PROFILPELAJAR.COM

פלורנס סאבין
Florence Sabin
לידה	9 בנובמבר 1871; העיר המרכזית, קולורדו, ארצות הברית
פטירה	3 באוקטובר 1953 (בגיל 81); דנוור, ארצות הברית
מקום לימודים	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס; מכללת סמית' ;
מוסדות	אוניברסיטת ג'ונס הופקינס; מכללת סמית' ;
פרסים והוקרה	היכל התהילה של נשות קולורדו (1985); היכל התהילה הלאומי לנשים (1973); פרס לסקר-בלומברג לשירות הציבור (1951) ;

פלורנס רנה סאבין (באנגלית: Florence Rena Sabin‏; 9 בנובמבר 1871 – 3 באוקטובר 1953) הייתה מדענית רפואית אמריקאית. היא הייתה אישה פורצת דרך בתחום המדע – הראשונה שקיבלה מעמד של פרופסור חבר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שנבחרה לאקדמיה הלאומית למדעים, ושהייתה ראש חוג במכון רוקפלר למחקר רפואי.^[1]

גם אחר שפרשה היא פתחה בקריירה שנייה כפעילה בתחום בריאות הציבור, עליה קיבלה ב־1951 את פרס לסקר-בלומברג לשירות הציבור (אנ').^[2]

ילדות ונעורים

פלורנס סאבין נולדה ב-9 בנובמבר 1871 בסנטרל סיטי (אנ'), קולורדו. אמה, סרינה סאבין, הייתה מורה. אביה, ג'ורג' ק. סאבין, היה מהנדס מכרות (אנ'). בשנת 1878 מתה אמה של פלורנס, ופלורנס עברה, יחד עם אחותה, להתגורר אצל דודה, אלברט, בשיקגו. לאחר מכן עברה יחד עם הדוד לוורמונט.

בתחילה שקלה פלורנס לעסוק בנגינה בפסנתר, אך הכישרון המוזיקלי שלה לא היה מפותח מספיק. במקום זאת היא החלה להתעניין במדע, ובפרט ברפואה.

לימודים

בשנת 1885 נרשמה פלורנס לתיכון ”אקדמיית ורמונט (אנ')“, שם למדה עד שנת 1889. לאחר מכן למדה במכללת סמית', והפכה לבוגרת האוניברסיטה בשנת 1893. במשך שנתיים עבדה כמורה למתמטיקה בתיכון, ולאחר מכן לימדה במשך שנה זואולוגיה במכללת סמית', כדי לממן את לימודיה לתואר השני.

בשנת 1886 נרשמה סאבין ללימודי רפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס.^[3] פרנקלין מול, מומחה לאנטומיה, הבחין בהתמדתה ובמיומנויות עבודתה במעבדה, והכווין אותה לחקור שני נושאים חשובים. הראשון התמקד במטרה לייצר מודל תלת־ממדי של גזע מוחו של תינוק מייד לאחר לידתו, והשני עסק בהתפתחות האמבריולוגית של מערכת הלימפה.

בשנת 1890 סיימה סאבין את לימודי הרפואה שלה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס.

קריירה

בית הספר לרפואה של ג'ונס הופקינס (1902–1925)

עם סיום לימודיה, סאבין החלה לעבוד בבית החולים ג'ונס הופקינס כמתמחה של ויליאם אוסלר, "אבי הרפואה המודרנית". בתום השנה קיבלה מלגת מחקר בחוג לאנטומיה בבית הספר, והמשיכה לעבוד עם פרנקלין מול. מאוחר יותר, הוקצה עבורה תקן בחוג.^[3]

ב־1902 היא החלה ללמד סטודנטים בחוג. בתוך 4 שנים קודמה למעמד פרופסור חבר, וביוני 1917 מונתה לפרופסור לאמבריולוגיה והיסטולוגיה – ובכך, הפכה לאישה הראשונה במעמד זה במכללה לרפואה.

היא המשיכה את מחקרה בתחומי הדם, על ייצורו ותאיו; חקר רקמות המוח; וכן הפתולוגיה והאימונולוגיה של מחלת השחפת. ב־2014, נבחרה לאישה הראשונה בתפקידת נשיאת האגודה האמריקאית לאנטומיה.^[4]

לאחר שהשלימה את מחקריה ב־1925, סאבין עזבה את בית הספר לרפואה של ג'ונס הופקינס, בעקבות אפליה ממסדית ושאיפתה לחקור במשרה מלאה.

מכון רוקפלר למחקר רפואי (1925–1938)

בספטמבר 1925 מונתה לראש החוג למחקר תאי במכון למחקר רפואי של אוניברסיטת רוקפלר שבניו יורק. היא חקרה את מערכת הלימפה, תאי וכלי דם, ואת מחלת השחפת.

באותה השנה, היא הפכה לאישה הראשונה שנבחרה לאקדמיה הלאומית למדעים.^[4]

ב–1926, היא הצטרפה לוועדת מחקר של האגודה הלאומית לשחפת (אנ')^[א] שמטרתה הייתה לרכז את המחקר בתחום. באותה עת, הקדישה את מחקרה לתאי מערכת החיסון, בייחוד מונוציטים והתמיינותם. את שנותיה האחרונות במכון הקדישה לחקר השפעתם של חומרים זרים והיווצרותם של נוגדנים.

ב־1938, סאבין עזבה את תפקידה במכון רוקפלר, פרשה לגמלאות, ושבה לקולורדו.

זִקנה ומוות

בשנת 1944 קיבלה סאבין את בקשתו של מושל קולורדו, ג'ון ויויאן (אנ'), לעמוד בראש ועדת משנה לבריאות. באפריל 1945 היא הציגה במכתב למושל את ממצאיה, לפיהם הממשלה "נחשלת בכל הנוגע לבריאות הציבור", ודרשה רפורמה בשירותי הבריאות.

החל משנות ה-70 לחייה החלה סאבין לפעול כדי שפוליטיקאים שהתנגדו לרפורמה בשירותי הבריאות יובסו על ידי תומכיה. מאמצים אלו נשאו לבסוף פרי והביאו לחקיקת סדרת חוקים בנושאי בריאות שנקראו על שמה, "חוקי הבריאות של סאבין". בנאום לוועדת הבריאות של מדינת אילינוי ב-1947, אמרה סאבין שהיא נבחרה לכהן כיו"ר הוועדה מכיוון שהמושל, שלא היה לו עניין בבריאות הציבור, מינה "גברת זקנה" מתוך מחשבה שהיא לא תבצע שינויים משמעותיים.

בשנת 1948 הפכה סאבין למנהלת הבריאות וארגוני הצדקה בדנוור שבקולורדו. את המשכורת שקיבלה בשלוש השנים הראשונות לכהונתה תרמה למטרות מחקר רפואי.

בשנת 1951 פרשה סאבין שנית לגמלאות, אך המשיכה לעסוק בנושא בריאות הציבור.

ב-3 באוקטובר 1953 מתה סאבין כתוצאה מהתקף לב, בגיל 81. גופתה נשרפה והאפר נקבר במאוזוליאום של בית הקברות פיירמאונט (אנ') בדנוור.

מורשת והנצחה

המחלקה לרפואה של אוניברסיטת קולורדו ובית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס נקראו על שמה של סאבין.

בשנת 1959 תרמה ממשלת קולורדו פסל של סאבין לאוסף היכל הפסלים הלאומי. בשנת 1973 נכנסה סאבין להיכל התהילה הלאומי לנשים, ובשנת 1985 נכנסה להיכל התהילה לנשים בקולרדו (אנ').

מאמריה ורשומותיה הרפואיות של סאבין מהשנים 1903–1941 מאוחסנות בארכיון המכונים הרפואיים של ג'ונס הופקינס. רשומות נוספות נשמרות גם במכללת סמית', בספריית החברה הפילוסופית האמריקאית בפילדלפיה,^[5] בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולורדו, בחטיבת המוזיאונים של החברה ההיסטורית של מדינת קולורדו, במכון רוקפלד, ובאוניברסיטת ג'ונס הופקינס.