לס. נושאי הדוקטורט שלה היו מדעי האטמוספירה, אוקיינוסים, וחלל, והיא התמחתה בפלזמת חלל, באוניברסיטת מישיגן, ב־1993.[3][4]
לאחר שסיימה את לימודיה לתואר שני, אלכסנדר הצטרפה ל-JPL (מעבדת הסילון של נאס"א) ועבדה שם על מכשור הספקטרומטר למיפוי על גלים כמעט בטווח האינפרא-אדום, כחלק ממשימת גלילאו. היא קודמה לתפקיד מנהלת הפרויקט האחרונה של משימת גלילאו, והייתה אחראית על סופה, בה המדענים תכננו את כניסת הכלי לאטמוספירה של צדק. המשימה הניבה תגליות על הרכב האטמוספירה של צדק; גילוי 21 ירחים חדשים של כוכב הלכת הענק; וגילוי אטמוספירה על גנימיד, אחד מירחיו הגדולים של צדק.[1]
ב־1988 אלכסנדר עבדה על מידול תרמו-פיזיקלי של גרעיני מטאוריטים, במסגרת תוכנית הדוקטורנית למדעים ופיזיקה פלנטרית באוניברסיטת מישיגן.
ב־2003 זכתה בפרס האמרלד עבור נשים כהות עור בתחומי המחקר וההנדסה[5]. ב־2007 דודה הקים עם אוניברסיטת מישיגן את "מלגת קלאודיה אלכסנדר", לעזרה כלכלית לסטודנטים לתואר ראשון בעיקר בתחומי חקר החלל, מדע פלנטרי והנדסה.[6] לאחר פטירתה מדענים מארגון החלל האירופאי קראו על שמה פרט באסטרואיד 67P/Churyumov-Gerasimenko.[7]
