קהילה יהודית התקיימה בח'ייבר, מצפון לעיר אל-מדינה (ית'ריב לשעבר), היא פרחה במאה ה-7 לספירה, אז גורשו היהודים מהמקום. הקהילה המקומית התחדשה במאות הבאות אך סופה שנעלמה. מסורות ואגדות מייחסות מספר משפחות מוסלמיות בנות זמננו לצאצאי יהודים מח'ייבר שהתאסלמו.
ההגירה לח'ייבר
ההגירה הראשונה של יהודים לח'ייבר מתוארכת לפי מקורות שונים לתקופת דוד המלך,[1] אחרים מתארכים אותה לתקופת גלות בבל. מתיישבי ח'ייבר היהודים טענו כי רובם צאצאיו של שפטיה בן מהלאלל משבט יהודה, והשאר כהנים.[2][3]
יהודי ח'ייבר היו חלוצים בטיפוח נווה המדבר, והיו עשירים מאוד. הם התפרנסו בעיקר מגידול עצי תמרים, אך גם ממסחר ואומנות.[4] חלק מהחפצים שמצאו המוסלמים כשנכנסו לח'ייבר מצביעים על סחר רב שביצעו היהודים. בין השאר מצאו המוסלמים: כלי-מצור, 20 חבילות של בד תימני וכ-500 גלימות. כיום רוב החוקרים מאמינים שכלי המצור אוחסן למטרת מכירה ולא למטרת שימוש, באותו אופן שבו נמכרו חרבות, רומחים, מגנים וכלי נשק אחרים על ידי היהודים לערבים. כמו כן סביר להניח שהבד והגלימות נועדו למכירה גם כן, מאחר שלא סביר שכמות כזו של מוצרי יוקרה נשמרה לשימושם הבלעדי של היהודים. עם זאת, ההתעסקות במסחר הובילה לטינה מסוימת בקרב שכניהם, והייתה כנראה חלק מהסיבות לרדיפה, בדומה למקומות אחרים בהם היהודים נרדפו בכלל סיבות כלכליות.
גירוש היהודים מח'ייבר
בתקופת שלטונו של הח'ליף עומר (634–644), גורשה הקהילה היהודית של ח'ייבר, כמו גם הקהילה הנוצרית של נג'ראן לאזורים כבושים בסוריה ועיראק. עומר גם אסר על לא-מוסלמים לדור בחג'אז יותר משלושה ימים.[5]
היסטוריה מאוחרת
ימי הביניים
למרות גירוש היהודים מח'ייבר, ישנו תיעוד לא קטן שלהם במסמכים שונים מתקופת ימי הביניים. במהלך המאה ה-12, בנימין מטודלה תיעד סיפורים על הכושר הצבאי של יהודי ח'ייבר בתקופתו, וכתב כי הם שלחו שאלות לגאונים הבבליים. ישנה התייחסות ליהודי ח'ייבר גם בכמה מכתביהם של מטיילים איטלקים כמו עובדיה מברטנורא ולודוביקו די וארתמה מבולוניה; האחרון טען שגילה 5,000 יהודים בח'ייבר כשעצר בעיר להשקות את גמליו. דוד הראובני טען שהוא נולד במקום המכונה "חבור" או "ח'ייבר" ושירת שם כגנרל בצבא יהודי.[6][7]
במשך מאות שנים היה נווה המדבר של ח'ייבר מקום מעבר ומנוחה לשיירות. יש הטוענים כי חלק מיהודי ח'ייבר ששרדו את קרב ח'ייבר, ובהם אף מספר צאצאי דוד המלך, התיישבו בסמיכות למקום ונהגו לשדוד שיירות אלו, כמס דרכים ונקמה על קרב ח'ייבר, בדרכם לחג', עליה לרגל למכה.[8]
מורשת
יהודי ח'ייבר מוזכרים במספר מסורות ערביות. חמולת מח'אמרה מיטא, שבדרום הר חברון, טוענת כי מוצאה מיהודי ח'ייבר, ולמשפחות בכפרים הסמוכים יש מסורות דומות גם כן. מסורת אחרת, שסופרה בסוף המאה ה-19 על ידי הפלאח ממיית'לון שבשומרון, שמספרת בין השאר על מלך ונסיכה יהודים שהתגוררו באזור. בתוך הכפר ישנו תל בשם ח'רבת ח'ייבר.[6]
שימוש למטרות טרור
בעשורים האחרונים, ארגון הטרור האסלאמי הפלסטיני חמאס החיה מחדש את סיפורם של יהודי ח'ייבר שהובסו וגורשו והשתמש בסיפור כסיסמה למטרות טרור, "ח'יבר ח'יבר יא יהוד ג'יש מוחמד סוף יעוד", ובתרגום חופשי לעברית: "זכרו את ח'ייבר יהודים, צבא מוחמד עוד ישוב".[6]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Ibn Khaldūn, Kitāb al-ʻIbar wa-Dīwān al-Mubtadaʼ wa-l-Khabar fī Taʼrīkh al-ʻArab, Dar al-Fekr publishing house, Beirut, 1988, volume 2 page 342 (ערבית)
- ^ Jawad Ali, Al-Mufassal fi Tarikh al-Arab qabala al-Islam, Dar Al-Saqqi publishing house, 2001, volume 12 page 102 (ערבית)
- ^ Ali bin Ebrahim Al-Halabi, Ensan Al-Uyyoun Fi Sirat Al-Amin Al-Mamoon, Dar Al-Kutub Al-Elmyia publishing house, Beirut, 1427, volume 2 page 288 (ערבית)
- ^ Yāqut, Šihāb al-Dīn ibn ‘Abd Allah al-Ḥamawī al-Rūmī al-Baġdādī (ed. Ferdinand Wüstenfeld), Mu’jam al-Buldān, vol. IV, Leipzig 1866, p. 542 (reprint: Ṭaharān 1965, Maktabat al-Asadi); Hayyim Zeev Hirschberg, Israel Ba-‘Arav, Tel Aviv 1946, p. 343 (עברית).
- ^ Giorgio Levi Della Vida and Michael Bonner, Encyclopaedia of Islam, and Madelung, The Succession to Prophet Muhammad, p. 74 (אנגלית)
- ^ 1 2 3 Lowin, Shari (2010-10-01), Khaybar (באנגלית), Brill, pp. 148–150, doi:10.1163/1878-9781_ejiw_com_0012910, נבדק ב-2023-06-22
- ^ Aaron Zeev Aescoly, The Story of David Hareuveni, Bialik Institute: Jerusalem 1993, pp. 64–72 (עברית)
- ^ "Tribes and States in the Khyber, 1838-42." Tribe and State in Iran and Afghanistan (RLE Iran D). Routledge, 2012. 150-191. (אנגלית)