צבי טל נולד כבן הזקונים לחיים טייטלבוים (ריכטר) ואסתר לבית שטיינמץ בעיר ז'שוב בפולין. גדל בבית חסידי ולמד ב"חדר". כשהיה בן חמש עברה משפחתו לקרקוב. אחיו היה ד"ר שלמה טל.
בשנת 1998 מונה ליו"ר ועדת העזבונות, העוסקת בחלוקתם של עזבונות שניתנו למדינה. בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2002 נמתחה עליו ביקורת בנימוק של ניגוד עניינים. בעקבות זאת נפתחה נגדו חקירה פלילית, שהסתיימה בהחלטה לסגור את התיק, לאחר שהחקירה העלתה שפעל בתום לב[10].
בשנת 1999 מונה לעמוד בראש ועדה שתדון בהסדר דחיית שירות לבחורי ישיבה, ועדה שנקראה על שמו "ועדת טל". על-פי המלצות הוועדה אושר בכנסת החוק המכונה "חוק טל".
טל היה נשוי לחנה, בתו של הסופר, העיתונאי והעסקן הירושלמי דב נתן ברינקר[11], ונכדתו של הסוחר הירושלמי אליהו יוסף ריבלין. לזוג נולדו שישה ילדים. בנם הבכור דובי כיהן כראש המועצה האזורית בקעת הירדן. בנם משה, נהרג ב-25 באוקטובר1973 במסגרת שירותו כנהג טנק מצפון לעיר סואץ, בסופה של מלחמת יום הכיפורים. משה נישא זמן קצר לפני מותו ולאחר נפילתו, נולד לו בן, שנקרא על שמו, משה-חי[12]. נכד נוסף של טל, שנקרא גם הוא משה טל, פרש משירות בצה"ל בדרגת אל"ם לאחר כ–25 שנים באגף המודיעין ושימש, בין היתר, כסגן-ראש חטיבת המחקר[13] וכממונה מטעם צה"ל על הטיפול בנושא השבויים והנעדרים[13][14].
בפרשת כביש בר-אילן, שהחרדים דרשו לסגור בשבתות, כתב טל: "מול חוק חופש התנועה שהוא זכות יסוד חשובה, עומדת שבת קודש שהיא חובתו וזכותו הכמעט אבסולוטית של עם ישראל"[17][18].
בפסק דין אחר התיר לאישה להשתמש בביציות שלה שהוקפאו, חרף התנגדות בן זוגה[17].
עמדותיו
גם אם השטן עומד לדין, השטן זקוק לסנגור הכי טוב ואם לא תהיה הגנה טובה, לא יהיה משפט.
אקטיביזם שיפוטי
בפסק דין בנק המזרחי, פסק הדין המכונן של המהפכה החוקתית, נמנע מלדון בשאלות החוקתיות שעסקו בהן בהרחבה רוב השופטים, משום שהיה מוסכם על כל חברי ההרכב כי הפגיעה של החוק הנדון בזכות הקניין של העותרים היא מידתית[20]. בראיון שהעניק שנים לאחר פרישתו הביע חרטה על שלא הצטרף לעמדת המיעוט העקרונית של השופט מישאל חשין, ששללה את הגדרת חוקי היסוד כחוקה ואת המהפכה החוקתית הנובעת מהגדרה זו[21].
"... ברור שמעמד בית המשפט העליון החל להיסדק בעיני חלק גדול מהציבור כאשר שעריו נפתחו לרווחה בפני כל עותר… וכאשר החל להתערב בשיקול דעתה של הזרוע המבצעת ולהחליף את שיקול דעתה. ברגע שבית המשפט נטל לעצמו חירות לפסוק בנימוק של 'אי סבירות', הסדק התרחב. מהי אותה אי סבירות? בעיני מי? מי שם את שופטי בית המשפט העליון לדון בענייני סבירות? בית המשפט צריך לנהוג יותר בהצנע לכת. החשש מהתערבות בית המשפט משתק לעיתים את פעולות הממשלה, שאמורה לנחש כל העת אם הן ייראו סבירות בעיני בג"ץ, והיועצים המשפטיים פוסקים תמיד לחומרה, כלומר שב ואל תעשה עדיף. לא ייפלא שהמבקרים רואים בכך 'דיקטטורה שיפוטית..."
— בראיון ל"מקור ראשון"
בהקשר לבעיית העומס על בתי המשפט הציע בין השאר כי ”אולי אם בית המשפט ימעט להתערב בעניינים פוליטיים או בתחומים השייכים לרשות המבצעת, ימעטו באופן משמעותי הפניות לבג"ץ בעניינים אלה"[22]”.
"זה היה פשע אווילי, עקירה וגירוש של אזרחים תמימים. אנשים הושבו שם על ידי המדינה, לא על ידי הליכוד ולא על ידי הימין. דור שלישי גדל שם. הם ספגו אלפי פצמ"רים, הקריבו קורבנות."
כאשר נשאל כיצד היה פוסק בעתירה נגד ההתנתקות, טען כי היה מקבל את העתירה וכי על בית המשפט היה לבחון את ההצדקה לתוכנית - את ההיתכנות לכך שהתכלית שלה תושג. בנוסף אמר כי הוא היה מסרב פקודה אילו היה אחד ממבצעי תוכנית ההתנתקות.[23]
ארץ ישראל
כאשר נשאל טל בראיון מהו החלום שלו, השיב:
שיהיה שלום בארץ, שנזכה באמת לחזון הנביאים, שארץ ישראל תהיה שלנו, שנוכל להיות כמו שהנביאים ניבאו "ונלוו גויים רבים אל ה'"[24] ו"קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו"[25]
ללא גלימה - שיחות עם שופטי בית המשפט העליון - הפרק: צבי טל, הוצאת משכל - ידיעות ספרים, 2017, עמ' 171 - 206[27]
אביעד הכהן, "רץ כצבי" – על השופט טל ור' צבי אלימלך לאורך ימים ושנים, בתוך: עטיפה של משפט: ספר היובל לצבי א' טל, האדם והשופט, הוצאת בורסי, ת"א תשע"ז, עמ' 9–20 [נוסח מקוצר: הלשכה 110 (יוני 2017), עמ' 57-56; 90 ]
^המחברים/המראיינים הם קבוצה של שמונה סטודנטים למשפטים באוניברסיטת בר-אילן: אליחי שילה, יאיר טייטלבאום, שירי ליברמן - שלו, נפתלי פורת, שירה זילכה, אביחי יהוסף, שלומי שוורץ, יובל תמיר