PROFILPELAJAR.COM

קארל פרידריך שינקל
לידה	13 במרץ 1781; נוירופין, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	9 באוקטובר 1841 (בגיל 60); ברלין, פרוסיה
מקום קבורה	בית הקברות דורותיאנשטאדט
מקום לימודים	האקדמיה לבניין; Evangelisches Gymnasium zum Grauen Kloster ;
תקופת הפעילות	1800–1840 (כ־40 שנה)
תחום יצירה	אדריכלות
זרם באמנות	התחייה היוונית
הושפע על ידי	פרידריך גילי, דוד גילי
יצירות ידועות	ארמון גליניקה, ארמון שארלוטנהוף, צלב הברזל, נוייר פביליון, גשר שלוסבריקה, אלטה נזרתקירכה, אליזבתקירכה, קונצרטהאוס ברלין
פרסים והוקרה	דרגה 3 במסדר העיט האדום (1821); Knight Officer of the Order of the Polar Star (1839); מנהיגות במסדר דנבורג (1840); מסדר הבז הלבן (6 ביוני 1838); מפקד במסדר המושיע (1836); אביר דרגה שנייה במסדר העיט האדום (1836) ;
בן או בת זוג	סוזנה שינקל (17 באוגוסט 1809–?)
צאצאים	אליזבת פון וולצוגן

קארל פרידריך שינקל (בגרמנית: Karl Friedrich Schinkel‏; 13 במרץ 1781 – 9 באוקטובר 1841) היה צייר ואדריכל גרמני, מחשובי האדריכלים הנאו-קלאסיציסטים בפרוסיה.

ביוגרפיה

קארל פרידריך שינקל נולד בעיר נוירופין (אנ') (במדינה ברנדנבורג בגרמניה של ימינו). בגיל 6 הוא התייתם מאביו שהיה משנה לבישוף. בשנת 1794 החליטה משפחתו לעבור לברלין. את שנותיו עד 1798 בילה שינקל בלמידה בבית הספר Zum Grauen Kloster. במהלך הזמן הפך לתלמידו של האדריכל פרידריך גילי (אנ') (תלמידו של פרידריך וילהלם פון ארדמנסדורף, בשנים 1798–1800) ואביו דוד גילי (אנ'), ואף התגורר בביתם והפך לחבר קרוב. היכרותם נעשתה עקב פגישה בתערוכת אומנות בנערותו. בשנת 1800 המשיך ולמד באקדמיית ברלין לבנייה (אנ'). ב-1805 חזר לברלין אחרי מסע לפריז, שם הפך לצייר והתמחה במקצוע זה רבות. בשנת 1809 קיבל משימה חשובה והיא לעצב מחדש את חדר השינה בארמון המלוכה לכבוד המלכה לואיזה. בשנת 1815 התמנה לאדריכל המלכותי של כל פרוסיה, וזכה בתואר נשגב זה.^[1]^[2]

שינקל ערך כמה מסעות במהלך חייו, בהם ביקר בצרפת, איטליה (מסע זה ארך כשנתיים, והוא חזר ממנו רק בשנת 1805), סקוטלנד ואנגליה.

שינקל נחשף ב-1810 לציורו של קספר דויד פרידריך, "הטייל מעל לים הערפילים", בתערוכת אמנות בברלין, והגיע למסקנה שעתידו כצייר אינו מזהיר, וכי לעולם לא יוכל להשתוות ברמתו לצייר כפרידריך, והחליט להתמחות כאדריכל.

לאחר תבוסת נפוליאון הפך שינקל למנהל ועדת הבניה הפרוסית. בתפקיד זה, לא רק שדאג לתכנן מחדש את ברלין (שהייתה בתקופה זו עיר מרשימה פחות מערים אירופאיות ראשיות אחרות, כדוגמת פריז, לונדון או רומא) ולהפוך אותה לבירה הייצוגית של פרוסיה, אלא גם פיקח על הפרויקטים שהתפשטו לשאר הטריטוריות הפרוסיות, מחבל הריין במערב ועד קניגסברג במזרח.

ב-9 באוקטובר 1841 נפטר שינקל ונקבר בבית הקברות דורותנשטדטישר בברלין.

יצירתו

שינקל יצר בעיקר בסגנון האדריכלות של יוון העתיקה המכונה גם התחייה היוונית. סגנון זה היה עדיף בעיניו על הסגנון של רומא הקיסרית שהתקשר אצלו עם כוחות הכיבוש הצרפתיים בגרמניה.

בין השנים 1808–1817 שיחזר ושיפץ את טירת רוזנאו (אנ') בקרבת קובורג אשר בבוואריה בסגנון התחייה הגותית. עבודותיו המפורסמות ביותר ממוקמות בברלין וסביבתה, כגון בית המשמר החדש באונטר דן לינדן, קונצרטהאוס (ברלין) (אנ') בז'נדארמנמארקט, והמוזיאון הישן באי המוזיאונים. בשנים שלאחר מכן אימץ שינקל את הסגנון הנאו גותי באדריכלות, ובסגנון זה בנה בברלין את כנסיית פרידריכסוורדר (אנ') ואת מבנה האקדמיה לבנייה.

בנוסף ליצירתו כאדריכל, ידוע שינקל גם בזכות ההיבט התאורטי של עבודותיו. תרשימים ושרטוטים שלו, שימשו בסיס למבנים נוספים אחרים, שחלקם לא יצאו אל הפועל. הדוגמה הבולטת ביותר לתוכנית גרנדיוזית שכזו היא תוכניתו להפוך את שרידי האקרופוליס באתונה לארמון המלכותי של יוון המודרנית, או לבנות ארמון בחצי האי קרים.

שינקל הוא גם המעצב של צלב הברזל - אות הגבורה וההצטיינות של פרוסיה וגרמניה.

סגנונו

סגנונו של שינקל באומנות, בעיצוב ובאדריכלות היה מגוון למדי והכיל תחומים הנתפסים כמנוגדים בעולם האדריכלות והאומנות במיוחד- האדריכלות הגותית והאדריכלות הנאו-קלאסית. ביצירותיו לא שילב בדרך כלל את החיבה לשני סגנונות אלו באופן מאוחד, אלא הראה לרוב את תשוקתו אל כל אחד מהם בנפרד. כבר בהיותו נער בן 14, בלטה חיבתו לאומנות כחובב תערוכות אומנות נלהב. היצירתיות ששפעה ממנו אובחנה לראשונה על ידי גורם רשמי בתפאורת המחזה "חליל הקסם" של וולפגנג אמדאוס מוצרט, שם גילתה אותו המלכה לואיזה של פרוסיה.^[1]^[2]