בסינית שמה של הפנדה הוא 熊猫, משמעות השם הסיני היא "דוב-חתול". הכינוי המקובל במערב נגזר משמו של יונק אחר, פנדה אדומה; בעבר נהגו לכנותה דוב מנומר.
מאפיינים פיזיים
אורכה של הפנדה 1.5 מטר עד 1.8 מטר מהחרטום ועד לזנב, משקלה 75–165 קילוגרם רגליה שחורות, גופה שחור ולבן כשהראש לבן למעט האוזניים השחורות והעיניים המוקפות בכתמים שחורים דמויי משקפיים, מה שמשווה מראה חביב לבני אדם, אך כלפי חיות אחרות הוא מהווה איום ומהווה אחד ממנגנוני ההגנה הטבעיים של הפנדה.
לפנדה הענקית יש כף רגל מיוחדת עם בוהן וחמש אצבעות – מבנה אידיאלי לאכילת חזרן. ה"בוהן" היא למעשה התרחבות של עצם שורש כף הרגל. סטיבן ג'יי גולד כתב מאמר על כך שצורף ונתן את השם לספרו "בוהן הפנדה" (אנ').
תוחלת החיים של הפנדה היא כ-15 שנים בטבע, ועד למעלה מ-20 שנים בשבי.[3]
התנהגות
הפנדה ביישנית ולעיתים נדירות תוקפנית. כשהיא מתגלה, היא לרוב נמלטת. הפנדה בדרך כלל לא חיה בלהקה, אך מודעת לפנדות האחרות ויודעת לתקשר איתן באמצעות קולות, וריח שמופץ באמצעות בלוטות ריח מתחת לזנב, שהפנדה נוהגת לשפשף בעצים.
תזונה
על אף שסיווגה הטקסונומי משייכה לטורפים הפנדה ניזונה כמעט אך ורק מצמחים, כאשר היא אוכלת כמעט אך ורק חזרן (במבוק) בכמות הנעה בין 12 ל-38 ק"ג חזרן ביום,[4] כאשר פחות מחמישית מסך החזרן נספג בגוף במערכת העיכול, ולכן היא מקדישה עד 14 שעות ביום לאכילה.
הגם שהפנדות ניזונות בעיקר מהבמבוק, הרי שהן אוכלות־כל, שכן הן אוכלות גם ביצים, דגים וחרקים כמקורות נוספים לחלבון.
נמצא שבעונה שבה הפנדה ניזונה מנצרי במבוק, העשירים יחסית בחלבון, משגשג במעיהם החיידק Clostridium butryricum שגורם להם לאגור שומן.[5]
הפנדות אוכלות חלקים שונים של החזרן בתקופות שונות בשנה, לפעמים הן מעדיפות את העלים הרכים והצעירים של החזרן, ולפעמים את הגבעולים הקשים.
תזונה בררנית זו היא אחת הסיבות לקושי בהחזקת פנדות בשבי.
תופעה אופיָנִית לפנדות היא שאוזניהן מתנועעות בזמן שהן לועסות.
תת-מינים
Ailuropoda melanoleuca melanoleuca – תת-המין של רוב אוכלוסיות הפנדה. פנדות אלו נמצאות בעיקר בסצ'ואן ומציגות את הצבעים האופייניים לפנדה – שחור ולבן.
פנדה צ'ינלינג (Ailuropoda melanoleuca qinlingensis) – חייה בגבהים של 1,300–3,000 מטרים. צבע הפרווה של פנדה זו הוא חום כהה וחום בהיר. גולגולתה קטנה יותר מאשר תת-המין השני, אך יש לה שיניים טוחנות גדולות יותר.
הפנדה היא בעל חיים יונק. עד היום לא הגיע המדע להסכמה לגבי סולם ההתפתחות האבולוציוני של הפנדות. ישנם מדענים הטוענים שהפנדות הראשונות הופיעו לפני 600 אלף שנה, אך האחרים מאמינים שהן חיות על כדור הארץ זה 1–3 מיליון שנים. השם פנדה ניתן לה כשנתגלה הקשר עם הפנדה האדומה ב-1901, אך השם המשותף נבע מסוג התזונה המשותף לשניהם - אכילת חזרן. במשך שנים רבות הסיווג הטקסונומי של הפנדה היה נתון במחלוקת, כיוון שגם למין "פנדה ענקית" וגם למין "פנדה אדומה" יש מאפיינים הן של דובים והן של ראקוניים. עם זאת, בדיקות DNA הראו כי הפנדה הענקית היא דוב אמיתי השייך למשפחת הדוביים (Ursidae). הדוב הקרוב ביותר אליה גנטית הוא דוב המשקפיים מאמריקה הדרומית. בעוד שהפנדה האדומה שייכת למשפחה Ailuridae, שהפנדה האדומה היא נציגתה החיה היחידה, השייכת למשפחת העל Musteloidea, שאליה משתייכים גם הסמוריים (Mustelidae) והראקוניים (Procyonidae).
פנדה מתת-המין Ailuropoda melanoleuca melanoleuca
הפנדה הענקית בתרבות האנושית
התיעוד הראשון של הפנדות בתרבות האנושית הופיע בסין כבר במאה העשירית לפנה"ס, אך למערב הן התגלו רק ב-1869 מדיווחיו של המיסיונר הצרפתיארמן דוד שהביא אותן לפריז בתום ביקור בסין. המין פנדה ענקית הוא כבר שנים רבות חביב הקהל בחלקו משום שלפנדה יש הבעת פנים חביבה דמוית פני תינוק. לפיכך, נפוצו גם דובי צעצוע הדומים לפנדה. העובדה שבדרך כלל מציירים אותה רוכנת ואוכלת בשלווה עלי חזרן בניגוד לדימוי של הדוב כצייד מוסיפה לתדמיתה התמימה.
במשך שנים הוגדרה הפנדה כחיה בסיכון והפכה לסמלם של בעלי החיים שנמצאים בסכנת הכחדה. בספטמבר 2016 הצהיר האיגוד הבין-לאומי לשימור טבע, כי הפנדה יצאה מכלל סכנת הכחדה וכעת היא מוגדרת כ'פגיעה'. הפנדה מופיעה בסמל של הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF), ארגון השימור הגדול ביותר.
בסקר שנערך על ידי ממשלת סין וארגוני טבע בין-לאומיים בשנים 2011–2014 עולה כי 1,864 דובי פנדה ענקית חיים בטבע בדרום סין.[7] מ-1963 נולדו בשמורות הטבע ובגני החיות בעולם 256 פנדות בלבד; רק 96 מהן שרדו יותר משנה. בניסיון למנוע את היעלמות הדובים המכונים "המאובנים החיים" – הקימה ממשלת סין 11 מרכזים לרביית פנדות ואסרה על ציד הדובים. המרכז בצ'נגדו נחשב למוצלח ביותר מבין המוסדות שנפתחו ב-20 השנים האחרונות.
מספר הלידות של דובי הפנדה המוחזקים במרכז נחשב לגבוה בעולם – 35 פנדות, שהמימון להחזקתן מגיע מממשלת סין ומחברות פרטיות. עם זאת, תוצאות שיאפשרו להחזיר את הדובים לסביבה הטבעית שלהם עדיין לא נרשמו.
השאלת דובי פנדה לגני־חיות אמריקנים ויפניים היוותה רכיב חשוב בדיפלומטיה של הרפובליקה העממית של סין בשנות ה-70 של המאה ה-20 והייתה מסממני חילופי התרבות הראשונים שבין סין הקומוניסטית למערב. אך בשנת 1984 הפסיקו הפנדות להיות סוכנים של דיפלומטיה. במקום זאת, החלה סין להציע פנדות להשאלה של עד 10 שנים בלבד. בשל השאלה כזו נדרש גן־החיות לשלם עד מיליון דולר לשנה ולחתום על התחייבות שכל גור שייוולד בתקופה זו הוא רכושה של סין העממית. תביעה משפטית שהגישה "הקרן העולמית של חיות הבר" ב-1988 אלצה את שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית לחייב גני־חיות בארצות הברית המעוניינים לייבא פנדות לוודא שחצי מהתשלום לסין יופנה למאמצי שימור של הפנדה ובית הגידול שלה לפני שהאגף יאשר את יבוא הפנדות.
^ נויה בן גיגי ועלמה סברוב, הכירו מקרוב את הדחפור הרובוטי שמופעל מרחוק, באתר צה"ל, 16 במרץ 2023, ציטוט: "בחלוף שנה מהניסוי הראשון ולרגל יום הפנדה הבין-לאומי (כן, באמת יש כזה), יצאנו לבדוק איך התאקלמה הפנדה בבית הגידול החדש שלה בחטיבה 7. שמענו מאנשי החטיבה וזרוע היבשה על חוזקות הדחפור הרובוטי המשוכלל, ועל השינויים המשמעותיים שהוא יחולל בשיטות הלחימה ההנדסית".
.jpg)
