טיטן 3 מסחרי

טיטן 3 מסחרי
Commercial Titan III
משגר בשיגור
משגר בשיגור
ייעוד שיגור חלליות
משפחה משפחת משגרי הטיטן
יצרן מרטין מריאטה
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
היסטוריית שיגורים
סטטוס לא פעיל
אתרי שיגור LC-40 נמל החלל קייפ קנוורל
שיגורים 4
הצלחות 3
כישלונות 1
שיגור ראשון 1 בינואר 1990
שיגור אחרון 25 בספטמבר 1992
יכולת
מטען ל־LEO 14,742 ק"ג
מטען ל־GTO 4,990 ק"ג
מידע נוסף
גובה 47.3 מטרים
קוטר 3.0 מטרים
משקל 680,000 ק"ג
שלבים 3
UA1206
מספר מאיצים 2
דחף 6,227 קילו־ניוטון
מתקף סגולי 265 שניות
זמן בעירה 114 שניות
דלק דלק מוצק
שלב ראשון Titan IIIB-1
מספר מנועים 2
סוג מנוע LR-87-11
דחף 2,413 קילו ניוטון
מתקף סגולי 302 שניות
זמן בעירה 161 שניות
דלק אירוזין 50/N2O4
שלב שני Titan IIIB-2
מספר מנועים 1
סוג מנוע LR-91-11
דחף 460 קילו ניוטון
מתקף סגולי 316 שניות
זמן בעירה 230 שניות
דלק אירוזין 50/N2O4

טיטן 3 מסחריאנגלית: Commercial Titan III ידוע גם כ-CT-3) היה משגר שפותח מטיל בליסטי בין־יבשתי טיטן 2. המשגר שימש לשיגור חלליות בשנים 19901992. הכוונה הייתה לנצל אותו לשיגורים מסחריים, אך לאור העלות הגבוה לעומת משגר "אריאן 4" הוא לא הצליח לעמוד בתחרות.

תיאור המשגר

פיתוח משגר חדש לצורכי חיל האוויר של ארצות הברית החל בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20. אמנם חיל האוויר בחר משגר מדגם "דלתא 2". החברה "מרטין מריאטה" החליטה להמשיך בפיתוח ולנצל את המשגר החדש לשיגורים מסחריים.

המשגר היה מתאים לשיגור מספר לוויינים בשיגור בודד והיה בעל יכולת שיגור גבוהה מקודמו.

השיגור הראשון בוצע בשנת 1990 מכן שיגור LC-40 מנמל החלל קייפ קנוורל והסתיים בהצלחה. בשיגור השני הלוויין לא הצליח להגיע למסלול המתוכנן. במסגרת משימה STS-49 הדבר תוקן ולוויין עבר למסלול הנדרש.

לאור העלות הגובה המשגר לא הצליח למצוא לקוחות ושימוש בו הופסק בשנת 1992 לאחר 4 שיגורים בלבד.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיטן 3 מסחרי בוויקישיתוף