PROFILPELAJAR.COM

קונסטנטין צ'רניינקו
Константин Устинович Черненко
לידה	24 בספטמבר 1911; בולשייה טס, האימפריה הרוסית
פטירה	10 במרץ 1985 (בגיל 73); מוסקבה, ברה"מ
מדינה	ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות של חומת הקרמלין
השכלה	Ion Creangă Pedagogical State University; מוסד ;
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
בן או בת זוג	Anna Chernenko (1944–1985)
	13 בפברואר 1984 – 10 במרץ 1985; (שנה)
	→ יורי אנדרופוב מיכאיל גורבצ'וב ←
פרסים והוקרה
	גיבור העמל הסוציאליסטי (23 בספטמבר 1981); עיטור לנין (23 בספטמבר 1981); עיטור לנין (2 במרץ 1976); עיטור לנין (22 בספטמבר 1984); עיטור הדגל האדום של העמל (15 בפברואר 1957); גיבור העמל הסוציאליסטי (22 בספטמבר 1984); עיטור הדגל האדום של העמל (2 באוגוסט 1965); פרס לנין (1982); גיבור העמל הסוציאליסטי (2 במרץ 1976); עיטור לנין (23 בספטמבר 1971); מסדר קלמנט גוטוולד (15 בספטמבר 1981); עיטור הדגל האדום של העמל (11 באוקטובר 1949); מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות; גיבור הרפובליקה העממית של בולגריה; מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין; מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945; מסדר גאורגי דימיטרוב; פרס ברית המועצות; מדליית הזהב ע״ש קרל מרקס; מסדר סוחבאטאר; מסדר קרל מרקס; מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; מסדר הדגל הלאומי ;
חתימה

קונסטנטין אוסטינוביץ' צ'רניינקו (ברוסית: Константин Устинович Черненко;‏ 24 בספטמבר 1911 – 10 במרץ 1985) היה מדינאי סובייטי. הוא כיהן כמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ויו"ר נשיאות הסובייט העליון (נשיא המדינה) בשנה האחרונה לחייו.

ביוגרפיה

צ'רניינקו נולד בבולשאיה טס שבחבל קרסנויארסק (חבל מנהלי) בסיביר. הוא הצטרף לתנועת הנוער הקומוניסטית, הקומסומול, ב-1926, ולמפלגה הקומוניסטית ב-1931. לאחר שירות קצר במשמר הגבול, בגבול בין ברית המועצות לסין, החל קריירה של פוליטיקאי. במהלך מלחמת העולם השנייה שירת במערך התחזוקה והאספקה^[2]. לאחר שירות במחוזות, עבר בשנת 1948 למולדובה בה היה אחראי על התעמולה. באותה תקופה הוא למד הוראה בקישינב^[2] וקיבל תעודת הוראה^[3]. במולדובה הוא פגש את ברז'נייב שבשנת 1960 הביא אותו למוסקבה^[4]. בחסות ברז'נייב הוא מונה בשנת 1966 לחבר מועמד בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, ובשנת 1971 מונה לחבר קבוע. באוקטובר 1977 צורף לפוליטביורו ונהיה בו חבר מלא בנובמבר 1978. במשך מספר שנים היה מזכירו של ברז'נייב ומזכיר הפוליטביורו שהיה אחראי על הפרוטוקולים והמשאלים הטלפוניים של הפוליטביורו^[4]. בשנת 1982 היה מהאישים הבודדים שהיו חברים במקביל בפוליטביורו ובמזכירות הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, והוא סומן כיורש אפשרי של ברז'נייב. אולם באמצע 1982 צורף יורי אנדרופוב למזכירות הועד המרכזי במטרה לחסום את צ'רניינקו^[5] ולאחר מותו של ברז'נייב בנובמבר 1982 מונה אנדרופוב למזכיר הכללי^[6].

במהלך כהונתו של אנדרופוב טענו עיתוני המערב שצ'רניינקו מוביל אופוזיציה שמרנית לאנדרופוב הרפורמטור^[7]. כאשר נעדר צ'רניינקו מאירועים ציבוריים החל מ-30 במרץ 1983 עד למאי 1983 העלו העיתונים את ההשערה שהוא הורחק על ידי אנדרופוב^[8]. אולם ביוני 1983 הופיע צ'רניינקו בישיבה של מליאת הסובייט העליון והציע את אנדרופוב להיות נשיא הסובייט העליון^[9].

מנהיג ברית המועצות

בפברואר 1984, לאחר מותו של יורי אנדרופוב, מונה קונסטנטין צ'רניינקו למנהיג ברית המועצות, במה שנתפס כנצחון המחנה השמרני^[10] על מועמדי המחנה הרפורמטורי, מיכאיל גורבצ'וב וגריגורי רומאנוב (אנ')^[11]. כבר בהופעתו הפומבית הראשונה כמנהיג, בהלוויתו של אנדרופוב, הוא נראה כבעל בריאות רופפת^[12]. מחלתו הראשית הייתה נפחת. מחלה זו הקשתה על לבו, שעקב כך סבל מתפקוד לקוי. בנוסף הוא היה חולה הפטיטיס כרוני, שבעקבותיה התפתחה אצלו שחמת. בהלוויה של אנדרופוב (שהוא עמד בראשה) נראה היה חלש מאוד. הוא התקשה להרים את ידו להצדיע כאשר הורידו את ארונו של אנדרופוב ובמצעד הכבוד לכבודו. בנוסף, בהספדו על אנדרופוב על גג המאוזוליאום של לנין בכיכר האדומה היה לא צלול, והורגשו נשימותיו התכופות. כתב שנכח בהלוויה תיאר את נאומו כ"לחישות קפואות". על כן בחירתו לתפקיד הבכיר נתפס כמי שיעניק ל"דור הישן" שבפוליטביורו זמן כדי לבחור מועמד מוסכם מהדור החדש של המפלגה.

חודשיים אחרי שנכנס לתפקיד המזכיר הכללי הוא נבחר ליושב ראש נשיאות הסובייט העליון^[13].

הוא שלט בברית המועצות כחלק מטריומווירט לצד שר ההגנה דמיטרי אוסטינוב ושר החוץ אנדריי גרומיקו. עם הזמן המחלה שלו הגבילה אותו עוד ועוד והוא החמיץ פגישות בתדירות הולכת וגוברת. הוא היה מופיע לטקסים קצרצרים בקרמלין, שצולמו ותוכננו כך שיהיה ניתן להסתיר עד כמה שניתן את בעיותיו ומגבלותיו.

מדיניות

צ'רניינקו ייצג חזרה למדיניותו של ברז'נייב. לצד זאת, הוא תמך בהרחבת תפקידי איגודי העובדים וברפורמה בחינוך ובתעמולה. השינוי הפרסונלי הגדול ביותר שערך היה פיטוריו של ראש המטה הכללי הסובייטי, מרשל ניקולאי אוגרקוב, שהוחלף על ידי מרשל סרגיי אחרומייב.

במדיניות החוץ, הוא ניהל משא ומתן להסכם סחר עם סין. למרות הקריאות לחידוש הדטאנט, צ'רניינקו עשה מעט מאוד כדי למנוע את ההסלמה במלחמה הקרה. לדוגמה, ב-1984 סיכלה ברית המועצות ביקור של אריך הונקר, מנהיג מזרח גרמניה, במערב גרמניה. בנוסף, זמן קצר לפני תחילת המשחקים באולימפיאדת לוס אנג'לס הודיעה ברית המועצות על החרמת המשחקים בשל דאגה ביטחונית ו"סנטימנטים לאומניים והיסטריה אנטי-סובייטים המשתוללת בארצות הברית". החרם נתפס כתגמול על החרם שהוטל על אולימפיאדת מוסקבה ב-1980. עם זאת, בסתיו 1984 הסכימו שתי המעצמות הגדולות לחדש את שיחות פירוק הנשק בתחילת 1985. בנובמבר 1984 נפגש צ'רניינקו עם מנהיג הלייבור הבריטי, ניל קינוק^[14].

מותו ומורשתו

בשלושת החודשים האחרונים לחייו כמעט ולא עזב את בית החולים הקליני המרכזי. הופעתו האחרונה הייתה ב-28 בפברואר 1985, כשבועיים לפני מותו, כאשר קיבל את מכתבי ההמלצה שלו על כך שזכה ב"בחירות" במושב בפרלמנט. בטקס זה בקושי הצליח לקום ולקבל פרחים. ביום ראשון, 10 במרץ 1985 בשעה 15:00 איבד את ההכרה ולבסוף מת בשעה 19:20 מאי ספיקת לב.^[1]

צ'רניינקו זכה להלוויה מפוארת, דומה מאוד לזו של מיכאיל סוסלוב, ליאוניד ברז'נייב, ויורי אנדרופוב: גופתו הונחה בארון פתוח מוקף בפרחים, שהוצב בבית האיגודים המקצועיים שבמוסקבה, ואלפים עברו לצפות בארונו. ב-13 במרץ הוצא ארונו, הונח על עגלה שנגררה על ידי נגמ"ש והוסע לכיכר האדומה, שם נקבר בטקס מרשים בבית הקברות של חומת הקרמלין. כמו כן, הוכרזו שלושה ימי אבל.

צ'רניינקו היה אחד המנהיגים האפורים ששלטו בברית המועצות ולא הותיר חותם משמעותי על המדינה. היסטוריונים נוהגים לכנותו "הצל של ברז'נייב", ותקופתו שלו ושל אנדרופוב לפניו מכונות בהיסטוריה "תקופת הדמדומים", בין תקופת ברז'נייב לגלאסנוסט ולפרסטרויקה של גורבצ'וב.