פסיכיאטריה אבולוציונית, הידועה גם בשם פסיכיאטריה דרוויניסטית,[1][2] היא גישה תאורטית בפסיכיאטריה שמטרתה להסביר הפרעות נפש במונחים אבולוציוניים.[3][4] כענף בתחום הרפואה האבולוציונית, היא שונה מהפרקטיקה הרפואית של הפסיכיאטריה בדגש שהיא שמה על מתן הסברים מדעיים ולא על טיפולים בהפרעות נפש. היא נוגעת לעיתים קרובות בשאלות של סיבתיות אולטימטיבית. לדוגמה, גנטיקה פסיכיאטרית עשויה לגלות גנים הקשורים להפרעות נפש, אך הפסיכיאטריה האבולוציונית שואלת מדוע גנים אלו ממשיכים להתקיים באוכלוסייה. שאלות ליבה אחרות בפסיכיאטריה אבולוציונית הן מדוע הפרעות נפש תורשתיות הן כה שכיחות,[5] כיצד להבחין בין תפקוד תקין ותפקוד לקוי,[6] והאם לצורות מסוימות של סבל יש יתרון הסתגלותי.[7] ההפרעות הנידונות בדרך כלל בקטגוריה זו הן דיכאון, חרדה, סכיזופרניה, אוטיזם, הפרעות אכילה ועוד. מושגי ההסבר העיקריים הם של אי-התאמה אבולוציונית (כאשר סביבות מודרניות גורמות להפרעות נפשיות) והעובדה שהאבולוציה מונחית על ידי הצלחה ברבייה ולא על ידי בריאות או רווחה נפשית של הפרט. במקום לספק תיאור חלופי של הגורם להפרעה נפשית, הפסיכיאטריה האבולוציונית מבקשת לשלב ממצאים מאסכולות מסורתיות של פסיכולוגיה ופסיכיאטריה כמו פסיכולוגיה חברתית, ביהביוריזם, פסיכיאטריה ביולוגית (אנ') ופסיכואנליזה בצורה הוליסטית, תוך התבססות על ביולוגיה אבולוציונית. במובן זה היא שואפת לעמוד בקריטריונים של שינוי פרדיגמה (אנ') של קון.
למרות שהושפעה מאוד מהפסיכולוגיה האבולוציונית,,[3] שהיא תת-דיסציפלינה אקדמית תוססת ומשגשגת, עם תוכנית מחקר חזקה וממומנת היטב, הפסיכיאטריה האבולוציונית נותרה במוקד ההתעניינות רק של פסיכיאטרים מועטים ברחבי העולם. היא זכתה להכרה מוסדית גוברת רק בשנים האחרונות, כולל הקמת קבוצת מחקר מיוחדת במסגרת הקולג' המלכותי לפסיכיאטרים (אנ') והמדור לפסיכיאטריה אבולוציונית במסגרת האגודה הפסיכיאטרית העולמית,(אנ')[8] וצברה תאוצה עם פרסום ספרים שנועדו לקהל הרחב, כגון "סיבות טובות לרגשות רעים: תובנה מחזית הפסיכיאטריה האבולוציונית"[7] מאת רנדולף נס (אנ').
היסטוריה
ניתן למצוא את ניצני העיסוק בפסיכיאטריה אבולוציונית בצורתה המודרנית בסוף המאה ה-20. ציוני דרך היו הספר "מדוע אנו חולים: מדע הרפואה הדרוויניסטית" מאת ג'ורג' ויליאמס ורנדולף נס[9] (שיכול להיחשב גם כמסמן את תחילתה של הרפואה האבולוציונית), הספר "פסיכיאטריה אבולוציונית: התחלה חדשה" מאת ג'ון פרייס ואנתוני סטיבנס ועוד. עם זאת, לשאלות שבהן עוסקת הפסיכיאטריה האבולוציונית יש היסטוריה ארוכה יותר. למשל, ג'וליאן האקסלי וארנסט מאייר זיהו במאמר מוקדם יותר[10] הסברים אבולוציוניים אפשריים למה שנודע בשם "פרדוקס הסכיזופרניה".
גם מושגים שמיושמים על ידי הפסיכיאטריה האבולוציונית המודרנית כדי להסביר הפרעות נפש הם עתיקי יומין. זה מכבר הכירו בסבל נפשי כחלק בלתי נמנע, ולפעמים מועיל, של הקיום האנושי, והרעיון של הטירוף האלוהי היה נפוץ בחברות ודתות עתיקות. צ'זארה לומברוזו, אחד מחלוצי הפסיכיאטריה, החל להשתמש בתיאוריה האבולוציונית כדי להסביר הפרעות נפש כבר ב-1864. לטענתו, שיגעון הוא המחיר של גאונות, שכן המוח האנושי לא התפתח באופן התומך באינטליגנזציה גבוהה וביצירתיות לצד שמירה על שפיות.[11] דרווין יישם את התיאוריה האבולוציונית כדי להסביר תכונות ורגשות פסיכולוגיים, וזיהה את התועלת בחקר הפרעות הנפש תוך כדי ניסיון להבין את התפקוד הפסיכולוגי הנורמלי. פרויד הושפע מאוד מהתיאוריה הדרוויניסטית, ולקראת סוף חייו המליץ לפסיכואנליטיקאים ללמוד אותה.[12] תאוריית ההתקשרות של בולבי פותחה תוך התייחסות מפורשת לתורת האבולוציה.[13]
בשנת 2016 הוקמה קבוצת מחקר מיוחדת לפסיכיאטריה אבולוציונית (EPSIG) בקולג' המלכותי לפסיכיאטרים בבריטניה על ידי ריאד עאבד ופול סנט ג'ון סמית'.[8] כיום זהו המוסד הבינלאומי הגדול ביותר ליצירת קשר בין פסיכיאטרים וחוקרים המתעניינים בתחום,[14] עם למעלה מ-1700 חברים.[15] מוסד זה ערך מספר סמינרים ופגישות שהוקדשו לפסיכיאטריה אבולוציונית, והוא מארח הרצאות של אנשי אקדמיה בולטים כמו סיימון ברון-כהן ורובין דנבאר. כל הפגישות זמינות בערוץ היוטיוב של הקולג' המלכותי לפסיכיאטרים.[16] הקבוצה גם מפרסמת עלונים קבועים,[17] מארגנת כנסים, עורכת ראיונות ומפרסמת מחקרים העוסקים בפסיכיאטריה אבולוציונית (שעדיין אין כתב עת אקדמי ייעודי המוקדש להם). כפי שציין ריאד עבד, (היו"ר הקודם) בניוזלטר: "המטרות שלנו הן גדולות ורדיקליות: ברצוננו שהאבולוציה תתקבל כמסגרת-על בפסיכיאטריה ותתפוס מקום מרכזי בהבנתנו את בריאות הנפש והפרעות הנפש."[14]
עאבד וסנט ג'ון סמית ערכו את האסופה משנת 2022 "פסיכיאטריה אבולוציונית: פרספקטיבות נוכחיות על אבולוציה ובריאות הנפש"[18] שפורסמה במשותף עם הקולג' המלכותי לפסיכיאטרים והוצאת אוניברסיטת קיימברידג'. זהו הפרסום הרחב ביותר בתחום זה עד כה, והוא מהווה בסיס לפודקאסט הראשון המוקדש לפסיכיאטריה אבולוציונית[19].
תפקוד וחוסר תפקוד נפשי
ב-DSM-3 הוגדרו הפרעות נפשיות כ"חוסר תפקוד" או "תפקוד לקוי", ללא הגדרה מדויקת של מהו תפקוד לקוי, דבר אשר איפשר לכל מצב נפשי הנתפס כבלתי מקובל מבחינה חברתית (כגון הומוסקסואליות בעבר) להיחשב לתפקוד לקוי, ולפיכך להפרעת נפש.[6]
התיאוריה האבולוציונית מבקשת להיעזר בתהליכים אבולוציוניים כדי להסביר תפקוד וחוסר תפקוד ביולוגיים.[20] שלא כמו אובייקטים ותהליכים בפיזיקה וכימיה, שלא ניתן לומר עליהם שהם מתפקדים או לא מתפקדים,[21] מערכות ביולוגיות הן תוצרי האבולוציה באמצעות ברירה טבעית, ולכן התפקוד או חוסר התפקוד שלהן יכולים לנבוע מסיבות אבולוציוניות. הרעיון של תפקוד אבולוציוני קשור לפנוטיפים שמטרתם הפצת הגנים לצורך הצלחה ברבייה. עיניים התפתחו כדי לראות - כך שעיניים לא מתפקדות הן אלו שאינן יכולות לראות. התפקוד מוגדר בהיסטוריה האבולוציונית של הראייה כתורם להצלחת הרבייה. הוא אינו מוגדר באמצעות נורמות תרבותיות הקובעות מהי נורמליות ומהי א-נורמליות, שתפיסות נפוצות על בריאות נפש והפרעות נפש תלויות בהן לעיתים קרובות.[22] ההגדרה בעלת ההשפעה של "תפקוד לקוי מזיק" של ג'רום ווייקפילד, משתמשת בהשפעות אבולוציוניות כדי לעגן את המושג "תפקוד לקוי" בתהליך האובייקטיבי של האבולוציה. וייקפילד טוען שהפרעת נפש חייבת להיות גם מזיקה, במובן ערכי, וגם לא תורמת לתפקוד, במובן אבולוציוני.
ביסוס זה של חוסר תפקוד בתהליך היסטורי אובייקטיבי חשוב בהקשר להיסטוריה של הפסיכיאטריה, שעסקה בתיוג מצבים ותכונות נפש בלתי רצויים חברתית כ"הפרעות", כגון אוננות נשית והומוסקסואליות. מדריכי אבחון נוכחיים נקבעים בהסכמה. לדוגמה, בשנת 1973 קראה ה-APA להצבעה כדי לשקול מחדש את מעמדה של ההומוסקסואליות כהפרעת נפש. ברוב של 58% ההפרעה נמחקה.[23] הקטגוריה של הפרעת אישיות גבולית נוצרה על בסיס מאמר אחד והסכמה בין כתריסר פסיכיאטרים.[24] בשנת 2014 הצביעו פסיכיאטרים על המאפיינים של הפרעה חדשה, הפרעת משחקים באינטרנט.[25] שנים רבות ספגה ההסתמכות על הצבעות והסכמה של מומחים במקום על ראיות אובייקטיביות או סמנים ביולוגיים ביקורת בתחום הפסיכיאטריה. הפסיכיאטריה האבולוציונית יכולה להימנע מביקורת זו על ידי אימוץ ההגדרה האבולוציונית של תפקוד לקוי.
סיבות אבולוציוניות וארבע השאלות של טינברגן
שאלות המחקר ונושאי המחקר של הרפואה האבולוציונית והפסיכיאטריה הן שאלות אולטימטיביות, בניגוד לשאלות "סמוכות" במחקר ביו-רפואי ובמחקר ביולוגי-פסיכיאטרי רגיל. ההבחנה אולטימטיבי-סמוך (אנ') הוצגה על ידי ארנסט מאייר[26] כדי לזהות רמות שונות של הסבר סיבתי: הסברים סמוכים מתייחסים לתהליכים ביולוגיים מכניסטיים (למשל גנים, התפתחות אונטוגנטית, הורמונים, מבנה ותפקוד נוירולוגי), ואילו הסברים אולטימטיביים שואלים על התהליך האבולוציוני שהוביל לכך שהמבנים והתהליכים הביולוגיים הללו פועלים כפי שמתגלה בתצפיות. אפשר לומר שהסברים סמוכים עונים על שאלות 'איך', ואילו הסברים אולטימטיביים עונים על שאלות 'למה'.
ניקולאס טינברגן פירק עוד יותר את ההבחנה אולטימטיבי-סמוך לארבע שאלות.[27] השאלות עוסקות בארבעה גורמים: מנגנון, אונטוגניה, תפקוד ופילוגניה, וניתן לשאול אותן לגבי כל תכונה או הפרעה בודדת (לעיתים קרובות התנהגותית, אם כי לא בהכרח) כדי לזהות את הסיבות הרלוונטיות.
ניתן לחלק שאלות סמוכות לשאלות העוסקות במנגנון, הנוגעות לאופן פעולת התכונה, למבנה ולתהליכים של המנגנון הביולוגי שלה, ולשאלות העוסקות באונטוגניה או התפתחות אינדיבידואלית, הנוגעת לאופן שבו התכונה מתפתחת אצל פרט מסוים.
שאלות אולטימטיביות יכולות לעסוק בתפקוד אבולוציוני או בערך הסתגלותי, ונוגעות באופן שבו התכונה השפיעה על הכשירות לאורך ההיסטוריה האבולוציונית; ושאלות בתחום הפילוגניה או האבולוציה, הנוגעות להיסטוריה של תכונה במורד העץ הפילוגנטי.
לדוגמה, לגבי דיכאון ניתן לשאול על מנגנונים סמוכים (כגון תכונות של מעביר עצבי), התפתחות אונטוגנטית (למשל התפתחות נוירולוגית לאורך חייו של אדם), תפקוד הסתגלותי (למשל, מערכת של מצב רוח ירוד) ופילוגניה (למשל, מצב רוח ירוד בתגובה לתבוסה חברתית בפרימטים).
מושגים הסבריים מרכזיים בפסיכיאטריה אבולוציונית
הפרעות נפש נובעות מסיבות סביבתיות וגנטיות שונות, עם קורלציות עצביות מורכבות, אך הרפואה האבולוציונית מכירה במספר עקרונות כלליים הגורמים לרגישות להפרעה.[7][28][29]
הצלחה ברבייה קודמת לבריאות
הברירה הטבעית פועלת על כושר הרבייה, לא על מצבים ביולוגיים הנחשבים לבריאים; מצבים בריאים נבררים רק אם יש להם השפעה חיובית על הצלחת הרבייה. הדבר משמש ברפואה אבולוציונית כדי להסביר הזדקנות ומחלות זקנה: למחלות המופיעות אחרי גיל הרבייה יש השפעה מינימלית על הפוריות. סבל פסיכולוגי ומצבים קוגניטיביים שונים שעלולים להיראות לא בריאים או לא נורמליים יכולים באותה מידה להיות תוצרים של תהליכים אבולוציוניים אם הם תרמו להצלחה ברבייה. ניתן לראות עדות לכך בהפרעות הקשורות לחוסר תפקוד ניכר לכאורה, אך עם זאת רמות ממוצעות של פוריות.
אי-התאמה
אי-התאמה אבולוציונית מתרחשת כאשר תכונות שהתפתחו הופכות להיות לא מותאמות לשינויים בסביבה. זהו גורם שכיח הגורם לשינוי אבולוציוני (למשל בעש המפולפל), והוא רלוונטי לרפואה כאשר התכונות שאינן מותאמות גורמות לבעיות המשפיעות על הבריאות. מצבים פסיכיאטריים עשויים במקרים מסוימים להיות מצבים שהתפתחו, שאנו מפרשים שלא כהלכה כהפרעות, מכיוון שהם כבר אינם מתאימים לציפיות החברתיות שלנו; או שהם עשויים להיות מצבים או תכונות נפשיות שבאו לידי ביטוי בצורה בריאה בסביבות של אבות קדמונים, אך הפכו לפתולוגיות עקב מאפיין כלשהו בסביבות מודרניות. עדויות לאי-התאמה בולטות ביותר כאשר משווים בין בני אדם המנהלים חיים מסורתיים לבני אדם המנהלים חיים מודרניים, או כאשר מתעוררים גורמים סביבתיים חדשים אשר גורמים בבירור למחלות (למשל, זמינות של מזונות זולים ועתירי קלוריות הגורמים להשמנה).
הגנות
תגובות פסיכולוגיות כמו פחד ופאניקה הן הסתגלותיות במצבים רבים,[30] במיוחד במצבי סכנה קרובה, ונצפות במספר מינים. הפרעות נפשיות מסוימות עשויות לנבוע מתגובות כאלה, או כהפעלת יתר של התגובה, או כתהליך הסתגלותי המכוון במיוחד להפעלת יתר, שבה עלות הכשירות של התגובה עולה על תועלת הכשירות שלה - מה שנקרא עקרון גלאי העשן.[31] העובדה שחוויות כאלה הן מעיקות, מתישות ולא נאותות מובילה לאבחון שלהן כהפרעות נפש.
איזון בברירה של מוטציות
הברירה הטבעית פועלת על מוטציות גנטיות, הקיימות בכל דור, והיא מסירה את אלו המפחיתות את הכשירות ומגבירה את השכיחות של אלו המשפרות את הכשירות. מוטציות גם נוטות להפחית את הכשירות יותר מאשר לשפר אותה. תכונות ביולוגיות עם גודל יעד מוטציוני גדול, כגון המוח, שבו מתבטא מעל 80% מהגנום,[32] צפויות במיוחד להיות חשודות כמוטציות מזיקות המשפיעות לרעה על התפקוד הקוגניטיבי, ואלה מתבטלות לאחר מכן על ידי ברירה טבעית. מוטציות כאלה קשורות לעיתים קרובות למוגבלות אינטלקטואלית, מקרים מסוימים של אוטיזם, סכיזופרניה ועוד הפרעות רבות. העובדה שמוטציות דה נובו גורמות במקרים ספורים להפרעות מסוג זה שימשה להצדקת הטענה, שמקרים אחרים נגרמים מתהליכי מחלה שטרם התגלו, אם כי נוכחות של הטרוגניות בקטגוריות של הפרעות נפש והעדר פתולוגיה, שלא התגלתה למרות עבודה משמעותית במדעי המוח והגנטיקה, סותרים השקפה זו.
הסברים אבולוציוניים להפרעות מסוימות
סכיזופרניה
סכיזופרניה מאופיינת בעיקר בפסיכוזה (הזיותומחשבות שווא) ובתסמינים של ליקוי קוגניטיבי, כמו דיבור לא יציב, איבוד עניין בפעילויות רגילות וחשיבה לא מאורגנת. זהו המצב הקיצוני ביותר של ספקטרום הסכיזופרניה או הפסיכוזה, הכולל סכיזוטיפיה והפרעות פסיכוטיות אחרות, המתרחב ככל הנראה לחוויות על-טבעיות הנפוצות באוכלוסייה, כגון אמונה ברוחות רפאים ובכישוף.
סכיזופרניה היא מצב תורשתי, הנפוץ בשיעור של קצת פחות מ-1% באוכלוסייה, עם השפעות שליליות על הפריון, במיוחד אצל גברים.[33] משום כך אולי היה זה המצב הפסיכיאטרי הראשון שהוצג במפורש כדורש הסבר אבולוציוני,[10] במה שמכונה "פרדוקס הסכיזופרניה" (הידוע כיום יותר כפרדוקס של הפרעות נפש נפוצות, מזיקות ותורשתיות[5]). כדי להסביר מדוע תופעת הסכיזופרניה ממשיכה להתקיים, הועלו השערות אבולוציוניות שונות.
יש שפע של השערות לגבי סכיזופרניה כליקוי אמיתי בתפקוד. אחת מהן היא שזהו תוצר לוואי לא תפקודי של האבולוציה האנושית בתחום השפה ומיקום ההמיספרות במוח לרוחב,[34] או תפקוד לקוי של המוח החברתי,[35] או שהיא קשורה לתאוריית הנפש.[36] תיאוריות אחרות התייחסו לאפשרות שהדבר נגרם על ידי איזון בברירה של מוטציות.[5] עם זאת, בניגוד לצפוי, מוטציות נדירות ומוטציות דה נובו, דהיינו כאלה שלא הועברו בתורשה מההורים, נמצאו רק בחלק קטן מהמקרים.[37] אללים רבים בעלי נטייה לסכיזופרניה נפוצים באוכלוסייה, מה שהופך השערות לגבי הסתגלות להגיוניות, כפי שצוין מאז אמצע המאה ה-20.[10]
ההשערות המסבירות סכיזופרניה כתוצאה מהסתגלות שונות מאוד זו מזו. תאורטיקנים מוקדמים הציעו שהיא כרוכה בשיפורים במערכת החיסון או ההתאוששות ממחלות,[10] או מקלה על פיצול של קבוצות.[38] בהשראת הרעיונות התרבותיים ארוכי השנים של הקשר בין שיגעון לגאונות, הציע דניאל נטל שסכיזוטיפיה יכולה להיות קשורה להצלחה עקב היצירתיות הכרוכה בה,[39] שהוסיפה להצלחה בהזדווגות, ושההשפעות החיוביות של תכונות סכיזוטיפיות עשויות להסביר מדוע תכונות אלו מתמידות. עם זאת, התועלת הנמדדת בתרומה של תכונות אלה לפוריות לא עולה על העלות של סכיזופרניה מבחינת כשירות כוללת (אם כי ייתכן שהדבר נובע מהטיית בחירה).[40]
השערת השמאניזם לגבי סכיזופרניה קובעת כי בחברות מסורתיות חוויית הפסיכוזה האיצה כניסה לטראנס של שמאנים (העוסקים בקסמים דתיים, כגון רופאי אליל, מנחשים, מכשפים, מגרשי שדים ומדיומים). שמאניזם הוא מאפיין נפוץ בחברות אנושיות, שבהן אנשים מסוימים נחשבים כבעלי קשר לעולם העל-טבעי המעניק להם יכולת לבצע קסמים, במיוחד ריפוי. הדבר מסביר את התוכן הדתי והגרנדיוזי השכיח בחוויות פסיכוטיות ואת האמונה בכוחות על-טבעיים, שהייתה נחלתן של חברות מסורתיות. התקף סכיזופרניה דומה מאוד לכניסה של שמאנים לטראנס, שלעיתים קרובות כוללת הזיות, מחשבות שווא ודיבור לא קוהרנטי. קשרים אפשריים בין שמאניזם לשיגעון הוכרו במשך עשורים רבים על ידי אנתרופולוגים (למשל "... אנשים חולי נפש נחשבים לעיתים קרובות לקדושים בחברות פרימיטיביות"[41] רפיון שכל זוכה כיום ליחס של בוז בניואה, אך הטירוף עדיין זוכה לכבוד"[42]). אך הגרסה האחרונה של התיאוריה היא זו של יוסף פולימני,[43] הטוען ששמאנים עוזרים לתפקוד הקבוצתי, ולכן פסיכוזה התפתחה כתוצאה מברירה קבוצתית. מבקרי התיאוריה טענו שמצבי הטראנס והשליטה העצמית שמפגינים שמאנים אינם דומים למאפיינים של סכיזופרניה.
הפרעה על הקשת האוטיסטית (ASD)
הפרעה על הקשת האוטיסטית מאופיינת בקשיים באינטראקציה ותקשורת חברתית, ובהתנהגות מוגבלת החוזרת על עצמה. במדינות מפותחות, כ-1.5% מהילדים אובחנו בשנת 2017 כסובלים מאוטיזם,[44] עלייה מ-0.7% לעומת שנת 2000 בארצות הברית. ההפרעה מאובחנת בתדירות גבוהה פי ארבעה עד חמישה אצל גברים מאשר אצל נשים.[45]
אוטיזם שונה מאוד בין אנשים (הוא הטרוגני ביותר), עם סיבות שונות אצל אנשים שונים. חלק מהמקרים נובעים ממוטציות מזיקות[46] או טראומה טרום - לידתית ולידתית,[47] שעבורן אין צורך בהסבר הסתגלותי. מקרים אלה קשורים לעיתים קרובות למוגבלות שכלית. ההערכות הן שבין 5-20% מן המקרים על הקשת האוטיסטית ניתן להסביר על ידי תהליכים לא תפקודיים אלו, במיוחד תהליכים גנטיים.[48][46] עם זאת, מקרים אחרים של אוטיזם מתאימים להסברים הסתגלותיים. העובדה שקיימים הסברים מרובים לאוטיזם גורמת לקונפליקט בקהילת האוטיזם, במיוחד בין תומכי הגיוון העצבי ובין בני משפחה המטפלים באנשים על הקשת האוטיסטית שהם בעלי מוגבלויות קשות.[49]
הרעיון של אוטיזם כבעל עוצמות קוגניטיביות הפך להיות פופולרי בהתמדה מאז הסרט "איש הגשם" והצמיחה האחרונה של תנועות הגיוון העצבי והתנועה לזכויות האוטיסטים. אך הכרה ביכולת יוצאת הדופן של האוטיסטים מופיעה גם בכתביו המוקדמים של הנס אספרגר, שכינה את המטופלים האוטיסטים שלו בשם "פרופסורים קטנים".[50] אוטיסטים כמו טמפל גרנדין טענו כי אבות קדמונים של ציידים-לקטים אוטיסטים היו דמויות חשובות בקהילה, במיוחד בשל כושר ההמצאה שלהם:[51]
מי לדעתכם המציא את חנית האבן הראשונה?... לא היו אלה האנשים הפשוטים שישבו מסביב למדורה. היה זה אדם הסובל מאספרגר שישב בעמקי המערה וחשב כיצד לחתוך אבנים לראשי חניתות. ללא תכונות אוטיסטיות לא היה לך אפילו מכשיר הקלטה כדי להקליט את השיחה שלנו.
חוקר אוטיזם מוביל, סיימון ברון-כהן, הציע כי אוטיזם הוא סוג של ארגון שיטתי קיצוני[52] על ספקטרום שמשותף לכל האנשים, הקשור לתחומי עניין בדברים או באנשים. הוא זיהה את הכישרון יוצא הדופן של אוטיסטים רבים בתחום ידע או מיומנות כלשהם.[53] בספרו, "מחפשי הדפוסים: כיצד אוטיזם מניע המצאות אנושיות"[54] הוא מציע תיאוריה שלפיה אוטיסטים הם בעלי כושר המצאה ויצירתיות יוצאי דופן.
לדברי מרקו דל ג'ודיצ'ה, תכונות הדומות לתכונות אוטיסטיות בצורתן הלא-פתולוגיות תורמות לאסטרטגיה גברית טיפוסית, המכוונת להשקעה הורית גבוהה, מאמץ נמוך להשגת זיווג והקצאת משאבים לטווח ארוך.[55] הוא גם קשר זאת לאסטרטגיית היסטוריית חיים איטית.[56] הדבר מבוסס על העובדה שאוטיסטים מגלים עניין נמוך יותר בהזדווגות לטווח קצר, השקעה גבוהה יותר בבת הזוג ומחויבות רבה יותר ליחסים רומנטיים ארוכי טווח.
ברנרד קרספי טען שאוטיזם הוא הפרעה הקשורה לאינטליגנציה גבוהה,[57] וציין כי הוא כרוך בדרך כלל במרכיבים משופרים, אך לא מאוזנים, של אינטליגנציה. השערה זו נתמכת על ידי ראיות המראות כי אוטיזם ואינטליגנציה גבוהה חולקים קבוצה מגוונת של מיתאמים מתכנסים, כולל גודל מוח, צמיחת מוח מהירה, יכולות חושיות וחזותיות-מרחביות מוגברות, תפקודים סינפטיים משופרים, מיקוד קשב מוגבר, מצב סוציו-אקונומי גבוה, קבלת החלטות שקולה, תחומי עניין ומקצועות בתחומי ההנדסה והמדעים המדויקים ורמה גבוהה של מחויבות לבני זוג. לחצי ברירה טבעית אבולוציוניים מאוחרים שהובילו להתפתחות אינטליגנציה גבוהה בבני אדם היו כרוכים אפוא בסיכון לאוטיזם.
השערות אבולוציוניות שונות הוצעו כדי להסביר את הפסיכופתיה ואת השילוש האפל. בהקשר של אבות קדמונים, אינטרס עצמי גבוה ורמות נמוכות של אמפתיה היו יכולים לתפקד כאסטרטגיית הזדווגות מוצלחת לטווח קצר.[דרושה הבהרה] קיימות עדויות לכך כי לתכונות של השילוש האפל מתאם מובהק עם מספר רב של שותפים מיניים, אוריינטציה סוציוסקסואלית והעדפה לבני זוג לטווח קצר.[63]
גלן ועמיתים[58] הציגו שתי תיאוריות המסבירות כיצד הברירה הטבעית הייתה עשויה לקדם תכונות פסיכופתיות. הראשונה היא כאסטרטגיית היסטורית חיים מהירה, הקשורה בפחות התמקדות בעתיד, נטילת סיכונים גבוהה והזדווגות לטווח קצר שמטרתה הגברת הצלחת הרבייה. השנייה היא איזון בבחירה של מוטציות (Mutation–selection balance), עם אללים נפוצים רבים בעלי השפעה קטנה שנבחרו נגדן, שכאשר הם מצטברים, ביכולתם לגרום להתנהגות פסיכופתית, ללא כל הפרעה משמעותית לכשירות.
הדיווח רב ההשפעה של מיילי[64] קובע שפסיכופתים הם מועדים להונאה חברתית והתפתחו כדי להמשיך באסטרטגיות חיים מניפולטיביות או אסטרטגיות רמאות (שבאו לידי ביטוי במודלים של רמאות-שיתוף פעולה של תורת המשחקים). אסטרטגיות רמאות הן יציבות כשהן קיימות בשכיחות נמוכה באוכלוסייה, אך יתגלו וייענשו בשכיחויות גבוהות יותר. אסטרטגיה תלוית שכיחות זו מסבירה את הקיום של תכונות פסיכופתיות באוכלוסייה.
קיימת נטייה גנטית לפסיכופתיה, המופצת בדרך כלל בכל האוכלוסיות.
יש אנשים שייחשבו כ"לא נורמלים מבחינה מוסרית" בכל תרבות.
בהתאם לתנאי הסביבה, אנשים שהם פחות קיצוניים על הרצף ינקטו אסטרטגיית רמאות דומה.
רצף גנטי בסיסי של פסיכופתיה קיים בכולנו, ומתגלה כאשר אסטרטגיות אנטי-חברתיות רווחיות יותר בתנאים מסוימים.
מיילי[64] מסבירה גם את השכיחות הגבוהה יותר של גברים בעלי נטייה זו וכן גורמים סביבתיים (אטרקטיביות גופנית נמוכה, גיל, בריאות, אינטליגנציה, מצב סוציו-אקונומי וכישורים חברתיים) כאות לכך שאסטרטגיית רמאות עדיפה, ומסיקה מכך שגורמים אלו קשורים לתכונות פסיכופתיות.
דיכאון
הפרעת דיכאון מג'ורית (MDD) מאופיינת בלפחות שבועיים של מצב רוח ירוד מתמשך, המלווה במגוון רחב של רגשות שליליים, כגון הערכה עצמית נמוכה, אובדן עניין בפעילויות מהנות ואנרגיה נמוכה. יש מספר הסברים אבולוציוניים אפשריים לדיכאון ומצב רוח ירוד בבני אדם. השערות רבות ושונות אלה אינן סותרות זו את זו. הוצע כי אירועי חיים שונים ותהליכי מחלה אחרים אחראים לצורות שונות של דיכאון,[65] עם תת-סוגים הקשורים לזיהום, מתח ארוך טווח, בדידות, חוויה טראומטית, קונפליקט היררכי, אבל, דחייה רומנטית, אירועים לאחר לידה, עונה, כימיקלים, מחלות סומטיות ורעב. ככיוון מוביל בטיפול מוצעת התאמה אישית על בסיס תת-סוגים אלה. השערות אחרות כוללות:
השערות בעלות אוריינטציה חברתית
השערת התחרות החברתית (בדומה לתאוריית הדירוג החברתי) מפרשת דיכאון כרגש של כניעה, אסטרטגיה לא רצונית ליצירת תחושה סובייקטיבית של חוסר יכולת. תחושות של חוסר יכולת או חוסר אונים מעכבות תוקפנות כלפי אנשים בדרגים גבוהים יותר ומאותתות על כניעה. מצב רוח ירוד מעודד קבלה של הורדה בדרגה ומקדם כניעות.[66] ג'ון פרייס תמך בתיאוריה זו, וציין כי תרנגולות שמפסידות בקרב נמנעות ממעורבות חברתית ופועלות בכניעות, תוך שהן מפחיתות התקפות נוספות על תרנגולות גבוהות יותר בדרגה, ובכך נמנעות מפציעה או אפילו ממוות.[7]
בדומה להשערת התחרות החברתית, "השערת הסיכון החברתי" קובעת שדיכאון מונע מאנשים לעסוק באינטראקציות חברתיות שעלולות להוביל לנידוי. ההשערה קובעת כי אנשים המקיימים קשרים חברתיים מוצלחים יכולים לסבול רמות גבוהות יותר של לקיחת סיכונים חברתית, בניגוד לאנשים בעלי מעמד חברתי נמוך. התיאוריה מציעה שמצב הרוח הירוד המתלווה להפרעת דיכאון מג'ורית קיים על מנת להפחית נטילת סיכונים פוטנציאלית ומעודד התבודדות.[67]
השערות הכאב הנפשי
דיכאון נפוץ אצל אנשים שחותרים אחר יעדים בלתי ניתנים להשגה, והוא עשוי להיות ביטוי, בדומה להשערת התחרות החברתית, לכישלון וכניעה.[68] מצב רוח ירוד מגביר את יכולתו של האורגניזם להתמודד עם אתגרים הסתגלותיים האופייניים למצבים לא נעימים. פסימיות וחוסר מוטיבציה עשויים להעניק יתרון כשירות על ידי עיכוב פעולות מסוימות. כאשר תוכניות החיים הנוכחיות נכשלות, המצוקה וחוסר המוטיבציה המאפיינים דיכאון עלולים להניע תכנון והערכה מחדש, או בריחה ואפילו התאבדות. תחושות של עצב וייאוש עלולות להוות גירוי שימושי לשקילת דרכים לשינוי המצב, על ידי ניתוק המוטיבציה מהמטרה שאינה ניתנת להשגה. בטבע, יהיה זה הגיוני להפחית את המוטיבציה במצבים שבהם נקיטת פעולה תהיה חסרת תועלת, ולכן בבחינת בזבוז משאבים. לפיכך, מצב רוח ירוד במצבים אלה יעזור לאדם לשמור על אנרגיה.
ההשערה של "הרהור אנליטי" היא חידוד של השערת הכאב הנפשי. היא מצביעה על כך שתסמיני דיכאון מופעלים כתוצאה מבעיות מורכבות וחוסר יכולת למצוא פתרון. תיאוריה זו מתארת כיצד הדבר עלול להוביל לאובדן עניין כמעט בכל הפעילויות, על מנת לאפשר לאדם להתמקד בבעיה שעל הפרק.[69]
השערות הזעקה לעזרה והמיקוח
דיכאון, פגיעה עצמית מכוונת והתאבדות יכולים להיות תגובות לנסיבות חיים, המעודדות אחרים לספק משאבים ועזרה לאדם המדוכא או המתאבד. לחברי הקבוצה, ובמיוחד לבני המשפחה, יש אינטרס להשאיר את הפרט המדוכא בחיים, ולשנות את נסיבות חייו באופן שיגרום לו להיות חבר מתפקד בחברה. ייתכן שבחירות מסוימות בחיים (למשל להתחתן עם מישהו שהוריך מתנגדים לו) עשויות להתאפשר רק כאשר במשפחה או בקבוצה החברתית נצפית התנהגות דיכאונית או אובדנית.[70] הדבר יכול להסביר גורמים מזרזים שונים לדיכאון.[71] עם זאת, מחקרים מסוימים מצאו שסימני דיכאון מובילים רק להגברת הטיפול בטווח קצר על ידי בני המשפחה, ולאחר מכן הם נוטים לסגת.[7]
הפרעות אכילה
קיימות נקודות מבט אבולוציוניות לגבי אנורקסיה נרבוזה (להלן "אנורקסיה") ובולימיה נרבוזה (להלן "בולמיה"). אנורקסיה מאופיינת בהגבלת צריכת המזון, בולימיה על ידי מחזוריות של זלילה וטיהור (הוצאה בכוח של המזון).[72] שתיהן קשורות לפחד מעלייה במשקל, הפרעה בדימוי הגוף ודאגות לגבי משיכה גופנית.[73]
השערת התחרות המינית[74] מייחסת הפרעות אכילה למבנה הגוף והמראה החיצוני, ורואה בהן תפקוד הסתגלותי אצל נקבות אנושיות (הנציגות העיקריות בהפרעות אכילה): הפרעות אכילה אמורות להגביר את המשיכה הנשית. מספר עדויות מאוכלוסיות לא קליניות וקליניות תומכות בהשערה זו.[75][76] החוקרים מיישמים את המסגרת של תאוריית היסטוריית החיים, ומציעים שאנורקסיה היא אסטרטגיית היסטוריית חיים איטית, בעוד שבולימיה היא אסטרטגיה מהירה. לשני המחקרים יש מגבלות.
דיווח חלופי הוא של נס.[7] מתוך הכרה בכך שחולות אנורקסיה רבות אינן מחזרות אחר גברים באופן פעיל ואינן מתעניינות במיוחד במין, וכי הפרעות אכילה הפכו נפוצות יותר במחצית השנייה של המאה ה-20,[77] הוא טוען שהפרעות אכילה הן בעיות חדשות, הנגרמות מחששות הולכים וגוברים לגבי מראה חיצוני. חששות אלה קשורים לאפשרות בחברות מודרניות להשוואה חברתית של מראה חיצוני למראה של אלפי אנשים אחרים באופן מיידי. האדרה של סוגי גוף לא מציאותיים בתקשורת, כמו גם זמינות מוגברת של מין, עשויות לתרום לכך. עם זאת, נס מודה שתחרות בין בנות היא הכוח המניע של אנורקסיה ובולימיה אצל סטודנטיות לתואר ראשון.[78]
השמנת יתר אינה הפרעת אכילה בשום מערכת סיווג,[79] אם כי נקבע שעודף משקל והשמנה בפרט קשורים למחלות שונות,[80] ופרספקטיבה אבולוציונית יכולה להסביר את הנטייה לאכילת יתר. גוף האדם התפתח כדי להתמודד עם סביבות של מחסור, ובוחר הסתגלויות מועילות של אכילה במצבי רעב. אחסון שומן מאפשר הכנה למחסור עתידי במזון.[81] אך בסביבות מודרניות יש מזון זול וזמין, ומעט מאוד מחסור במזון. אחד החוקרים הרחיב לגבי ההבדלים בהרכב החומרים התזונתיים בחברות מודרניות ובחברות של אבות קדמונים כדי להציג את האתגר שהתזונה המודרנית מטילה על הגוף ואת העובדה שהגנוטיפ האנושי שעדיין לא התאים את עצמו אליה.[79]
חרדה
חרדה היא תחושה של דאגה, אי נעימות ואימה לקראת אירועים עתידיים אפשריים, והיא קיימת כדי להגן עלינו מפני סכנות.[82][83] בארצות הברית, הפרעות חרדה הן מחלת הנפש השכיחה ביותר, כאשר כ-29% מהמבוגרים צפויים לסבול מהפרעת חרדה כלשהי במהלך חייהם.[84] נשים סובלות מהפרעה זו במידה קיצונית.
נקודות מבט אבולוציוניות על הפרעות חרדה מתייחסות בדרך כלל לתפקוד ההסתגלותי של רגש החרדה הרגיל, ולסיבות מדוע מערכת הסתגלות זו יכולה להתבטא בסוגים שונים של הפרעות חרדה.[85]
הסבר אבולוציוני מרכזי להפרעת חרדה הוא עקרון גלאי העשן.[83] לרוב עדיפה חרדת יתר במצבים מסוכנים, באותו אופן שגלאי עשן נועד לפעול בצורה מוגזמת, ליתר ביטחון. רנדולף נס כותב:[86]
אתה נמצא בסוואנה עתיקה באפריקה ואתה צמא, ויש בור מים לפניך אבל אתה שומע רחש בעשב. זה יכול להיות אריה, ואולי סתם קוף. האם עליך לברוח? תלוי במחיר. תאר לעצמך שבריחה בפאניקה תצרוך 100 קלוריות. אם לא תברח, זה לא יעלה לך דבר אם זה רק קוף, אבל אם אריה גרם לרעש, המחיר הוא 100,000 קלוריות - כמות האנרגיה שהאריה יקבל מכך שיאכל אותך לארוחת צהריים!"
הפסיכיאטריה האבולוציונית התמקדה עד כה בעיקר בהסברים מדעיים להפרעות נפש ולא בפיתוח גישות טיפול חדשות.[7] עם זאת, יש השלכות שונות ללקיחת פרספקטיבה אבולוציונית בטיפול בהפרעות נפש, ברמת הפרט וברמה ציבורית, שהופכות את הפסיכיאטריה האבולוציונית לתחום חשוב של מחקר ויישום בעתיד.[20]
הסברים אבולוציוניים להפרעות שממסגרים אותן מחדש כהסתגלויות אי-התאמה או הסתגלויות יקרות בדרך אחרת, עשויים לרמוז על כך שהטיפול מיותר - אך זו אינה דעתם של פסיכיאטרים אבולוציוניים. זוהי אותה טעות של אלה המאמינים שביולוגיה אבולוציונית פירושה תמיכה באאוגניקה, גרסה של הכשל הנטורליסטי. כלומר, שמה שהוא טבעי (במקרה זה התפתח) הוא טוב. התערבויות רפואיות רבות הן "לא טבעיות" במובן זה (למשל אמצעי מניעהוהרדמה). להסברים של הפסיכיאטריה האבולוציונית אין ערך מיוחד להכוונת הטיפול, כפי שטוען רנדולף נס:[7]
כשלמדים לדעת שמצב רוח ירוד יכול להיות שימושי, יש שמסיקים שלפיכך אין לטפל בו. טעות זו היא כמו הטעות שהתעוררה כשהחלו להשתמש לראשונה בחומרי הרדמה: היו רופאים שסירבו להשתמש בהם, גם בזמן ניתוח, משום שלדבריהם, כאב הוא דבר נורמלי. אל לנו להניח להבנה חדשה של היעילות של מצב רוח ירוד להתערב במאמצנו להקל על כאב נפשי.
ייתכן שהסברים אבולוציוניים לא ישפיעו על הצורך בטיפול, אך הם יכולים להנחות את הטיפול או לתמוך בו, או להפוך את אסטרטגיות הטיפול הנוכחיות ליעילות יותר. היתרונות המוצעים של נקודת מבט אבולוציונית בטיפול בהפרעות נפש נובעים במידה רבה משילוב הסברים אבולוציוניים בפסיכותרפיה.[88][89][90] ביילי וגילברט כותבים:[89]
הגישה האבולוציונית מסייעת במתן מענה על שלוש שאלות יסוד לגבי האנושות, הנוגעות בלב ליבם של הסיוע המקצועי והפרקטיקה הקלינית: ראשית, מה ומי אנחנו כבני אנוש - דהיינו, מהו טבע האדם או מהו 'נורמלי'? שנית, כיצד ומדוע מפתחים ו/או מאמצים בני אדם דרכים פחות אופטימליות - דהיינו, מה יכולה האבולוציה לספר לנו על הסיבות לסבל ולמחלות נפש? ושלישית, מה יכולים מטפלים ופסיכותרפיסטים לעשות כדי 'למתן' את הסבל הנפשי, או אפילו 'לרפא' אותו?
דווח כי חולים מתעודדים ודוחים סטיגמות כתוצאה משמיעת הסברים אבולוציוניים למצבם,[89] עם השפעות חיוביות במהלך טיפול קוגניטיבי התנהגותי. שילוב ידע מגנטיקה התנהגותית, ממדעי המוח ומפסיכיאטריה אבולוציונית בפסיכותרפיה כונה בשם "טיפול קוגניטיבי מושכל"[89] בפי מייק אברמס. אברמס גם מציע שההכרה באופי התורשתי והבלתי משתנה במידה מסוימת של תכונות מסוימות (כגון פסיכופתיהואוטיזם) מרמזת שמטפלים אינם צריכים לנסות לשנות תכונות אלה, אלא לספק עצות כיצד לנצל אותן באופן הטוב ביותר בעולם המודרני. גישה זו מתיישבת עם המטרות והטענות של תנועת הגיוון העצבי.
להסברים אבולוציוניים להפרעות נפש, במיוחד של אי - התאמה, יש השלכות על מדדי בריאות הציבור ופסיכולוגיה ארגונית. ניתן לתקן או למנוע הפרעות שהן תוצרי סביבות חדשות על ידי יישום מבנים חברתיים המדמים את סביבת האבות הקדמונים. לדוגמה, דיכאון סב לידתי עלול להיות שכיח בסביבות מודרניות, שבהן על הורים יחידנים מוטלת האחריות הבלעדית על גידול הילד, תופעה חריגה בהיסטוריה האבולוציונית של הורות וטיפול קהילתי. כדי למנוע אי-התאמה זו, שירותים חברתיים התומכים באימהות צעירות יכולים לספק סביבה מגוננת ובכך למנוע דיכאון לאחר לידה. ניתן גם לשנות סביבות חינוך ותעסוקה שעלולות לגרום להפרעות נפש באופן שיתאימו טוב יותר ליכולות הפסיכולוגיות הטבעיות של האדם.
^ 123Keller MC, Miller G (באוגוסט 2006). "Resolving the paradox of common, harmful, heritable mental disorders: which evolutionary genetic models work best?". The Behavioral and Brain Sciences. 29 (4): 385–404, discussion 405–52. doi:10.1017/S0140525X06009095. PMID17094843. {{cite journal}}: (עזרה)
^ 12Wakefield JC (באפריל 1992). "Disorder as harmful dysfunction: a conceptual critique of DSM-III-R's definition of mental disorder". Psychological Review. 99 (2): 232–47. doi:10.1037/0033-295X.99.2.232. PMID1594724. {{cite journal}}: (עזרה)
^Nesse RM, Williams TC (1996). Why we get sick : the new science of Darwinian medicine. New York: First Vintage Books. ISBN0-679-74674-9. OCLC34176260.
^McManus, C. (2022). Abed, Riadh; St John-Smith, Paul (eds.). Evolutionary Psychiatry: Current Perspectives on Evolution and Mental Health. Journal of the Royal Society of Medicine. Vol. 90. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 174–175. doi:10.1017/9781009030564. ISBN978-1-316-51656-0. PMC1296191.
^Bolton D, Gillett G (2019). The biopsychosocial model of health and disease : new philosophical and scientific developments. Cham, Switzerland. ISBN978-3-030-11899-0. OCLC1091903217.
^Fabrega H, Brüne M (2017). "Evolutionary Foundations of Psychiatric Compared to Nonpsychiatric Disorders". In Shackelford TK, Zeigler-Hill V (eds.). The Evolution of Psychopathology. Evolutionary Psychology (באנגלית). Cham: Springer International Publishing. pp. 1–35. doi:10.1007/978-3-319-60576-0_1. ISBN978-3-319-60575-3.
^Petry NM, Rehbein F, Gentile DA, Lemmens JS, Rumpf HJ, Mößle T, et al. (בספטמבר 2014). "An international consensus for assessing internet gaming disorder using the new DSM-5 approach". Addiction. 109 (9): 1399–406. doi:10.1111/add.12457. PMID24456155. {{cite journal}}: (עזרה)
^Gluckman PD, Beedle A, Buklijas T, Low F, Hanson MA (2016). Principles of evolutionary medicine (Second ed.). Oxford. ISBN978-0-19-182320-6. OCLC951230129.
^Haukka J, Suvisaari J, Lönnqvist J (במרץ 2003). "Fertility of patients with schizophrenia, their siblings, and the general population: a cohort study from 1950 to 1959 in Finland". The American Journal of Psychiatry. 160 (3): 460–3. doi:10.1176/appi.ajp.160.3.460. PMID12611825. {{cite journal}}: (עזרה)
^Polimeni J (2012). Shamans among us : schizophrenia, shamanism and the evolutionary origins of religion. Scottsdale, Arizona. ISBN978-1-300-43091-9. OCLC895889736.
^Mandy W, Lai MC (במרץ 2016). "Annual Research Review: The role of the environment in the developmental psychopathology of autism spectrum condition". Journal of Child Psychology and Psychiatry, and Allied Disciplines. 57 (3): 271–92. doi:10.1111/jcpp.12501. PMID26782158. {{cite journal}}: (עזרה)
^Bourgeron T (בספטמבר 2015). "From the genetic architecture to synaptic plasticity in autism spectrum disorder". Nature Reviews. Neuroscience. 16 (9): 551–63. doi:10.1038/nrn3992. PMID26289574. {{cite journal}}: (עזרה)
^Neumann CS, Hare RD (באוקטובר 2008). "Psychopathic traits in a large community sample: links to violence, alcohol use, and intelligence". Journal of Consulting and Clinical Psychology. 76 (5): 893–9. doi:10.1037/0022-006X.76.5.893. PMID18837606. {{cite journal}}: (עזרה)
^Wormith S (2000). "Review of Without conscience: The disturbing world of the psychopaths among us". Canadian Psychology. 41 (2): 134–136. doi:10.1037/h0088168.
^Rosenvinge JH, Pettersen G (בינואר 2015). "Epidemiology of eating disorders, part I: introduction to the series and a historical panorama". Advances in Eating Disorders (באנגלית). 3 (1): 76–90. doi:10.1080/21662630.2014.898206. ISSN2166-2630. {{cite journal}}: (עזרה)
^Faer LM, Hendriks A, Abed RT, Figueredo AJ (בספטמבר 2005). "The evolutionary psychology of eating disorders: female competition for mates or for status?". Psychology and Psychotherapy. 78 (Pt 3): 397–417. doi:10.1348/147608305X42929. PMID16259854. {{cite journal}}: (עזרה)