פרידריך "פריץ" ואלטר (בגרמנית: Friedrich "Fritz" Walter; 31 באוקטובר 1920 – 17 ביוני 2002) היה כדורגלן גרמני אשר שיחק בעמדת החלוץ במדי קבוצת פ.צ. קייזרסלאוטרן וכקפטן נבחרת גרמניה אשר זכתה במונדיאל 1954.
ביוגרפיה
ואלטר גדל בעיר קייזרסלאוטרן כבכור בין חמישה אחים[1]. בשנת 1928 החל ואלטר לשחק בקבוצת הילדים של מועדון העיר ובגיל 17 הוא ערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת. ב-14 ביולי 1940 זומן ואלטר לנבחרת הלאומית על ידי מאמנה ספ הרברגר וכבר בהופעת הבכורה שלו כבש שלושער בניצחון 3–9 על נבחרת רומניה[2].
במהלך מלחמת העולם השנייה, גויס ואלטר כצנחן לורמאכט ונשלח לחזית שם דאג הרברגר למשוך בחוטים על מנת שלא ימצא בסיכון כיתר הלוחמים[3]. למרות זאת, נפל ואלטר בשבי במהלך המלחמה, ונשלח למחנה שבויים בעיר סיגט. במחנה, למרות שחלה במחלת המלריה, היה ואלטר משחק כדורגל עם שוביו אשר זיהו אותו. כשכבשו הסובייטים את המחנה והגלו את כל האסירים הגרמנים לגולאג, הציגו אותו הסוהרים כאוסטרי ובכך ניצל מהגליה[4].
ואלטר חזר לגרמניה בשנת 1945 ושב לשחק במדי קבוצת נעוריו, אותה הוביל לאליפויות הבונדסליגה בשנים 1951 ו-1953. בשנת 1951 הוא זומן שנית לנבחרת ומונה לשמש כקפטן הלאומי, תפקיד אותו מילא גם במונדיאל 1954 בו זכתה גרמניה לראשונה בגביע, כשהיא מנצחת את נבחרתה האגדית של הונגריה בהנהגתו של פרנץ פושקש. פריץ ואחיו, אוטמאר, היו לצמד האחים הראשון שזוכה בגביע העולם[5]. ואלטר המשיך לייצג את נבחרתו גם במונדיאל 1958 עד אשר נפצע במהלך משחק חצי-הגמר מול שוודיה, פציעה אשר גרמה לפרישתו מהנבחרת. בשנת 1959 פרש ממשחק פעיל.
בשנת 1985 החליטה קייזרסלאוטרן לקרוא לאצטדיונה על שמו ובשנת 2003, לציון יובל לאופ"א (1953-2003), התבקשה כל התאחדות כדורגל החברה בארגון לבחור נציג בודד לקבלת הפרס על תרומה לכדורגל. ואלטר נבחר כנציג התאחדות הכדורגל הגרמנית לקבל את תואר "שחקן הזהב" של אופ"א.
הוא נפטר בשנתו ב-17 ביוני 2002.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
