היה חניך "הצופים הקשישים" בתל אביב. בגיל 14 הצטרף ל"הגנה" במסגרת הגדנ"ע. נמנה עם "גיוס הילדים" – ילידי 1931, שבהוראת הממשלה הזמנית גויסו לצה"ל עוד בהיותם בכיתה י"א, בעיצומה של מלחמת העצמאות.
בשנים 1976–1979 שימש שליח עלייה בקנדה מטעם הסוכנות היהודית. עם שובו לישראל מונה למנכ"ל הקריה לחינוך ומדע בשדה בוקר שבנגב. בין התפקידים שמילא: מנהל הרשות לחינוך רעיוני של ההסתדרות ומנהל המחלקה לחינוך משלים במכללת בית ברל; מנהל פרויקט שיקום שכונות בבית דגן; חבר הנהלת האגודה למען החייל; חבר הנהלת הקרן למען ביטחון ישראל (לב"י) ובעל עיטור "יקיר לב"י זהב" שהוענק לו על ידי נשיא המדינה. כן עסק בארגון והדרכת משלחות נוער ומבוגרים לסיורים ללימוד השואה בפולין.
היה בין מדליקי שתים-עשרה המשואות בטקס המרכזי לציון יום העצמאות ה-62 למדינת ישראל, שהתקיים בהר הרצל בירושלים ב-2010.
כיהן עד יומו האחרון כיו"ר הארגון הארצי של חברי "ההגנה". בתפקיד זה עסק בין היתר בייזום וארגון שורת פעולות ואירועים לציון 90 שנה להקמת "ההגנה" (שנוסדה ב-1920), בהם שחזור העלייה לביריה (1946) בהשתתפות ותיקי "ההגנה" ואלפי בני נוער, וכנס חניכי הקורסים למ"מים של "ההגנה", שהתקיים בג'וערה ב-2010.
נפטר בעקבות אירוע מוחי ב-20 באוקטובר 2014.
היה נשוי לתמימה (לבית מילשטיין), ואב לשלושה. בתו אילה נישאה לעורך הדין יורם ראב"ד.
לקריאה נוספת
צביקה לבנון, באפיקי נחל חיי: נחלאי, מפקד, לוחם, מחנך (תל אביב: הוצאת מילוא, 2006)