צבי הירש קאיידנובר

צבי הירש קאיידנובר
ספר קב הישר, מהדורת ונציה תק"ג (1743)
ספר קב הישר, מהדורת ונציה תק"ג (1743)
לידה המאה ה־17
וילנה, האיחוד הפולני-ליטאי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1712 עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1712 עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו קב הישר עריכת הנתון בוויקינתונים
אב שמואל קאיידנובר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צבי הירש קאיידנובר או קוידנובר (קרי: 'קוֹידַנוֹבֶר', 1650 בערך[1] – ט"ו באדר ב' ה'תע"ב, 1712) הוא מחבר ספר המוסר קב הישר, אחד מספרי המוסר החשובים והנפוצים, שראה אור בעשרות מהדורות[2]. הוא היה בנו של רבי שמואל קאיידנובר.

תולדות חייו

נולד בווילנה וחי בצעירותו בקרקוב, לשם עבר עם אביו, עקב גזירות ת"ח-ת"ט בהן רצחו הקוזאקים את שתי אחיותיו. לאחר מכן עבר עם אביו למיקולוב (ניקלשבורג) אשר במוראביה (1659), ולאחר מכן לגלוגאו (שלזיה), ולפיורדא (בוואריה - גרמניה) (1660–1667).

למד אצל ר' יוסף יוסקא (רבה של מינסק ואב"ד דובנא), מחבר ספר המוסר "יסוד יוסף", המבוסס על קבלת האר"י.

לאחר מכן שב לווילנה, עסק במסחר והיה לאחר מנכבדי הקהילה. עקב עלילה שקרית, נכלא עם בנו בסלוצק לזמן קצר ולאחר מכן עבר לפרנקפורט. מיד כשהגיע לפרנקפורט הוא הביא לדפוס את ספרו של אביו, "ברכת שמואל", לו אף חיבר הקדמה ("הקדמת בן המחבר", הכוללת ביוגרפיה קצרה של האב והבן). שם גם חיבר את ספרו קב הישר.

צבי הירש קאיידנובר היה חתנו של אלחנן הנלי קירכהן, מחבר ספר המוסר "שמחת הנפש".[3]

נפטר בט"ו באדר ב' ה'תע"ב, ונקבר בפרנקפורט[4].

ספר קב הישר

בעת שהותו בפרנקפורט כתב את ספרו החשוב "קב הישר", שהוא עיבוד ספרו של רבו "יסוד יוסף". הספר נדפס לראשונה בפרנקפורט ב-1706, הספר התקבל בחיבה, ונדפס במאות מהדורות.

קאיידנובר עצמו ערך את הספר "קב הישר" במהדורה דו-לשונית בעברית וביידיש.

שם הספר נגזר משמו, 'קב' - בגימטריה 'צבי', 'הישר' - הן אותיות שמו השני 'הירש'. כמו כן הספר מחולק ל'קב' פרקים.

באחד מפרקי הספר[5], הוא מביא סיפור שאירע עם הרמב"ן, לפיו בנו של הרמב"ן המיר את דתו. אך ברבים מהמהדורות השמיטו את דבר המעשה. בן ציון פישלר הוכיח שלאגדה זו אין כל בסיס עובדתי[6].

וכך עיקר המעשה כפי שמופיע בספר: הרמב"ן כתב באחד מדרושיו: "כל בר ישראל שהמיר דתו ועובד איזה עבודה זרה מן האומות אזי צריך לידע שאותו הבן אינו מזרע ישראל הוא, כי בוודאי הוא מזרע האומות או בן תמורה". זמן מה לאחר מכן, המיר בנו של הרמב"ן את דתו, והאפיפיור התריס ברמב"ן "ראה הדרוש שלך שנדפס מקרוב. ועתה - נכשל זרעך בדבריך". בעקבות דבר זה סיגף עצמו הרמב"ן בסיגופים גדולים "והיה יותר מצער על הדרוש שהדפיס, יותר מצערו על בנו שהמיר דתו".

באחד הימים, אשת הרמב"ן גילתה לו כי באחד הלילות כשחזרה מהמקווה אנס אותה אחד השרים, ואותו הבן הוא ממנו. כראיה לכך הטמינה אצלה את אחד מאצבעותיו של אותו שר שנשכה בעודו אונס אותה. כששמע זאת הרמב"ן סיפר את דבר המעשה לאפיפיור, שציווה להביא לפניו את אותו שר. השר הובא, כשהוא עוטה כפפות על ידיו, לבקשת האפיפור הוסרו הכפפות, ונוכחו לדעת שאכן הוא חסר אצבע אחת. והודה על דבר האונס. בשמוע הרמב"ן את דבריו אמר: "ראה שהתורה שלנו הוא אמת ודברי חכמים ודבריהם הן אמת".

לקריאה נוספת

  • Moshe Idel, “On Rabbi Zvi Hirsh Koidanover’s Sefer Qav ha-yashar,” in Jüdische Kultur in Frankfurt am Main von den Anfängen bis zur Gegenwart, ed. Karl E. Grözinger, pp. 123–133 (Wiesbaden, Ger., 1997).

קישורים חיצוניים

ספרו קב הישר

הערות שוליים

  1. ^ רבי צבי הירש קוידנובר זצ”ל
  2. ^ קטלוג הספרייה הלאומית מונה כ-113 מהדורות בעברית, ו-38 ביידיש. חלק מהם חופפים
  3. ^ הערך קִירְכְהַן, אֶלְחָנָן הֶנֶלִי באנציקלופדיה העברית, כרך כ"ט, עמוד 687
  4. ^ הכתובת על המצבה: http://www.steinheim-institut.de/cgi-bin/epidat?id=ffb-6735&lang=en
  5. ^ פרק פא.
  6. ^ בן-ציון פישלר, של מי הילד הזה?, באתר הארץ, 15 באפריל 2003, ככל הנראה שורש האגדה הוא דבריו בפירושו לתורה: "ואמר פרה ראש. לרמוז כי משרש מתוק לא יצא מר, וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בע"ז לא יוליד מודה בה. ואל תקשה עלי בזה מן הכתוב והוליד בן פריץ, כי אמת הדבר, וסוד גדול לא אוכל לפרש בו" (דברים כט, יז).