בשנת 1881, נסע ללייפציג ללמוד פילוסופיה, אך עד מהרה התמסר למוזיקה, התקבל לקונסרבטוריון בשנת 1883 והיה בין תלמידיו המאוחרים של פרנץ ליסט וליסט עזר להפיק את האופרה של ויינגרטנר "זאקונטאלה" (Sakuntala) בשנת 1884. אלא שתזמורתויימאר בשנות ה-80 של המאה ה-19 כבר לא הייתה, לדברי הביוגרף של ליסט, אלן ווקר, בשיא שאליו הגיעה כמה עשרות שנים קודם לכן והסוף היה, שהתזמורת ניגנה דבר אחד והמקהלה שרה אחר[2]. באותה שנה, 1884, הוא קיבל את תפקיד המנהל של האופרה של קלינינגרד. משנת 1885 עד 1887, היה קאפלמייסטר בגדנסק, לאחר מכן בהמבורג עד שנת 1889 ובמנהיים עד שנת 1891[3].
מלבד עוד כמה אופרות, הלחין ויינגרטנר שבע סימפוניות, סינפונייטה, קונצרטים לכינור ולצ'לו, יצירות תזמורתיות, לפחות ארבע רביעיות מיתרים, חמישיות לכלי מיתר ולפסנתר עם קלרינט ועוד יצירות. סגנונו המוזיקלי מזכיר יותר את הרומנטיקה המוקדמת מאשר את ההתפתחויות המאוחרות יותר, שלא לדבר על מודרניזם.
כמנצח, ויינגרטנר הקליט את ההקלטה הראשונה של כל מחזור הסימפוניות של בטהובן; הוא גם כתב ספרים בנושא הניצוח על הסימפוניות של בטהובן ועל הסימפוניה מאז בטהובן.
