PROFILPELAJAR.COM

החיים למען הצאר
Жизнь за царя
	אוסיפ פטרוב בתפקיד איוון סוסאנין בהצגת הבכורה
מידע כללי
מלחין	מיכאיל גלינקה
לבריתן	Karl Georg Woldemar von Rosen
תאריך יצירה	1836
מבוסס על	אירועים היסטוריים רוסים
סוגה	לירית-טראגית
שפה	רוסית
מספר מערכות	4
זמן התרחשות העלילה	1612, 1613
מקום התרחשות העלילה	דרום ערבות רוסיה
תפקידים
	איבן סוסאנין; Vanya; Antonida; זיגמונט השלישי ואזה; A Polish courier; Bogdan Sobinin; Ivan Susanin; Commander of the Polish Detachment; Commander of the Russian Detachment ;

החיים למען הצאר (ברוסית: Жизнь за царя) היא "אופרה טראגית" בארבע מערכות ואפילוג מאת המלחין הרוסי מיכאיל גלינקה.

הלברית נכתבה על ידי נסטור קוקולניק, איגור פיודורוביץ' פון רוזן, ולדימיר סולוגוב ווסילי ז'וקובסקי. הבכורה של האופרה התקיימה ב-27 בנובמבר 1836 בתיאטרון הבולשוי בסנקט פטרבורג. העלילה של האופרה מתרכזת בסיפורו של איוון סוסאנין, על שם הגיבור, איכר רוסי וגיבור לאומי, המקריב את חייו למען הצאר בהתעיית קבוצה של פולשים פולנים הרודפים אותו. האופרה נחלה הצלחה גדולה. אף כי המוזיקה יותר איטלקית מרוסית באופיה, גלינקה מפגין שליטה מצוינת ברצ'יטטיב, המלכד את חלקי היצירה והתזמור עשוי ביד אמן וצופה את הכתיבה התזמורתית של מלחינים רוסיים מאוחרים יותר. הצאר גמל לגלינקה על יצירתו בטבעת יקרה.^[1] ^[2]

רקע

קדם לגלינקה קטרינו קאווס (אנ') שכתב ב-1815 אופרה בשתי מערכות, "איוון סוסאנין" המבוססת על הסיפור.

גם גלינקה רצה לקרוא כך לאופרה שלו, אך כמחווה לניקולס הראשון. בזמן שזה נכח בזמן חזרה של האופרה, שינה את השם ל"החיים למען הצאר".

זה שם האופרה המקובל היום, אך ב-1924, תחת המשטר הסובייטי החדש, השם "החיים למען הצאר" לא התאים ולא עבר את הצנזורה כך שהאופרה הופיעה תחת הכותרת פטיש ומגל. הפקה זו לא הצליחה וירדה מן הבמה. ב-26 בפברואר 1939 היא הועלתה תחת השם שגלינקה בחר, "איוון סוסאנין", ובשם זה הייתה מוכרת בברית המועצות.

גלינקה והסופרים שכתבו את הלברית המקורית, עמם היה בקשר, בחרו בסוסאנין כגיבור הלאומיות הרוסית שהתאים היטב להלך הרוח של אותה תקופה, תקופת החמישה, קבוצת מלחינים שדגלה בלאומיות וביצירת יצירות עממיות בעלות מוטיבים רוסים.

האופרה זכתה להצלחה ובוצעה בכל פתיחת עונת קונצרטים בתיאטראות הרוסיים הקיסריים. האופרה מוצאת את עצמה בתפקיד חשוב בתיאטרון המוזיקלי הרוסי כאופרה רוסית מקורית, סיפור רוסי היסטורי ולא אגדה, הראשונה שזכתה במקום קבוע ברפרטואר המוזיקה הרוסית והכלל עולמית. זו הייתה אחת האופרות הרוסיות הראשונות שנודעו מחוץ לרוסיה לשאר רחבי העולם. אופרה זו היא לא הראשונה שהולחנה ונכתבה לשפה הרוסית, אבל הראשונה שהצליחה לשאת שם עולמי.

עלילה

העלילה מתרחשת בסתיו 1612 ובחורף 1613.^[3]

מערכה 1

אנטונידה כמהה לאהובה החדש סובינין ומחכה לרגע בו תגיע חתונתם. אביה סוסאנין בעד חתונתם אך מעדיף לחכות עד שימנו צאר חדש ברוסיה. כאשר סובינין מודיע לו שהמועצה הגדולה במוסקבה מינתה צאר חדש ברוסיה, הם חוגגים את החתונה העתידית.

מערכה 2 – בינתיים בפולין

באולם מפואר, ולנוכח ריקודים פולניים, האצולה בפולין חוגגת את הניצחון על רוסיה בשירה וריקודים. במהלך השמחה, מגיעה הודעה על מינויו של מיכאיל רומנוב כצאר רוסיה החדש. אך הוא מסתתר מחשש לאימת הפולנים. הנוחכים באולם נשבעים להפילו ולהרוג אותו.

מערכה 3 – בחזרה לרוסיה

סוסאנין ובנו המאומץ, ואניה, מתחייבים להגן על הצאר החדש. הם עצמם מקורבים אליו מאוד. סוסאנין מברך את סובינין חתנו ואנטונידה בתו לרגל חתונתם הקרובה, כאשר לפתע חיילים פולנים מתפרצים לחדרם כדי לדרוש את מקום הימצאו של הצאר במטרה לשים קץ לחייו. סוסאנין שולח את ואניה להזהיר את הצאר מיכאיל מפני הסכנה הפולנית בעוד שהוא עצמו מוביל את החיילים הפולנים שולל בדרך אל הצאר. החיילים חושבים שהם קרובים אך סוסאנין יודע בליבו כי הוא יהתל בהם. אנטונידה בתו בוכייה. היא מבינה שזו משימת התאבדות בעבור אביה. סובינין אוסף כמה גברים לצאת למשימת חילוץ, לנסות להציל את סוסאנין. ברגע שהחיילים הפולנים יגלו כי הוא הונה אותם, הם יהרגו אותו.

מערכה 4

סובינין משכנע את אנשיו בנכונות משימתם להציל את סוסאנין, אך הקבוצה לא נענת לבקשתו מנוכח הסיכון. כשהלילה יורד, בחלק של היער ליד מנזר, ואניה דופק בשערי המנזר, מקום היחבאו של הצאר, ומזהיר אותו שלא יחולל רעש מחשש לתשומת הלב שזה יעורר אצל החיילים הפולנים. סוסאנין מוביל את החיילים הפולנים לאזור בו לא ניתן להמשיך, הדרך מכוסה שלג והעצים במקום מצופפים. הפולנים ישנים בזמן שסוסאנין נפרד מילדיו ומחכה לגורלו בעלות השחר. סופת שלגים מתחילה ומסתיימת, וכשהיום מגיע, הפולנים מתעוררים. הם מבינים שסוסאנין הונה אותם והורגים אותו.

אפילוג

בכל ההמולה צועדים המוני אנשים, חוגגים את ניצחון הצאר החדש והינצלותו מידי הפולנים. לעומתם, אנטונידה, סובינין וואניה מתאבלים על סוסאנין. חיילים רוסים מגיעים אליהם, מגלים את הקשר שלהם עם סוסאנין ומנחמים אותם בתקווה שהכל יהיה בסדר. כשהתמונה משתנה לאספה בכיכר האדומה במוסקבה, האנשים מכריזים על זכרו של סוסאנין כמי שהציל את הצאר וחולקים עמו כבוד אחרון.

תזמור

האופרה מתוזמרת בעבור שני חלילים, שני אבובים, שני קלרינטים, שני בסונים, ארבע קרנות יער, שתי חצוצרות, שלושה טרומבונים, אופיקלאידה, טימפני, פעמונים, נבל, כלי קשת, קלרינט, ותוף.^[4]

אריות וקטעים בולטים

«В поле, в поле», שרה אנטונידה. (מתוך מערכה 1).
פולונז, קרקוביאק (ריקוד), ואלס ומזורקה. (מתוך מערכה 2).
אריה: "כשהרגו את האמא של הציפור הקטנה", «Как мать убили у малого птенца», שר ואניה. (מתוך מערכה 3).
אריה: "בחושך איננו מסוגלים למצוא את האויב שלנו", שר סובינין. (מתוך מערכה 4).
אריה: "הם חשים את האמת!", «Чуют правду!», שר סוסאנין. (מתוך מערכה 4).
"תהילה, תהילה לך, הצאר הרוסי שלנו!", «Славься, славься, нашъ русскiй Царь!» שרה מקהלה.

היסטוריה

היסטוריית ביצועים

האופרה הוצגה בבכורה ב-27 בנובמבר 1836 בסנקט פטרבורג בניצוחו של קטרינו קאווס. ההפקה כללה תפאורה מאת אנדראס רולר (Andreas Roller). מספר שנים מאוחר יותר עם האופרה הוצגה בבכורה במוסקבה ב-7 בספטמבר 1842 וההפקה כללה הפעם תפאורה שהכין סרקוב ואשניאן.

האופרה הוצגה פעמים רבות במהלך חגיגות יובל המאה לשושלת רומנוב בשנת 1913. היא הוצגה בהצגה חגיגית בתיאטרון מריאינסקי. למרות ההצלחה, העיתונות הרוסית קבעה כי זו יצירה ריקה מתוכן, ללא אופי ואף משעממת.

בברית המועצות

בתקופת שלטון ברית המועצות נודעה האופרה בשם איוון סוסאנין (ברוסית: Иван Сусанин), על שם הדמות המרכזית בעלילה (אנ'). הסיבה לשינוי השם היא שינוי השלטון. רוסיה הסובייטית החליפה את רוסיה הצארית ולכן שמה של אופרה המספרת על חיים שבן אדם מקריב למען הצאר, נוגד את הפילוסופיה הקומוניסטית.^[5]

עיבודים

1857, החיים למען הצאר, גרסה לפסנתר מאת פיודור סטלובסקי, סנקט פטרבורג.
1881, החיים למען הצאר, גרסה לתזמורת מאת פיודור סטלובסקי, סנקט פטרבורג.
1907, מהדורה חדשה מאת ניקולאי רימסקי-קורסקוב וגאלזונוב, פרסום של חברת ההוצאה לאור שהקים מטירופן באלייב, לייפציג.
1942, גרסה לאופרה בהוצאת מוזגיז (רו')
1949, גרסה שנייה לאופרה בהוצאת מוזגיז.
1953, גרסה שלישית לאופרה בהוצאת מוזגיז.

השפעות על אופרות אחרות

הכשרתו של גלינקה הייתה בגרמניה יחד עם מורים ופרופסורים שלימדו בשיטה שמרנית, כזו שדומה לשומאן וברהמס, ובכך שאב יכולות הלחנה אקדמאיות, בעלות חוקים קבועים ומבנה מסודר. עם זאת, ניתן להבחין בכמה מוטיבים מן האופרה המבוססים על שירי עם רוסיים או ניבים מלודיים עממיים שהופכים לחלק מלא מהמרקם המוזיקלי והופכים את היצירה לכזו שהיא חדשנית ופורצת דרך. סגנון זה אלו השפיע רבות על מלחינים והאופרות שלהם, להלן: בוריס גודונוב מאת מוסורגסקי, המשרתת מפסקוב מאת רימסקי-קורסקוב, "האופריצ'ניק" מאת צ'ייקובסקי והנסיך איגור מאת בורודין.