PROFILPELAJAR.COM

פיודור שאליאפין
**Фёдор Ива́нович Шаля́пин**
לידה	1 בפברואר 1873 (יוליאני) לוח שנה לא מוגדר, ככל הנראה יוליאני; Lisitsyn-Emelin House, רוסיה
פטירה	12 באפריל 1938; פריז, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מוקד פעילות	סנקט פטרבורג, ניו יורק, מוסקבה, פריז
סוגה	אופרה
סוג קול	בס
שפה מועדפת	רוסית
חברת תקליטים	ויקטור טוקינג משין
בן או בת זוג	Iole Tornaghi (1898–12 באפריל 1938) ; Mariya Deysha-Sionitskaya
צאצאים	Boris Chaliapin, Marina Scialiapin, פוידור צ'אליפין, Tatiana Fedorovna Saljapina
פרסים והוקרה	מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3; קצין בלגיון הכבוד; אביר בלגיון הכבוד; אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית; מפקד בלגיון הכבוד; אמן העם של הרפובליקה; כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד; Order of noble Bukhara; מסדר סטניסלב הקדוש ;
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

פיודור איוונוביץ' שאליאפין (ברוסית: Фёдор Ива́нович Шаля́пин‏; 13 בפברואר 1873, קאזאן - 12 באפריל 1938, פריז) היה זמר הבס האופראי הרוסי המפורסם ביותר במחצית הראשונה של המאה ה-20. הודות לעוצמה ולגמישות של קולו, יחד עם נוכחותו הבימתית המרתקת וכישרון המשחק המצוין שלו, הוא נחשב לאחד מגדולי המבצעים בתולדות האופרה ולמייסד מסורת המשחק הנטורליסטי באופרה.

ביוגרפיה

שליאפין, שרכש חלק גדול מהכשרתו המוזיקלית באופן עצמאי, החל בקריירת הזמרה שלו בשנת 1890 בעיר הולדתו קאזאן בחוג לחובבי שירה. בהמשך החל להופיע במסגרות שונות בקאזאן, באופה, ובטביליסי, ובשנת 1895 התקבל לאופרה של תיאטרון מריאינסקי בסנקט פטרבורג. בשנת 1896 החל לשיר באופרה פרטית של סאווה מאמונטוב. לאחר מכן הוזמן לשיר בתיאטרון בולשוי במוסקבה, שם הופיע בקביעות משנת 1899 עד 1914. משנה זו ואילך הופיע שליאפין בקביעות באופרה הפרטית של צימין במוסקבה.

שליאפין החל את הופעותיו במערב בשנת 1901 והופעתו הראשונה הייתה בלה סקאלה, מילאנו, בהפקה של "מפיסטופלס" של אריגו בויטו, בניצוח ארטורו טוסקניני, שהעריך מאוד את יכולתו. הופעתו הראשונה של שליאפין במטרופוליטן אופרה בעונת 1907 לא הייתה מרשימה ביותר, על פי עדויות שונות, אך הוא חזר בשנת 1921 והמשיך להופיע שם במשך שמונה עונות בהצלחה רבה. בשנת 1913 הציג סרגיי דיאגילב את שליאפין בלונדון ובפריז. בשלב זה החל להופיע לבדו ברסיטלים, בהם שר גם שירי עם רוסיים מסורתיים. בין שירי העם שביצע היה שיר ספני הוולגה, שהתפרסם הודות לו ברחבי העולם.

אחרי המהפכה הרוסית, התקבל שליאפין בתחילה כאמן נכבד ורב-ערך בברית המועצות בשנת 1918 הוא קיבל תואר אמן העם של הרפובליקה, אבל חילוקי דעות עם הממשלה הסובייטית גרמו לו לצאת מרוסיה ב-1921 שלא על מנת לשוב. הוא נמלט לפינלנד ובהמשך חי בצרפת. על אף זאת, טען שאינו מתנגד לשלטון הסובייטי. לאור היותו בצרפת, בשנת 1927 בוטל התואר שלו כאמן העממי בטענה שהוא תומך במתנגדי השלטון.

תפקידו המפורסם ביותר של שליאפין היה בוריס גודונוב, באופרה הנושאת שם זה (שקטעים מתוכה הקליט בשנים 1931-1929), אך הוא זכור גם כאיוון האיום ב"משרתת מפסקוב" של רימסקי- קורסקוב, מפיסטופלס ב"פאוסט" של גונו, דון קישוט של מאסנה וברטרם ב"רוברט השד" של ג'אקומו מאיירבר. הודות לביצועיו המפורסמים, זכו אופרות רוסיות כדוגמת "בוריס גודונוב" ו"חובנשצ'ינה" של מוסורגסקי, "החיים למען הצאר" של גלינקה, "הנסיך איגור" של בורודין ו"כלת הצאר" של רימסקי-קורסקוב להתפרסם במערב. שליאפין הופיע בסרט קולנוע אחד, הגרסה הקולנועית של "דון קישוט", בבימויו של ג. ו. פאבסט, משנת 1933. במקום גרסה אחת של הסרט עם כתוביות, נוצרו שלוש גרסאות שונות שלו - צרפתית, אנגלית וגרמנית, כפי שהיה נהוג אז במקרים מסוימים. שליאפין כיכב בכל שלוש הגרסאות, שהשתמשו כולן באותו תסריט ובאותן תפאורות ותלבושות, אבל בצוותי תמיכה שונים. הגרסה האנגלית והצרפתית יצאו במאי 2006 ב-DVD אחד. סרטו של פאבסט לא הסתמך על האופרה של מאסנה אלא היה עיבוד דרמטי לספרו של סרוואנטס, ואת המוזיקה כתב ז'אק איבר.

שליאפין הוציא בשנת 1932 ספר זכרונות בשם "אדם ומסכות: ארבעים שנה בחיי זמר", שנכתב בשיתוף עם מקסים גורקי. ספר זה כולל בין היתר גם את עדויותיו הקשות מחייו כבר מילדות, כבן למשפחה החווה קשיים כלכליים, בעוד הוא ואימו סובלים מאלימות קשה מצד אביו.

שליאפין מת בשנת 1938, בן 65, בפריז, מסרטן הדם. בשנת 1994 הועברו שרידיו מפריז למוסקבה ונקברו שם מחדש, בבית העלמין נובודוויצ'יה. הוחזר לו תואר הכבוד "אמן העם" בטענה שהביטול לא היה מוצדק.

נולדו לו 9 ילדים מ-2 נשים, בנו הבכור, פיודור שליאפין הבן (1992-1907), היה שחקן אופי בקולנוע. בן אחר, בוריס שליאפין, היה צייר נודע, שצייר את הדיוקנאות ל-413 שערים של טיים מגזין, החל בגיליון של 24 באוגוסט 1942.