קופל גורבין

קופל גורבין
לידה 28 בדצמבר 1923
וילנה, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באפריל 1990 (בגיל 66)
בית ינאי, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
מקום לימודים בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה עיצוב טקסטיל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס הרמן שטרוק (1956) עריכת הנתון בוויקינתונים
kopelgurwin.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קופל גורבין (28 בדצמבר 1923 - 18 באפריל 1990) היה אמן שטיחי קיר, צייר וגרפיקאי ישראלי.

ביוגרפיה

משפחתו וצעירותו

קופל (קופ'קה) גורבין (גורוויץ') נולד וגדל בווילנה, בירת ליטא.[1] אביו מרדכי עבד כסנדלר ואמו מלכה עבדה במשק בית. קופל ואֶחיו – משה (משה'קה) שהיה גדול ממנו בשנתיים וחצי, וחוה (חווה׳לה) שהייתה צעירה ממנו בארבע שנים – דיברו בבית יידיש אך במקביל למדו עברית בבית הספר של רשת החינוך "תרבות".[2] [3] קופל היה פעיל בתנועת "השומר הצעיר". בשנות ה-30 של המאה ה-20, בהיותו נער, סייע קופל להוריו בפרנסת הבית ועבד בבית מלאכה להכנת חליפות, שם התוודע למלאכת התפירה.

עם כניסתם של הגרמנים לווילנה במלחמת העולם השנייה נכלאו היהודים במחנות ובגטאות. קופל ואחיו משה הופרדו מהוריהם והועסקו במכרות פחם וכבול. הוריו של קופל נלקחו למחנה הריכוז שטוטהוף, שם הם נפטרו בהפרש של חודש זה מזו ממחלת הטיפוס. אחותו של קופל חווה בת ה-12 הוסגרה בידי משפחה פולנית לגרמנים ונרצחה.

האחים נעצרו על ידי הגרמנים, אך ניצלו בזכות קשריה של נינה גרשטיין, מורתו לדרמה של קופל. הסתתרו בעליית גג עד שהתגלו, נמלטו ועברו לריגה, שם נתפסו נשלחו למחנה הריכוז שטוטהוף, בו היו כלואים עד סוף המלחמה. הם נלקחו לעבודות ניקיון ותחזוקה של רכבות ואף השתתפו באחת מצעדות המוות.[4] [2] ביולי 1946 הפליגו קופל ומשה להלסינגבורג בשוודיה, במסגרת מבצע "פולקה ברנדוט", בו קלטה שוודיה ניצולים חולים לשיקום. לאחר שהחלים עבד קופל בבית דפוס ובהמשך מונה למנהל סניף תנועת "החלוץ" המקומית. [5] [4]

בשנת 1950 קופל ומשה עלו לישראל. קופל עבד כמודד בחברה למדידות ארץ ישראל. בשנת 1951 התגייס לחיל הקשר ושירת כשרטט צבאי, שם זכה בפרס עבור עיצוב שער לעלון חיל הקשר.

ראשית דרכו האמנותית

עם שחרורו מהצבא בגיל 29 החל ללמוד לימודי ציור וגרפיקה באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" בירושלים. בין מוריו היו איזידור אשהיים, שלמה ויתקין, יוסי שטרן ויעקב שטיינהרט. [1] [5] בסוף שנת הלימודים הראשונה זכה קופל בפרס הצטיינות בלימודי כתב על שם ראובן ושרה ליף. בנוסף זכה בעת לימודיו במספר פרסים נוספים: ב–1956 זכה בפרס ראשון מטעם קרן "לתם" מקליפורניה על ציור כרזות. מאוחר יותר באותה שנה, זכה קופל ב"פרס הרמן שטרוק" עבור רישומו בנושא ירושלים. [6] [1] [5] ב–1957 זכה בפרס ראשון נוסף מטעם קרן "לתם" ובפרס שני מטעם החברה להדפסה "אורצל" בעד ציור לכרטיס ברכה לראש השנה.

בשנת 1958 זכה בפרס ראשון עבור עיצוב כרזה לשנת היובל של תל אביב. [6] [5] כעבור שנתיים זכה בשלושה פרסים נוספים: פרס ראשון ושלישי עבור עיצוב כרזת יום העצמאות לציון 12 שנים למדינת ישראל. [7] [8] [9] [6] כמו כן זכה קופל באותה שנה בפרס ראשון עבור כרזה לציון הקונגרס הציוני ה-25. [5] בשנת 1964 ניגש לתחרות כרזת יום העצמאות בנושא העלייה וזכה בפרס ראשון ושני. [10] [11] [12] [13] [5] כעבור ארבע שנים ניגש שוב לתחרות בנושא כרזת 20 לעצמאות ישראל וזכה במקום הראשון. הכרזה דמוית פרוכת ובמרכזה שני אריות ומנורה. כרזה זו הודפסה על עטיפת הספר "אמנות ותרבות יהודית" (Jewish art and civilization) בעריכת ג'פרי ויגודר, [14][15] [16] וכן על כריכת התקליט "קולות 20 שנה" תש"ח-תשכ"ח בעריכת יוסי גודארד. באפריל 1971 זכה בפעם הרביעית בפרס הראשון בתחרות כרזת יום העצמאות. [17] [18]

שטיחי הקיר

עם תום לימודיו בבצלאל עבר קופל לתל אביב והתקבל לעבודה בסטודיו לגרפיקה ועיצוב של שמואל גרונדמן. גרונדמן לקח אותו עמו לאירופה כדי לעצב ולפקח על הקמת ביתני תערוכה ישראליים. [1]

את הלֶבֶד הסיבי שממנו יצר את רוב שטיחיו גילה בעת עבודתו אצל גרונדמן.[1]בתערוכת יריד המזרח 1964 השתמש לראשונה בלֶבֶד מודבק על פנלים מעץ. [5]

שטיח הלֶבֶד הראשון שהכין קופל יועד למרכז התרבות האמריקאי בירושלים, ונושאו היה מגילת העצמאות של ארצות הברית. השטיח שגודלו 2.85 X‏ 1.85 מטר הודבק על לוח עץ. קופל הזמין גלילי לֶבֶד מצרפת והחל לעבוד על הכנת שטיחים על פי סיפורי התנ"ך. הוא השתמש במחט, ותפר בתפירת יד תפרים קטנים ושווים, בחוט רקמה שחור שמִסגר והבליט כל פרט בעבודה והשתמש באפליקציה ((אנ')). כל שטיח הורכב משלושה אלמנטים מרכזיים: הסיפור, הקישוט (האורנמנטיקה) והכתב העברי, שלרוב היה ממסגר את העבודה. הכתב עוצב מאותיות ריבועיות שהיוו ניגוד לקליגרפיה התנ"כית המקובלת. [19] [4] [5]

מעצבת הפנים אלופה קולקר-עילם, קישרה בינו לבין רות דיין שניהלה את החנות משכית ויזמה את הקמתה של הגלריה "משכית שש". ב–10 בספטמבר 1967 השיק תערוכת יחיד ראשונה בגלריה "משכית שש", בה הוצגו 12 שטיחים. [4] [2] [18] [19] [1] [5]

בעקבות התערוכה ב"משכית שש", מאירה גרא, מנהלת פעולות האמנות של קרן התרבות אמריקה-ישראל, ארגנה תערוכה נוספת של עבודותיו באולם התערוכות של הקרן בניו יורק. התערוכה עוררה הד עיתונאי רב, [20] [21] [22] [23] [24] [2] והוצגה במשך כמה חודשים גם במוזיאון היהודי של ניו יורק. משם היא נדדה ברחבי ארצות הברית. [25] [26] [27] [28] [29] [30] [31] [32] [33] [34] [35]

בעקבות תערוכה בגלריה דלסון-ריכטר, ביפו העתיקה, [36] [37] [38] שהוצגה בהמשך גם בתיאטרון ירושלים, [39] [40] כתב העיתונאי ניסים מבורך:

"הצבע השחור המחבר את הלֶבֶד לבַּד הריפוד (בתפירת יד) מבליט את קווי המִתאר. התהליך הנזכר לעיל חוזר פעמים אחדות, הואיל וכל שטיח מורכב משלוש שכבות ואף יותר. צבע מושך צבע, עד להשלמת המלאכה. תודות לדרך זו, חורגת עבודתו מאמנות טכנית גרידא, וגובלת בעשייה אמנותית. הצבעוניות הטמונה בלבד עשירה מאוד ועסיסית. זו הסיבה שגורבין בחר בחומר זה לשטיחיו. יש לו חוש מפותח מאוד לצבע, ותודות לכך נראות העבודות כאילו הן עולות בלהבות אדומות וכחולות. הדמויות המקראיות הגודשות את שטיחי הקיר של גורבין הושפעו מן האמנות הפולקלוריסטית היהודית של מזרח אירופה. מסביב לפסוק המקראי המעטר את הדמויות ככתר, מופיעים מוטיבים קישוטיים מזרחיים המבוססים על ריתמוס של צורות חוזרות. להבדיל, גם אופנות גרפיות בנות זמננו, בהן יצירותיהם של אמנים דגולים כפול קליי, נמנות עם מקורות ההשפעה של שטיחי קיר אלה. בשעת רצון הכין גורבין עבודות המבוססות על פסוקי תהילים בעלי אופי של הודיה. גם הלכי רוח רומנטיים עוברים עליו, והתוצאה היא שטיחים המוקדשים לשיר השירים."[15]

בשנת 1974 קיבל קופל פנייה מנשות קהילת בית הכנסת "בית שלום" (Sisterhood) שבקנזס סיטי ארצות הברית, בבקשה שיתכנן שטיח קיר בגודל 5.40 X‏ 2.70 מטר. הכוונה הייתה לשטיח שנשות הקהילה יהיו מעורבות בעשייתו. קופל תכנן את העבודה לכל פרטיה ושלח הוראות ביצוע מדויקות לשטיח שתוכנן בטכניקת הגובלן סביב נושא גן העדן. לאחר אישור הסקיצה, קיבל גורבין 50 חתיכות בד ״קנווה״ מיוחד לרקמת גובלנים, וכן קטלוג חוטי צמר בן כ-200 גוונים. הוא חיבר את היחידות לשטיח גדול, הגדיל את הסקיצה והכין הוראות עבודה מדויקות לכל רוקמת. אז פירק את השטיח ליחידות ושלח את חתיכות הבד לנשות הקהילה. 70 נשים השתתפו בתפירת השטיח והשלימו ביחד 2 מיליון תפרים במשך שנתיים. [41] [1] [42]

במאמר על הפרויקט, כתבה ברברה ג'אקל מיילר, שהייתה קודם לכן עורכת בעיתון "הטיימס":

"גאוניותו של קופל היא בצבעים. לחשוב שכל השטיח הגדול תוכנן מקטלוגים של חוטי צמר, מבלי שהאמן יראה את שלבי הביצוע. התוצאה הסופית מושלמת, כמעט בלתי מציאותית".[41]

שטיח נוסף, במידות 4.0 X‏ 2.0 מטר, תלוי בכנסיית "השומרוני הטוב" במיאמי. נושא השטיח היה "שבעת ימי הבריאה". כל ימות הבריאה נכתבו באותיות אנגליות למעט היום השביעי, בו סיים קופל במילה "הללויה" בעברית.

בשנת 1978 הודפס שטיחו של קופל "עת הזמיר הגיע" על כרטיס ברכה של עמותת יוניסף ובשנת 1981 הודפס בשנית. [42]

בשנת 1979 הוקמה חברת "קול התור בע"מ" שמטרתה הייתה לעסוק בייצור, שיווק ומכירה של "מוצרי אמנות מבַּד".

השירות הבולאי הוציא שלושה בולים המבוססים על שלוש פרוכות שלו ובול אחד נעשה לפי כרזת יום העצמאות שעיצב.

יצירותיו של קופל מעטרות מספר רב של בתי-כנסת, מיבני ציבור, בתי מלון ואוספים פרטיים שנרכשו בארץ ובעולם. הם עיטרו בין השאר את קירותיהם של מלון המלך דוד בירושלים, חדר האח"מים בנמל התעופה בן-גוריון, תיאטרון כפר סבא ומלון פלזה תל אביב. [1]

חייו האישיים

בסוף שנות השישים הכיר קופל את חנה גורבין (ברוקס), שעסקה בעיצוב טקסטיל לתעשייה וארגה אריגים אמנותיים למעצבי אופנה. השניים השתתפו במספר פרויקטים אומנותיים לבתי מלון ומבני ציבור. בספטמבר 1974 נישאו. בשנת 1980 עברו להתגורר בבית ינאי.

קופל גורבין נפטר בהיותו בן 67 כתוצאה ממחלת לב, והובא למנוחות בבית העלמין האזורי המשותף לכפר ויתקין, חופית ובית ינאי . הוא השאיר אחריו את אשתו חנה, ושני ילדיהם, בועז ושירה.

תערוכות

שנה תיאטרון/גלריה מקום
1995 משכן הכנסת ירושלים
1988 בית הכנסת בית שלום מיאמי, פלורידה
1988 האוניברסיטה ללימודי יהדות לוס אנג׳לס
1987 קהילת ישראל בחוף הצפוני שיקגו
1985 תיאטרון ירושלים ירושלים
1984 טנפליי ניו ג'רזי
1983 גלריית הוריס ריכטר יפו העתיקה
1974 תיאטרון ירושלים ירושלים
1974 גלריית דלסון ריכטר יפו העתיקה
1972 האוניברסיטה ללימודי יהדות מיאמי, פלורידה
1971 המוזיאון היהודי של ניו יורק ניו יורק
1970 גלריית נורמן קנדה
1970 קהילת שערי צדק ויניפג, קנדה
1970 גלריית השנה לוס אנג׳לס
1970 גלריית השנה סקוטסדייל
1969 גלריית גליימן שיקגו
1969 קהילת ישראל בחוף הצפוני שיקגו
1967 משכית שש תל אביב

פרסים

שנה פרס תיאור
1971 ראשון כרזת יום העצמאות תשל"א, 23 שנים למדינת ישראל
1969 שני כרזת היריד הבינלאומי של תל אביב
1968 ראשון כרזת יום העצמאות תשכ"ח, 20 שנים למדינת ישראל
1964 ראשון ושני כרזת יום העצמאות תשכ"ד, 16 שנים למדינת ישראל
1960 ראשון כרזה לקונגרס הציוני ה-25
1960 ראשון ושלישי כרזת יום העצמאות תש"ך, 12 שנים למדינת ישראל
1958 ראשון כרזה לשנת היובל של תל אביב
1957 שני פרס מטעם החברה להדפסה "אורצל" על ציור לכרטיס ברכה לראש השנה
1957 ראשון פרס מטעם קרן "לתם" בקליפורניה על ציור כרזות
1956 פרס הרמן שטרוק על רישום בנושא ירושלים
1956 ראשון פרס מטעם קרן "לתם" מקליפורניה על ציור כרזות
1954 הצטיינות פרס "ראובן ושרה ליף" על הצטיינות בלימודי הכתב
1951 עיצוב שער לעלון חיל הקשר

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קופל גורבין

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 שוש מורן, שבועון ידיעות אחרונות "נתניה חדרה", גיליון מס' 400, 24 ביוני 1988, עמ' 22.
  2. ^ 1 2 3 4 "Art exhibit at Aaron", American Jewish World, Minneapolis Minn., May 28, 1971.
  3. ^ "Foundation sponsors works by Kopel Gurwin", Jewish Standard, N.J., June 11, 1971.
  4. ^ 1 2 3 4 An interview with Kopel Gurwin, "Kopel captures the spirit of life", Outlook women's league, vol. 59. No. 2, winter 1988.
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 מיכאל אוהד, "עינו של שאול, ייחוסו של דויד וסולמו של יעקב", הארץ, 22 בספטמבר 1967, עמ' 17-16.
  6. ^ 1 2 3 "בצבע קפה", מעריב, 27 בינואר 1960, עמ' 3.
  7. ^ "2 זכו בתחרות על פלקט יום העצמאות", דבר, 26 בינואר 1960, עמ' 7.
  8. ^ "שלושה גרפיקאים זכו בפרסים בסך 2100 ל"י עבור כרזת יום העצמאות", חרות, 1 בפברואר 1960, עמ' 4.
  9. ^ "אישים ומוסדות", מעריב, 26 בינואר 1960, עמ' 11.
  10. ^ "מנורה ומעליה אניה ודמויות עולים – בכרזה ליום העצמאות", דבר, 30 בינואר 1964, עמ' 8.
  11. ^ "נבחרה כרזת יום העצמאות", מעריב, 30 בינואר 1964, עמ' 2.
  12. ^ דבר, 31 בינואר 1964, עמ' 19.
  13. ^ "פרסי כרזות יום העצמאות", הארץ, 30 בינואר 1964.
  14. ^ Geoffrey Vigoder (ed.), Jewish art and civilization, Walker and company, 1972.
  15. ^ 1 2 ניסים מבורך, "שטיחים בלהבות", הארץ, 15 באוגוסט 1975, עמ' 21-20.
  16. ^ Alfred Frankenstein, Jewish art… and a freak show", S.F. Sunday Examiner & Chronicle, December 10, 1972.
  17. ^ "פרסים למצטיינים במשרד התקשורת", מעריב, 12 בפברואר 1971, עמ' 2.
  18. ^ 1 2 אדם ברוך, "כרזה לכל עת", הארץ, 9 באפריל 1971.
  19. ^ 1 2 פנינה זילברשטיין, "צבע, שיש או גזרי לבד", הארץ שלנו, חוברת 2, 1967.
  20. ^ "Gurwin works to be shown", American examiner, June 10, 1971.
  21. ^ "Kopel Gurwin art will be displayed soon", Jewish transcript, June 17, 1971.
  22. ^ American examiner, June 24, 1971.
  23. ^ "Survivor's art on display", Jews New, June 11, 1971.
  24. ^ "Foundation shows works by artist Kopel Gurwin", Jews Chronicle, June 11, 1971.
  25. ^ "Banners on biblical themes at Jewish museum", The Jewish press, July 16. 1971, p. 13.
  26. ^ Bill Von Maurer, "Banners make a joyful noise", The Miami News lifestyle, March 17, 1972.
  27. ^ The Jewish Record, Atlantic city, N.J., July 2, 1971.
  28. ^ Jewish Week, July 1, 1971.
  29. ^ Jewish Tribune, Mt. Vernon N.Y., June 1971.
  30. ^ L.I. Jewish Press, June 1971.
  31. ^ Louis Chapin, The Christian Science Monitor, August 21, 1971.
  32. ^ "Foundation sponsors works by Kopel Gurwin", Jewish Standard, N.J., June 11, 1971.
  33. ^ Louisa Kreisberg, "'Musing' in Manhattan: see kites and banners flies", The Daily Item, Port Chester N.Y., June 24, 1971.
  34. ^ "Sanctuary exhibit", The Minneapolis Star. June 15, 1971.
  35. ^ Ann Robison, "On the go", Jewish Standard N.J., June 18, 1971.
  36. ^ משה בן-שאול, "שטיחים של יופי", מעריב, 21 באוגוסט 1975.
  37. ^ "שטיחי קיר דקוראטיביים", דבר, 29 באוגוסט 1975, עמ' 23.
  38. ^ גלריות דלסון-ריכטר, ערב ערב, 10 באוגוסט 1975.
  39. ^ "קופל גורבין בתיאטרון ירושלים", ידיעות אחרונות, 1975.
  40. ^ מרים טל, "קופל גורבין בתיאטרון ירושלים", ידיעות אחרונות, 17 באוקטובר 1975.
  41. ^ 1 2 Barbara Jaekel Miller, The Cansas city star, "Needlepoint Tapestry a Co-operative Project", Section c, People, January 30, 1977.
  42. ^ 1 2 Ruth Fredman, Israeli artist Kopel Gurwin is known for creative tapestry", St. Louis Jewish Light, May 16, 1981, p, 14.