PROFILPELAJAR.COM

קונסטנטין ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
Константи́н Никола́евич Рома́нов
	קונסטנטין ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
לידה	21 בספטמבר 1827; ארמון החורף, סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	25 בינואר 1892 (בגיל 64); סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
שם מלא	קונסטנטין ניקולאייביץ' רומנוב
מדינה	רוסיה
מקום קבורה	Grand Ducal Burial Vault; קתדרלת פטרופבלובסקיה ;
בת זוג	אלכסנדרה, נסיכת סקסוניה-אלטנבורג
שושלת בית רומנוב
תואר	הנסיך הגדול של רוסיה
אב	ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה
אם	שרלוטה, נסיכת פרוסיה (אלכסנדרה פיודורובנה)
צאצאים	ראו בהמשך
פרסים והוקרה
	אביר במסדר הצבאי של וילם, דרגה 3 (30 באוגוסט 1849); מפקד במסדר הצבאי של וילם (3 ביוני 1857); מסדר הפיל (23 ביולי 1844); מסדר הבז הלבן; מסדר הגואלפים; מסדר בית סקסוניה-ארנשטיין; מסדר בית הנאמנות; מסדר לודוויג; מסדר האריה של הולנד; אביר במסדר אלכסנדר נבסקי; המסדר המלכותי של השרפים; מסדר הבשורה הקדושה; מסדר פטר פרידריך לודוויג; מסדר פרננדו הקדוש וההצטיינות; מסדר אולף הקדוש; המסדר הצבאי הקונסטנטיני הקדוש של גאורגיוס הקדוש; מסדר הכתר; מסדר הכתר של סקסוניה; מסדר הוברטוס הקדוש; אות המסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1; עיטור אנדריי הקדוש; מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1; עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה; אות מסדר העיט הלבן; מסדר קרלוס השלישי; דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש; לגיון הכבוד; פור לה מריט; עיטור מסדר העיט הלבן של פולין; מסדר העיט השחור; המסדר הצבאי של מריה תרזה; מסדר אישטוון הקדוש של הונגריה; מסדר המג'ידיה ;
חתימה

קונסטנטין ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה או הדוכס הגדול של רוסיה (רוסית: Константи́н Никола́евич Рома́нов‏; 21 בספטמבר 1827 - 25 בינואר 1892), היה בנו של ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה, וסבא רבא של הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו. כיהן כנשיאה הראשון של החברה הגאוגרפית הרוסית.

ביוגרפיה

בצעירותו

קונסטנטין נולד בארמון החורף בסנקט פטרבורג ב-21 בספטמבר 1827, לניקולאי הראשון, קיסר רוסיה ולשרלוטה, נסיכת פרוסיה, בתם של פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה ולואיזה, נסיכת מקלנבורג-שטרליץ.

בשנת 1832 מונה פיודור ליטקה למורהו של קונסטנטין, והוא הנחיל לו את האהבה לים. קונסטנטין למד רוסית, אנגלית, גרמנית וצרפתית, וככשהתבגר אף למד מתמטיקה, מדע, סטטיסטיקה, ומנהל ממשלתי, בנוסף לאימון צבאי. קונסטנטין גם נהנה ממוזיקה, ולמד לנגן בפסנתר ובצ'לו. כמו כן הוא אהב ציור והעריך מאוד את האמנות, ועקב אהבתו לספרות הוא תרגם את אודיסיאה של הומרוס מגרמנית.

בשנת 1835 נלווה קונסטנטין להוריו בביקור בגרמניה, ולאחר מכן קיבל יאכטה קטנה, שבה היה משייט בין פטרגוף לקרונשטאדט. בשנת 1836 התגייס קונסטנטין לצי הרוסי הקיסרי, ועבר קורס חובלים רגיל (ללא יחס מיוחד עקב מעמדו), ובשנת 1843 מונה למפקד פריגטה.

נישואיו

בשנת 1846 ביקר קונסטנטין את אחותו אולגה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה - אשתו של קרל הראשון, מלך וירטמברג, ושם נפגש עם אלכסנדרה, נסיכת סקסוניה-אלטנבורג, בתם של יוזף, דוכס סקסוניה-אלטנבורג ואמליה, דוכסית וירטמברג. קונסטנטין התאהב בה מיידית, וב-12 באוקטובר 1847 הגיעה אלכסנדרה לרוסיה. אלכסנדרה המירה את דתה לדת האורתודוקסית, וקיבלה את השם "אלכסנדרה יוסיפובנה", וב-11 בספטמבר 1848 התחתנו השניים בארמון החורף בסנקט פטרבורג.

קריירה מוקדמת

בשנת 1849 השתתף קונסטנטין בדיכוי המרד בהונגריה, ועל כך קיבל את עיטור צלב גאורגי הקדוש, ובשנת 1850 מונה לחבר במועצת המדינה. בשנת 1853 מונה קונסטנטין למפקד הצי הרוסי הקיסרי בדרגת אדמירל, ופיקד עליו במהלך מלחמת קרים. בשנת 1855 מת אביו ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה, וקונסטנטין המליץ לאחיו אלכסנדר השני, קיסר רוסיה לסיים את המלחמה. בשנת 1856 התלווה קונסטנטין לאלכסנדר השני בביקורו בחצי האי קרים וראה שם את ההרס הנרחב, ובעקבות כך פיתח סלידה ממלחמה, והפך לאיש של שלום.

רפורמת הצי

בשנת 1857 ביקר קונסטנטין באנגליה ובצרפת על מנת ללמוד את דרכי הציים המודרניים, ועשה מאמצים רבים כדי לחדש את הצי הרוסי. תחת הוראותיו עבר הצי תוכנית בנייה מקיפה לגמרי, והפך את האימפריה הרוסית למעצמה עולמית. תחת תוכניותיו, הצי הבלטי קבל שמונה עשר ספינות קרב, עשר פריגטות, ומאה סירות תותחים, בעוד צי האוקיינוס השקט תוגבר ב-12 סיירות משוריינות חדשות, תשע ספינות תובלה, וארבע פריגטות. רק צי הים השחור הוזנח במידה רבה בשל המגבלה שנכפתה על רוסיה לאחר מלחמת קרים. אף על פי כן, הוסיף קונסטנטין תשע עשרה אניות חדשות לצי, המקסימום שהיה מותר לאימפריה הרוסית להחזיק בים השחור.

הרפורמה של קונסטנטין נתקלה בהתנגדויות ובביורוקרטיה, אולם הוא פעל בנחישות ואמר "אני רוצה ספינות ומלחים, ולא המוני פקידים". הוא קיבל גיבוי מלא מאחיו אלכסנדר השני, ובכך הפך את הצי הרוסי לשלישי בגודלו בעולם.

בשנת 1874 הוא חתםפ על צו להסדרת צורת של טלניאשקה כחלק של מדי הצי.

שחרור הצמיתים

בשנת 1857 הצטרף קונסטנטין לוועדה שדנה בשחרור הצמיתים ברחבי האימפריה, ועל אף התנגדויות מצד חלק מחברי הוועדה, הצליח לבסוף קונסטנטין בגיבויו של אחיו אלכסנדר השני להעביר את הרפורמה בשנת 1861, ואלכסנדר השני אף הודה לו על כך בפומבי.

משנה למלך פולין

בשנת 1861 הייתה פולין תחת משטר צבאי, וקונסטנטין מונה על ידי אחיו למשנה למלך בפולין, ובתחילת 1862 הגיעו קונסטנטין ומשפחתו לוורשה. ב-4 ביולי 1862 בעת יציאת קונסטנטין מתיאטרון ורשה, ניסה חייט בשם יארושינסקי להתנקש בחייו, אולם קונסטנטין רק נשרט בכתפו. בעקבות המקרה קרא לו אחיו אלכסנדר השני לחזור לרוסיה, אולם קונסטנטין סירב ונשאר בוורשה. המתנקש נשפט ונתלה, ואילו קונסטנטין החל ללכת לכל מקום בליווי משמר של קוזקים.

ביולי 1862 נולד בנו השישי של קונסטנטין, ועל מנת לרצות את הפולנים הוא החליט לתת לו שם פולני - וצלאב, אולם הרוסים התנגדו, וקונסטנטין נתן את השם ויאצ'סלאב בתור פשרה שלא ריצתה את שני הצדדים. לטקס ההטבלה נשלח אלכסנדר אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, לשמש כסנדק. במהלך הטקס שפך אלכסנדר בקבוק יין אדום, וספג גערה מקונסטנטין שהעיר על כך "תראו איזה חזיר הם שלחו לנו מסנט פטרבורג", מה שגרם לאלכסנדר לשמור טינה כלפי קונסטנטין עד סוף חייו.

בינואר 1863 פרץ מרד ינואר בפולין, כמחאה ספונטנית של צעירים פולנים נגד גיוס החובה לצבאו של הצאר הרוסי. למרד הצטרפו קצינים בכירים ממוצא פולני וליטאי. המתקוממים היו נחותים במספרם ובחימושם ביחס לצבא הרוסי, ועברו במהרה למלחמת גרילה. הם לא זכו לניצחונות צבאיים בולטים ולא כבשו ערים ראשיות או נקודות צבא מבוצרות. מכיוון שקונסטנטין לא היה מיומן בדיכוי מרידות פוליטיות, הוא ביקש מאלכסנדר השני באוגוסט אותה שנה להתפטר מתפקידו, ובמאי 1864 הוחלף על ידי פרידריך וילהלם רמברט פון ברג.

נשיא מועצת המדינה

לאחר חזרתו לסנט פטרסבורג, הקדיש קונסטנטין את כל תשומת לבו לפיתוח הצי. הוא בילה שבע שנים מחייו ברפורמה במחלקת הצי, שינה את דרכי הכשרת הטירונים, וביטל בשנת 1863 את הענישה הגופנית שהייתה נהוגה בצי, ובסופו של דבר הפך את הצי לאחד המתקדמים ביותר באירופה..

אלכסנדר השני, אשר העריך את עבודתו של אחיו, מינה את קונסטנטין ליו"ר ועדת חוק ומשפט, שם הוא המליץ על צעדים מהפכניים, על מנת להעמיד את חוקי האימפריה הרוסית בשורה אחת עם המדינות המובילות בעולם. לאות הוקרה על שירותיו, מינה אותו אלכסנדר השני בשנת 1865 ליו"ר מועצת השרים, תפקיד אותו מילא במשך שש עשרה שנה, ואף גרם לו לאויבים רבים.

קונסטנטין היה ממונה על מוסדות רוסיים רבים; הוא היה יו"ר החברה הגאוגרפית הרוסית ונשיא כשל מה מוסדות חינוך, לרבות החברה המוזיקלית הרוסית. קונסטנטין היה תומך גדול בהתפשטות רוסיה למזרח, אולם שכנע את אחיו בשנת 1867 למכור את אמריקה הרוסית לארצות הברית, כדי לכסות את הגרעון הגדול שנוצר בעקבות מלחמת קרים.

משברים משפחתיים

בשנת 1867 התחתנה בתו הבכורה של קונסטנטין, אולגה עם גאורגיוס הראשון, מלך יוון. אולגה הייתה רק בת שש עשרה, וקונסטנטין סירב בתחילה לתת לה להתחתן בגיל כל כך צעיר. ביולי 1868 ילדה אולגה את בנה הבכור קונסטנטינוס, שנקרא על שם סבו.

אף על פי שקונסטנטין היה רק בן ארבעים, המאבקים והקשיים בהעברת הרפורמות בצי ובשחרור הצמיתים, הזקינו אותו בטרם עת. בנוסף, אלכסנדר השני פנה לכיוון היותר שמרני ומיעט ברפורמות, ובעקבות כך פחת כוח ההשפעה של קונסטנטין, והוא החל להתמקד יותר בחייו האישיים. אחרי עשרים שנות נישואין הוא התרחק מאשתו, ובשנת 1867 נולדה לו בת לא חוקית, מריה קונדוסו, שאותה שלח בשנת 1880 ליוון, שם גדלה אצל אחותה למחצה המלכה אולגה, ומאוחר יותר התחתנה עם בנקאי יווני. בשנת 1868 החל קונסטנטין לרדוף אחר רקדנית צעירה בקונסרבטוריון בסנט פטרסבורג, אנה ואסילבנה קוזנצובה, שהייתה צעירה מקונסטנטין בעשרים שנה. בתחילה אנה התנגדה לחיזוריו, אך בשנת 1873 היא ילדה את הילד הראשון שלהם, ובשנים הבאות נולדו להם עוד ארבעה ילדים.

בשנת 1874 פרצה שערורייה כאשר התגלה כי בנו הבכור של קונסטנטין ניקולאי, שחי חיי הפקרות ותמך ברעיונות מהפכניים, גנב 3 יהלומים יקרי ערך מחדר השינה של אמו אלכסנדרה יוסיפובנה יחד עם פילגשו שהייתה קורטיזנה אמריקאית. ניקולאי נמצא אשם, וגורש למרכז אסיה. בשנת 1879 ספג קונסטנטין עוד מכה קשה, כאשר בנו הצעיר ויאצ'סלב מת במפתיע במיטתו.

סיום הקריירה הפוליטית

במשך הקריירה שלו כנשיא מועצת המדינה, פעל קונסטנטין לחוקק חוקה עבור האימפריה, והיא הייתה אמורה להיכנס לתוקף בשנת 1881, אולם בדיוק באותו יום נרצח אלכסנדר השני, קיסר רוסיה, ובנו אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה ביטל את התוכנית, ואף דרש את התפטרותו של קונסטנטין, שאותו לא חבב אף פעם. קונסטנטין סירב להתפטר, ואמר לאלכסנדר ש"אביך הורה לי לשרת הן את אחי המנוח והן את יורשיו. בתפקידי כיו"ר מועצת המדינה, וכאדמירל הכללי של הצי הקיסרי, אני מתכנן לשרת את הוד מלכותך עם לא פחות אמונה וכוחות, ובכך אני אמלא את שאיפתו האחרונה של האב האהוב". אלכסנדר השלישי לא קיבל זאת, וכעבור זמן קצר הדיח את קונסטנטין מתפקידיו בצו מלכותי, ומינה ליו"ר מועצת השרים את מיכאיל ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, ולראש מחלקת הצי מינה את אחיו אלכסיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה.

קונסטנטין שהיה במלוא כוחו, קיבל את פיטוריו בצורה מאוד קשה. על אף היותו שחמטאי נלהב, ובעיות השחמט שלו פורסמו בכתבי עת בינלאומיים, לא היה זה תחליף לתפקידיו בחצר המלוכה. קונסטנטין בילה יותר ויותר זמן עם פילגשו ומשפחתה, ובילה את רוב זמנו בחו"ל, או באחוזתו בחצי האי קרים. באוגוסט 1881 נשרף ארמונו בחצי האי קרים, וקונסטנטין עבר להתגורר בביתן עץ, ולא שיקם את הארמון. באפריל 1885 ספג קונסטנטין עוד מכה, כאשר שני בניו מפילגשו מתו בתוך חודש ממחלת השנית. קונסטנטין אהב מאוד את בתו אולגה, ואף ביקר אצלה ביוון בשנת 1883.

השנים האחרונות

בשנת 1886 קונסטנטין רתח מזעם, כאשר אלכסנדר השלישי הגביל את הכותרת של הנסיך הגדול רק לילדים ולנכדים של הקיסרים, וכתוצאה מכך נכדיו של קונסטנטין קיבלו רק את התואר נסיך, אולם לא היה ביכולתו לעשות משהו בנידון. בשנת 1889 התחתנה נכדתו אלכסנדרה, נסיכת יוון ודנמרק עם אחיינו פאבל אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, אולם קונסטנטין לא הוזמן לחתונה.

בתחילת אוגוסט 1889 עבר קונסטנטין שבץ מוחי חמור, שהותיר את רגליו משותקות ונטל ממנו את יכולת הדיבור. קונסטנטין טופל על ידי אשתו, אשר זכתה למעין נקמה על אי הנאמנות ועל ההשפלות שלו. אלכסנדרה לא גירשה את אנה קוזנצובה וילדיה מהבית הסמוך שקונסטנטין סיפק להם, אולם דאגה שקונסטנטין לא יפגוש אותם. קונסטנטין ניסה לשווא לשכנע את משרתיו לקחת אותו לראות את משפחתו השנייה, אך הם היו תחת הוראות מפורשות לא לעשות כן, והעמידו פנים שאינם מבינים את רצונו. בתגובה לכך תפס יום אחד קונסטנטין בשער אשתו, והכה אותה במקל קודם שיוכלו המשרתים להתערב.

ב-25 בינואר 1892 מת קונסטנטין בארמון פבלובסק, ולפני מותו הזמינה אשתו את פילגשו ושתי בנותיהם לראות אותו בפעם האחרונה.