נאקלס, שנולד בברונקס, וחברו לארי לוון החלו לפקוד דיסקוטקים כבני נוער במהלך שנות ה-70. בזמן שלמדו עיצוב טקסטיל ב-Fashion Institute of Technology, נאקלס ולוון החלו לעבוד כתקליטנים, בעיקר של מוזיקת נשמה, דיסקו ו-R&B בשניים מהדיסקוטקים המוקדמים החשובים ביותר, The Continental Baths ו-The Gallery.[5][6] בסוף שנות ה-70, נאקלס עבר מניו יורק לשיקגו,[7] שם חברו הוותיק, רוברט ויליאמס, פתח את מה שהפך למועדון הלילה בשם Warehouse . כשהמועדון נפתח בשיקגו ב-1977, נאקלס הוזמן לתקלט על בסיס קבוע, מה שאפשר לו לפתח את כישוריו וסגנונו. הסגנון הזה היה תערובת של קלאסיקות דיסקו, מוזיקת נשמה יוצאת דופן מלייבלים עצמאיים, רצועת רוק אקראית, סינת'-דיסקו אירופאי וכל מיני תקליטים נדירים, שכולם מוזגו בסופו של דבר ל"מוזיקת האוס". סגנון המוזיקה הידוע בשם האוס נקרא על שם גרסה מקוצרת של השם "Warehouse".
נאקלס היה כל כך פופולרי שה-Warehouse, בתחילה מועדון לחברים בלבד עבור גברים הומוסקסואלים שחורים ברובם, החל למשוך קהל סטרייטי ולבן יותר, מה שהוביל את בעליו, רוברט ויליאמס, לפתוח את המועדון ללא-חברים. נאקלס המשיך כתקליטן ב-Warehouse עד נובמבר 1982, אז הקים מועדון משלו בשיקגו, The Power Plant.[8]
בסביבות 1983, נאקלס קנה את מכונת התופים הראשונה שלו כדי לשפר את המיקסים שלו, מדריק מיי - דיג'יי צעיר שעשה את הנסיעה באופן קבוע מדטרויט כדי לראות את נאקלס ב-Warehouse ואת רון הארדי ב-Music Box, שניהם בשיקגו.[7] השילוב של ביטים של מכונת תופים עם קלאסיקות קאלט מהדיסקו הגדירו את הסאונד של מוזיקת שיקגו האוס המוקדמת, צליל שהרבה מפיקים מקומיים החלו לחקות באולפנים עד 1985.
כשהמועדון שלו, Powerhouse נסגר ב-1987, נאקלס עבר לבריטניה לארבעה חודשים ותקלט ב-DELIRIUM!, מסיבת חמישי בערב במועדון Heaven, מועדון להט"ב בלונדון.[9] אמני האוס בשיקגו היו מבוקשים מאוד וזכו להצלחה גדולה בבריטניה עם ז'אנר המוזיקה החדש. נאקלס גם עשה ביקור בניו יורק, שם המשיך לעסוק בהפקה, רמיקסים והקלטות.[10] בשנת 1988 יצא אלבומם השלישי של הפט שופ בויז, Introspective, בו נאקלס היה מפיק שותף של השיר "I Want a Dog".
עבודה עם ג'יימי פרינסיפל
בשנת 1982, נאקלס נפגש עם ג'יימי פרינסיפל - זמרת לא מוכרת שהכיר לו חבר משותף חוזה "לואי" גומז, שהקליטה את הרצועה הווקאלית המקורית "Your Love" על טייפ סלילים. גומז נתן לנאקלס עותק של הרצועה, ובמשך שנה נאקלס ניגן אותה כמיקס דאב בסטים שלו, עד שהשיר הפך לחביב הקהל. נאקלס נכנס מאוחר יותר לאולפן כדי להקליט מחדש את הרצועה עם פרינסיפל, ובשנת 1987 עזר להוציא לאור את Your Love ו-Baby Wants to Ride על תקליטי ויניל לאחר שהלחנים האלה נוגנו באופן קבוע על טייפ סלילים ב-Warehouse.[10]
בזמן שמוזיקת ההאוס התפתחה בשיקגו, המפיק .Chip E (אנ') הדריך את נאקלס והפיק את ההקלטה הראשונה של נאקלס, "You Can't Hide from Yourself".[11] אחר כך הגיעה עוד עבודת הפקה, כולל "Baby Wants to Ride" של ג'יימי פרינספל, ומאוחר יותר "Tears" עם רוברט אוונס (מ-Fingers Inc. ) וסטושי טומיי.[10]
משנות ה-90
נאקלס הכין מספר רב של מיקסים ושיתף פעולה עם דייוויד מוראלס ב-Def Mix Productions. אלבום הבכורה שלו Beyond the Mix, שיצא לאור ב-1999 בווירג'ין רקורדס, הכיל את מה שייחשב ליצירתו המכוננת, "The Whistle Song",[12] שהיה הראשון מבין ארבעה להיטים שלו שהגיעו למקום הראשון במצעד הריקודים האמריקאי. המיקס של "Change" של ליסה סטנספילד, שיצא באותה שנה, הציג גם את המוטיב דמוי המשרוקית. רצועה נוספת מהאלבום, "Rain Falls", כללה שירה של ליסה מיכאליס. שמונה אלפים עותקים של האלבום נמכרו עד 2004. רמיקסים מרכזיים נוספים מהתקופה הזו כוללים את העיבוד המחודש שלו להמנון "Talking with Myself" של Electribe 101 ואת "Where Love Lives " של אליסון לימריק .
כשג'וניור ואסקז לקח שבתון מ-The Sound Factory במנהטן, נאקלס תפס את מקומו כתקליטן הבית.[13] הוא המשיך לעבוד כרמיקסר לאורך שנות ה-90 ועד העשור הבא, ועיבד מחדש רצועות של מייקל ג'קסון, לותר ונדרוס, דיאנה רוס, איטרנל וטוני ברקסטון. הוא הוציא כמה סינגלים חדשים, כולל "Keep on Movin'" והוצאה מחודשת של להיט קודם "Bac N Da Day" עם Definity Records. בשנת 1995, הוא הוציא את אלבומו השני בשם Welcome to the Real World. עד 2004 נמכרו 13,000 עותקים.
נאקלס היה הומו גלוי, ונכנס להיכל התהילה הלהט"בי של שיקגו בשנת 1996.[14]
בשנת 2004, נאקלס הוציא אלבום בן 13 רצועות של חומרים מקוריים - הראשון שלו מזה למעלה מעשור - שכותרתו A New Reality.[15]
מותו
באמצע שנות ה-2000, נאקלס פיתח סוכרת מסוג 2. הוא פיתח דלקת העצם לאחר ששבר את כף רגלו בסנובורד, ועבר קטיעה לאחר שסירב לקחת חופש לטיפול.[16] הוא נפטר ב-31 במרץ 2014 בשיקגו בגיל 59 עקב הסיבוכים מהמחלה.[17][18]
מורשת
באפריל 2015, שנה לאחר מותו, Defected Records הוציאה אוסף רטרוספקטיבי, House Masters Frankie Knuckles; נאקלס בחר את רשימת השירים לפני מותו. כמו כן, באותו חודש, כמחווה לנאקלס, יצאה לאור גרסה לשירו "Baby Wants to Ride" על ידי אנדרוורלד והלר ופארלי לציון שנה למותו. השיר הגיע היישר למקום הראשון במצעד סינגלי הוויניל הרשמי הראשון אי פעם בבריטניה. כל ההכנסות עברו לקרן Frankie Knuckles Trust/קרן האיידס של אלטון ג'ון.[19] שנה לאחר מותו, ב-4 באפריל 2015, הושמע מיקס In Memoriam Essential ב-BBC Radio 1 המכיל שני מיקסים של נאקלס שטרם יצאו לאור.[20] נאקלס הופיע בסרטים הדוקומנטריים "Maestro" מ-2003 שכתב וביים ג'וסל ראמוס,[21] "The UnUsual Suspects: Once Upon a Time in House Music", בבימוי צ'יפ אי. מ-2005,[22] ו-"Continental" מ-2013 על Continental Baths .
פרסים
בשנת 1997 זכה נאקלס בפרס הגראמי עבור רמיקסר השנה, לא קלאסי.[23] בשנת 2004, העיר שיקגו קראה קטע רחוב על שם נאקלס, במיקום של מועדון ה-Warehouse, ברחוב ג'פרסון בין שדרות ג'קסון לרחוב מדיסון.[16] בשנת 2005, נאקלס נכנס להיכל התהילה של מוזיקת הריקודים על הישגיו.[23][16]
,_2012_-2.jpg)
.svg){kind=logo}
