PROFILPELAJAR.COM

פיוט מכניסי רחמים
	מַכְנִיסֵי רַחֲמִים!; הַכְנִיסוּ רַחֲמֵינוּ לִפְנֵי בַּעַל הָרַחֲמִים.; מַשְׁמִיעֵי תְפִלָּה!; הַשְׁמִיעוּ תְפִלָּתֵנוּ לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.; מַשְׁמִיעֵי צְעָקָה!; הַשְׁמִיעוּ צַעֲקָתֵנוּ לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ צְעָקָה.; מַכְנִיסֵי דִּמְעָה!; הַכְנִיסוּ דִמְעוֹתֵינוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ מִתְרַצֶּה בִּדְמָעוֹת.; הִשְׁתַּדְּלוּ וְהַרְבּוּ תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה,; לִפְנֵי מֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא.; הַזְכִּירוּ לְפָנָיו, הַשְׁמִיעוּ לְפָנָיו,; תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר.; יִזְכֹּר אַהֲבָתָם, וִיחַיֶּה זַרְעָם,; שֶׁלֹּא תֹאבַד שְׁאֵרִית יַעֲקֹב.; כִּי צֹאן רוֹעֶה נֶאֱמָן הָיָה לְחֶרְפָּה,; יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה.; מַהֵר עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וּפְדֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת,; וְהוֹשַׁע בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ וְעַמֶּךָ.

הפולמוס סביב אמירת הפיוט מכניסי רחמים הוא מחלוקת הלכתית, חוצת ארצות, שהחלה עוד בתקופת הראשונים, ונושאה הוא השאלה האם יש לומר בתפילת הסליחות של הימים הנוראים את הפיוט "מכניסי רחמים", או שמא הדבר הוא בבחינת איסור.

רקע

מחברו של הפיוט "מכניסי רחמים" אינו ידוע, עובדה המעוררת חשד באשר לאותנטיות שלו מחד; עם זאת, הפיוט הוא קדום ביותר, ומופיע כבר בסידורו של רב סעדיה גאון, דבר המלמד על חשיבותו מאידך.

הבעייתיות, לדעת המתנגדים, היא בכך שהפיוט אינו פונה ישירות לקב"ה, אלא למתווכים (מכניסי רחמים, מכניסי תפילה, משמיעי צעקה וכו'), דבר המנוגד לעיקר החמישי בשלושה עשר עיקרי אמונה שכתב הרמב"ם^[1].

בתקופת הראשונים, החלו הרהורים בקרב חכמי ישראל, אם ראוי לומר פיוטים המכוונים אל המלאכים, אך אף אחד לא אסר את אמירתם. מי שהעלה את הספקות על הכתב, כגון: צדקיה בן אברהם^[2], מנחם ציוני^[3], או מהר"י ברונא^[4], קבעו כי אין כל פסול באמירת הפיוט, ואין בו משום שיתוף שם שמים.

הראשון שהביע את התנגדותו בכתב היה רבי יוחנן טרייוויש. אמנם את פיוט זה לא מצא לנכון לאסור, שכן: ”אין לָשׂוּם כוונתם, שנתקן לשון זה כנגד המלאכים כלל ח"ו, רק לחסידים שבדור, מזהיר השליח צבו' לחסידים, שיבקשו רחמים על דורם”.

אך על שאר הפיוטים שאינם מכוונים לקב"ה, כתב בחריפות:

”יש לאדם להשתדל ולמחוק מסידורי תפילות כל שם מלאך בבקשה ויהי רצון שכתבום אנשים חסרי דעת, ואף אם היו רגילין במשא ומתן של הלכה, לא היו מבחינים ויודעין לעשו' רע, או אפשר שכתבום תחילה בעלי הכתות מן האמונו' שאינן נכונות, והטעו בהן רבים מהמון העם המוצאים אותם כתובים, ואין בהם דעת נכונה להבחין בין האמת להפכו”.

תפילות למלאכים ולמשרתי עליון

בסדר התפילות והסליחות לימים הנוראים מופיעים עוד פיוטים רבים, אשר אינם מופנים לקב"ה, אלא למלאכים, למידות, לאבות, לידידי ה', ועוד. פיוטים אלו נכתבו על ידי משוררים ידועים, בדורות קדומים, ומצויים בספרי התפילה.

”מַלְאֲכֵי רַחֲמִים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, חַלּוּ-נָא פְנֵי אֵל בְּמֵיטַב הִגָּיוֹן”. הפיוט חובר על ידי רבינו שמואל הכהן, ונאמר בקהילות האשכנזים באחד בימי הסליחות של ימים נוראים, ובקצת קהילות גם באחד מימי בה"ב^[5].
”מִדַּת הָרַחֲמִים עָלֵינוּ הִתְגַּלְגְּלִי, וְלִפְנֵי קוֹנֵךְ תְּחִנָּתֵנוּ הַפִּילִי, וּבְעַד עַמֵּךְ רַחֲמִים שַׁאֲלִי”. מחבר הפיוט: אמיתי בן שפטיה. הפיוט נאמר בקהילות האשכנזים באחד מימי הסליחות של ימים נוראים, ובתפילת נעילה ביום כיפור.
”שֶׁבֶת הַכִּסֵּא, אֲשֶׁר לְמַעְלָה מְנֻשָּׂא, יְחַלֶּה בַּעֲדֵנוּ לַצּוּר הַמִּתְנַשֵּׂא”. חובר על ידי שמעון הגדול ממגנצא, מחבר של פיוטים רבים, ביניהם ברוך ה' יום יום. נאמר בקהילות האשכנזים בסוף סליחות של אחד מימי עשרת ימי תשובה.
”שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּחֲנִינָה, נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה חַלִּי פְּנֵי מַלְכִּי^[6] בִּתְחִנָּה”. המחבר אינו מוכר, אך על פי האקרוסטיכון שמו 'שלמה בן מנחם'.
”מִיכָאֵל וְגַּבְרִיאֵל תֶּשֶׁר הָבִיאוּ לה' לְמוֹרָאוֹת, וְחָלוּ נָא פְּנֵי אֵל לְקָרֵב קֵץ הַפְּלָאוֹת”. חובר על ידי 'יואל בן יצחק' מבעלי התוספות. נאמר לפי חלק מהמנהגים בסליחות לערב ראש השנה.
”קוּמוּ יְשֵׁנֵי מַכְפֵּל^[7] לְסַעֲדִי, קַלּוֹתִי וּמַעַשׂ אֵין בְּיָדִי, וְזַעֲקוּ וְהִתְפַּלְּלוּ לָאֵל עִמָּדִי, וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַּעֲדִי”. נאמר לפי חלק מהמנהגים בסליחות לערב ראש השנה.
”יְדִידֵי אֵל שׁוֹמְרֵי שַׁעֲרֵי זְבוּל אַרְמוֹנִים, הִתְאוֹשְׁשׁוּ לְקוֹל קוֹרֵא עַבְדֵי אֵל נֶאֱמָנִים, וּפִתְּחוּ לָהֶם שַׁעֲרִי - עֲתִירוֹת עִם תַּחֲנוּנִים”. מתוך תפילת נעילה בקצת קהילות.

שורה דומה מופיעה בפיוט הידוע, שנוהגים לשיר בליל שבת, שלום עליכם:

”בָּרְכוּנִי לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאָכֵי עֶלְיוֹן”.

דעותיהם של ראשונים ואחרונים

עוד בתקופת הראשונים, ובמשך דורות, עמד הפיוט "מכניסי רחמים" במרכזו של פולמוס, בו השתתפו רבים מחכמי ישראל. נושא המחלוקת היה האם מותר לומר את הפיוט, או שהדבר אסור, שכן הפיוט מעיד על חוסר אמונה.

שורש הבעיה הוא, היותו של הפיוט סותר לכאורה את העיקר החמישי, משלושה עשר עיקרי אמונה של הרמב"ם:

”אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל, וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ”.

כמו כן, לכאורה הפיוט מנוגד למאמר חז"ל בירושלמי:

”רַבִּי יוֹדָן אָמַר מִשְּׁמֵיה דִּידֵיה, בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ פָּטְרוֹן, אִם בָּאת לוֹ עֵת צָרָה אֵינוֹ נִכְנָס אֶצְלוֹ פִּתְאוֹם, אֵלָא בָּא וְעוֹמֵד לוֹ עַל פִּתְחוֹ שֶׁל פָּטְרוֹנוֹ, וְקוֹרֵא לְעַבְדּוֹ אוֹ לְבֵן בֵּיתוֹ, וְהוּא אוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי עוֹמֵד עַל פֶּתַח חֲצֵרְךָ, שֶׁמָּא מַכְנִיסוֹ וְשֶׁמָּא מַנִּיחוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, אִם בָּא עַל אָדָם צָרָה יִצְוַוח לֹא לְמִיכָאֵל וְלֹא לְגַּבְרִיאֵל, אֵלָא לִי יִצְוַוח, וַאֲנִי עוֹנֶה לוֹ מִיָּד”^[8].

במהלך הדורות נשמעו דעות לכאן ולכאן, ואף נכתבו מכתבי התנגדות, ומכתבי תשובה. לראשונה, מופיע הפיוט בסידור התפילות שערך ראש ישיבת סורא, רב עמרם גאון, וזה מעיד כי בוודאי לא התנגד לאמירת הפיוט. לאחריו, מופיע הפיוט ב"סידור לכל השנה כמנהג טרוייש", וגם בשיבולי הלקט, ספרו של רבי צדקיה בן אברהם הרופא, כתוב שאומרים "מכניסי רחמים", ואין בכך משום שיתוף שם שמים. בתשובה ששלח רב שרירא גאון לקהילת יהודי פאס, בנושא עצירת גשמים, מסר להם סדר תפילה, ובו כתב שיש לומר גם את הפיוט מכניסי.

בנוסף, רש"י^[9] כתב "לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצים את כחו שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים ושלא יהו לו מסטינים מלמעלה". לפי רש"י זה, נראה שאין איסור בכלל לבקש מהמלאכים שיכניסו את תפילותיו.

המהר"ל מפראג^[10] כתב שאין לומר את הפיוט בצורתו המקובל, ויש לדלג עליו או שיש לשנות את הנוסח, והחת"ם סופר^[11] העיד על עצמו, שהוא מאריך בתפילת נפילת אפיים, כדי להימנע מלומר את הפיוט. האגרות משה והציץ אליעזר הביאו בספריהם סברות מנוגדות, אך לא הכריעו בשאלה.

יישוב אפשרי

בסדור אוצר התפלות^[12] נטען כי אין באמת מחלוקת בין הראשונים. לדעתו, כולם מסכימים שאין להתפלל למלאך שישפיע עלינו, כי אין בידו לעשות שום דבר על דעת עצמו, אלא שאמירת מכניסי רחמים הינה בקשה שיכניס המלאך את תפילתינו לפני הקב"ה, ומותר לפיכך לדעת כל הראשונים.

טענה אחרת היא כי פיוט זה (ופיוטים כדוגמתו) איננו מכיל באמת פניה למלאכים ולמתים וכי זוהי בעצם דרך עקיפה לפנות אל הקב"ה עצמו.

שהרי בעת שפונה אל המלאך ודאי גם הקב"ה שומעו, והרי הוא כאדם שחטא כנגד פלוני ובוש לחלות פניו ולפייסו ועל כן פונה לאוהבו המצוי אצלו תמיד, ואומר לפניו כי נשבר ליבו בקרבו וכמה בוש הוא במעשיו ומפציר בו לפייס רעהו. ואותו פלוני מצוי שם אף הוא באותה שעה ומששומע תחנוניו ורואה כי בוש ונכלם הוא מפניו נכמרים רחמיו ונרצה לו.

לקריאה נוספת

הרב שלמה שפרכר, הפולמוס על אמירת 'מכניסי רחמים', בתוך: ישורון, כרך ג' (אלול תשנ"ז), עמ' תש"ו והלאה

קישורים חיצוניים

שמחה עמנואל, על אמירת פיוט 'מכניסי רחמים', המעיין, תשרי ה'תשנ"ח, באתר דעת

הערות שוליים

^ והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו, ואין עושין כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן, לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו (פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת סנהדרין, תחילת פרק חלק)
^ צדקיה בן אברהם הרופא, שבולי הלקט, מהדורת שלמה בובר, דפוס ראם, וילנה, (סי' רפ"ב דף קל"ג, א-ב), באתר היברובוקס
^ מנחם בן מאיר ציוני, ספר ציוני, מהדורת קרימונה, ספר במדבר, פרשת שלח לך, באתר היברובוקס
^ ישראל מברונא, שו"ת מהר"י ברונא, מהדורת יעקב וינגרטן, ירושלים, (סי' רע"ה דף ק"צ), באתר היברובוקס
^ רבינו שמואל ב"ר יהודה ממגנצא המוזכר בספרי דבי רש"י, נהרג על קידוש השם בגזירות תתנ"ו עם אשתו ובניו
^ בנוסח הנהוג בימינו תוקן: "אֲחַלֶּה פְּנֵי מַלְכִּי"
^ הישנים במערת המכפלה, הם האבות והאמהות
^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה א'
^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ד, עמוד ב', ד"ה לעולם יבקש אדם רחמים.
^ נתיבות עולם, נתיב העבודה יב.
^ שו"ת חתם סופר, או"ח קסו.
^ ווילנא תרע"ה, מבוא חלק ג 'למי מתפללין'