פרוטון K (ברוסית: Протон K) היה משגר לוויינים כבד שפותח בברית המועצות וניצולו נמשך ברוסיה. זה היה הדגם השני מסדרת משגרים "פרוטון". המשגר נוצל לשיגור לוויינים כבדים לרבות תחנות החלל מדגל "סאליוט", מודולים של תחנת החלל מיר ומודולים של תחנת החלל הבין-לאומית. הוא היה מיועד לשיגור חלליות מאוישות מדגם TKS, אך לאחר ביצוע טיסות לא-מאוישות הפרויקט בוטל.
שיגור הבכורה של המשגר במתכות תלת-שלבית התקיים בשנת 1966. בהמשך בוצעו שיגורים עם מאיץ. כל השיגורים בוצעו מכן שיגור מס' 81/23 ו-200 בקוסמודרום בייקונור. בסך הכול בוצעו 310 שיגורים מהם 275 מוצלחים. המשגר יצא משירות בשנת 2012 והוחלף על ידי משגר פרוטון M מאותה סדרה.
היסטוריית הפיתוח של המשגר
לאחר קבלת ניסיון עם שיגורים של משגר פרוטון שהיה דגם ראשון בסדרה הוחלט לבצע שדרוג. השדרוג כלל החלפת מנועים והוספת השלב השלישי. השיגור הראשון בוצע בשנת 1966. לאחר 66 שיגורים מוצלחים הוחלט להוסיף למשגר מאיץ כשלב הרביעי. תפקידו היה להעביר את המטען למסלול גבוה יותר. במהלך השירות בוצעו שיגורים עם מאיצים מדגים שונים.
המשגר היה מיוצר במפעל של מרכז חרוניצ'ב למחקר מדעי וייצור בתחום החלל. חלקים בנויים היו מועברים לקוסמודרום בייקונור להרכבה סופית. מאיץ פותח על ידי תאגיד הטילים והחלל אנרגיה. דגמים ראשונים נבנו על ידיו ובהמשך הייצור עבר למפעל בקרסנויארסק. הדגם הנפוץ ביותר היה דגם Blok DM-2 שנוצל ב-109 שיגורים.
דלק
משגרי הפרוטון מתודלקים ב־UDMH (דימתיל הידרזין אסימטרי) ודו חנקן ארבע־חמצני (אנ') (N2O4). אלו דלקים היפרגולים (אנ') שבוערים במגע ביניהם, ובכך נמנע הצורך במערכת הצתה. את הדלקים ניתן לאחסן בנפרד בטמפרטורת החדר בניגוד לדלקים קריוגניים (אנ') (לרוב מימן וחמצן נוזליים) שרותחים לאיטם, וכך הטיל יכול לעמוד בלתי מתודלק בכן השיגור לזמן ארוך ביותר. עם זאת, דלקים היפרגוליים הם קורוזיביים ורעילים ביותר, עד כדי כך שיש צורך בטיהור השטח בו נפלו השלבים הראשון והשני.
קישורים חיצוניים
