פיל דונהיו

פיל דונהיו
Phil Donahue
לידה 21 בדצמבר 1935
קליבלנד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באוגוסט 2024 (בגיל 88)
אפר איסט סייד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי Phil Donahue עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Phillip John Donahue עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת נוטרדאם עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1957–2024 (כ־67 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג כתב מנחה תוכנית אירוח
בן או בת זוג מרלו תומאס (1980–2024) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 5 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס גילדת המפיקים של אמריקה לסרט התיעודי הטוב ביותר (2008)
  • פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בהמפטונס (2007)
  • פרס תפוח הזהב (1982)
  • פרס אמי לבידור בשעות היום למנחה תוכנית האירוח הטוב ביותר (1977, 1978, 1979, 1980, 1982, 1983, 1985, 1986, 1988)
  • פרס פיבודי עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
פייסבוק phil.donahue.33
טוויטר phil_donahue
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פיליפ ג'ון דונהיו (באנגלית: Phillip John Donahue;‏ 21 בדצמבר 1935 – 18 באוגוסט 2024) היה איש תקשורת, סופר ומפיק סרטים אמריקאי. נודע כיוצר וכמנחה "המופע של פיל דונהיו", שלימים נקראה בפשטות "דונהיו", תוכנית האירוח הראשונה בהשתתפות קהל.

תוכניתו של דוהניו שודרה בין 1967 ל-1996, מתוכן שלוש השנים הראשונות בשידורים מקומיים בדייטון, אוהיו. תוכניותיו התמקדו לעיתים קרובות בנושאים שמפלגים את הליברלים והשמרנים בארצות הברית כגון הפלות מלאכותיות, הגנת הצרכן וזכויות אזרח. אורחו השכיח ביותר היה ראלף ניידר, והוא אף תמך בו כשהתמודד בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2000.[1] בין יולי 2002 למרץ 2003 הוא הנחה תוכנית אירוח ב-MSNBC. הוא נחשב לאחד מהמנחים המשפיעים ביותר, וב-1996 דורג במקום ה-42 ברשימת 50 כוכבי הטלוויזיה הגדולים של כל הזמנים על ידי TV Guide.[2]

ביוגרפיה

ראשית חייו

דונהיו נולד למשפחה אירית קתולית בקליבלנד, אוהיו. אביו פיליפ היה מוכר רהיטים ואימו קתרין הייתה מוכרת נעליים בחנות כלבו.[3] הוא למד בתיכון סנט אדוארד, בית ספר תיכון פרטי קתולי לבנים בלבד בלייקווד, אותו סיים ב-1953. ב-1957 קיבל תואר ראשון במנהל עסקים מאוניברסיטת נוטרדאם.[4]

קריירה

ראשית הקריירה

דונהיו החל את הקריירה שלו ב-1957 כעוזר הפקה ברשת הרדיו והטלוויזיה KYW בקליבלנד. זמן קצר לאחר סיום לימודיו הוא מונה למנהל התוכניות של רדיו WABJ באדריאן, מישיגן,[5] ולאחר מכן הפך לכתב פרילנסר בחדשות הערב של CBS. הוא היה מגיש חדשות הבוקר של רשת WHIO-TV בדייטון, אוהיו, והריאיון ששידר עם ג'ימי הופה אף שודר באופן ארצי. ברדיו WHIO הנחה דונהיו תוכנית אירוח טלפונית אחר הצהריים בין 1963 ל-1967. במסגרת עבודתו ברשת הוא ראיין את ג'ון פיצג'רלד קנדי בזמן שהתמודד בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1960.

המופע של פיל דונהיו

ערך מורחב – המופע של פיל דונהיו
דונהיו (מימין) מארח את ג'וני קרסון, אוגוסט 1970

ב-6 בנובמבר 1967 עזב דונהיו את WHIO והעביר את תוכנית האירוח שלו לרשת WLWD, גם היא בדייטון, בשם המופע של פיל דונהיו. בתחילה הוקרנה התוכנית רק בתחנות האחיות של WLWD בבעלות תאגיד השידור קרוסלי, אך בינואר 1970 היא נכנסה לסינדיקציה ארצית. ב-1974 עבר דונהיו לצלם את תוכניתו בשיקגו, ובשנת 1984 החל לצלם בניו יורק, שם צולמה התוכנית באולפן ברוקפלר פלאזה 30. במהלך תוכניתו הוא ראיין ידוענים ומשפיעים רבים, בהם מנחה תוכניות האירוח ג'וני קרסון,[6] פעיל זכויות האדם מלקולם אקס, מתנגדי מלחמת וייטנאם, בהם ג'רי רובין,[7] המוזיקאי אלטון ג'ון,[8] והמתאגרפים מוחמד עלי, ג'ו פרייז'ר, קן נורטון ולארי הולמס.[9]

לאחר 29 שנות שידור וכמעט 7,000 תוכניות יומיות של שעה, הפרק האחרון של דונהיו שודר ב-13 בספטמבר 1996.

גשר החלל האמריקאי-סובייטי

בשנות ה-80, במהלך תקופת הגלאסנוסט בברית המועצות בשלהי המלחמה הקרה, אירחו דונהיו והעיתונאי הסובייטי ולדימיר פוזנר סדרת דיונים בטלוויזיה, שנודעה בשם גשר החלל האמריקאי-סובייטי (U.S.–Soviet Space Bridge). במסגרת התוכנית אירח דונהיו קהל בעיר אמריקאית ופוזנר בעיר סובייטית, וחברי שני הקהלים שאלו זה את זה שאלות על שני העמים, בזמן שממשלות שתי המדינות התכוננו לאפשרות של מלחמה גרעינית. מ-1991 עד 1994 אירחו דונהיו ופוזנר יחד את התוכנית פוזנר/דונהיו, תוכנית פאנל שבועית ששודרה ב-CNBC.

תוכנית ב-MSNBC

ביולי 2002 חזר דונהיו לטלוויזיה לאחר שבע שנות פרישה כדי להנחות תוכנית בשם "דונהיו" (אנ') ב-MSNBC. עם זאת, התוכנית בוטלה ב-25 בפברואר 2003.[10][11] זמן קצר לאחר ביטול התוכנית הודלף לעיתונות תזכיר פנימי של MSNBC בו נאמר כי יש לפטר את דונהיו מכיוון שהוא מתנגד לפלישה האמריקאית הקרבה לעיראק[12] וכי התוכנית שלו יכולה להיות "בית לאג'נדה הליברלית נגד המלחמה". דונהיו טען ב-2007 כי הנהלת MSNBC, אז בבעלות חברת תעשיית הנשק ג'נרל אלקטריק, דרשה ש"יהיו שני (אורחים) שמרנים לכל ליברל" וכי הוא עצמו "נחשב כשני ליברלים".[13]

הופעות אחרות

בשנת 2006 שימש דונהיו כבמאי, לצד אלן ספירו, בסרט התיעודי-עלילתי גוף המלחמה (Body of War), המספר את סיפורו של תומאס יאנג, שנותר נכה ממלחמת עיראק. בנובמבר 2007 היה הסרט אחד מ-15 המועמדים לפרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר.[14]

ביוני 2013 הופיע דונהיו, לצד ידוענים רבים אחרים, בסרטון תמיכה בבראדלי מאנינג, חייל בצבא ארצות הברית שהורשע בריגול לאחר שהדליף מסמכים מסווגים לאתר ויקיליקס.[15]

ב-2013 הופיע דונהיו בסרט התיעודי "למצוא את ויויאן מאייר" (Finding Vivian Maier) על צלמת הרחוב האמריקאית שעבדה אצלו כעוזרת בית בשנות ה-70.

תארים

דונהיו מקבל את מדליית החירות הנשיאותית מנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, 2024

דונהיו זכה ב-15 פרסי אמי לבידור בשעות היום במהלך קריירת השידור שלו, 6 כמנחה תוכנית האירוח המצטיין ו-9 עבור המופע של פיל דונהיו כתוכנית האירוח המצטיינת. הוא קיבל את פרס פיבודי ב-1980, ובנובמבר 1993 נכנס להיכל התהילה של האקדמיה לאמנויות ומדעי הטלוויזיה.[16] בשנת 1987 הוא קיבל את פרס "מגי", העיטור הגבוה ביותר של הפדרציה להורות מתוכננת, על פעילותו למען הפלות מלאכותיות בארצות הברית. בשנת 2024 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית על ידי נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן.[17]

חיים אישיים ומותו

ב-1958 נישא דונהיו למרגרט קוני, ולזוג היו חמישה ילדים. השניים התגרשו ב-1975 וב-21 במאי 1980 הוא התחתן בשנית עם השחקנית מרלו תומאס.[18] לדונהיו ותומאס לא היו ילדים.

דונהיו היה מזוהה עם השמאל הפוליטי בארצות הברית ועם המפלגה הדמוקרטית. הוא היה קתולי בדתו, והצהיר: "תמיד אהיה קתולי, אבל אני רוצה שהכנסייה שלי תצטרף למין האנושי ולבסוף תתרחק מהתאולוגיה האנטי-מינית".[1] הוא הוסיף שהוא לא "קתולי טוב במיוחד", ושהוא לא חושב שיש צורך לבטל את נישואיו הראשונים.[1]

ב-18 באוגוסט 2024, בגיל 88, נפטר דונהיו ממחלה ממושכת בביתו באפר איסט סייד במנהטן, ניו יורק.[19][20][21]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיל דונהיו בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 דייוויד ווליס, ‏The Way We Live Now: Questions for Phil Donahue; From Left Field, New York Times, 14 באפריל 2002
  2. ^ TV Guide's 50 Greatest TV Stars of All Time (1996)
  3. ^ דן ד. נימו, שבל ניוסום, Political Commentators in the United States in the 20th Century: A Bio-critical Sourcebook, הוצאת בלומסברי, 1997, מסת"ב 9780313295850
  4. ^ Donahue Gets Crowd Riled Up At N.C. State Graduation, WRAL, ‏12 בדצמבר 2006
  5. ^ ראיון עם פיל דונהיו, באתר האקדמיה האמריקאית לטלוווזיה
  6. ^ Donahue interviews Johnny Carson in February 1970, סרטון באתר יוטיוב
  7. ^ Yippies For Nixon, סרטון באתר יוטיוב
  8. ^ Elton John on "Donahue" in 1980, סרטון באתר יוטיוב
  9. ^ Ali, Frazier, Norton & Holmes on Donahue Show (Rare!!), סרטון באתר יוטיוב
  10. ^ אתר למנויים בלבד פיל דונהיו פוטר מאם-אס-אן-בי-סי, באתר הארץ, 25 בפברואר 2003
  11. ^ Phil Donahue Gets The Ax, CBS News, ‏25 בפברואר 2003
  12. ^ אורן פריסקו, ‏"רדיפה שיכורה אחר סקס וסלבריטאים", באתר גלובס, 24 באוקטובר 2006
  13. ^ Watching the Not-Watchdogs, טיים מגזין, ‏26 באפריל 2007
  14. ^ 15 documentaries make Oscar cut, Variety, ‏19 בנובמבר 2007
  15. ^ I am Bradley Manning (full HD), סרטון באתר יוטיוב
  16. ^ פרופיל, באתר פרס אמי
  17. ^ President Biden Announces Recipients of the Presidential Medal of Freedom, whitehouse.gov, ‏3 במאי 2024
  18. ^ מיק ראבו, ‏Eyesore or Landmark? The House Donahue Razed, New York Times, 10 ביולי 1988
  19. ^ Phil Donahue, talk show host pioneer and husband of Marlo Thomas, dies at 88, NBC News, ‏19 באוגוסט 2024
  20. ^ העיתונאי והמגיש פיל דונהיו הלך לעולמו בגיל 88, באתר ynet, 19 באוגוסט 2024
  21. ^ ענבל חייט, בגיל 88: העיתונאי ומגיש תוכניות האירוח פיל דונהיו הלך לעולמו, באתר ישראל היום, 19 באוגוסט 2024