פוינילה דה סוב מונטה שוכנת על גדת נהר רוסקובה (אנ') בהרי מרמורש (גר') שברכס הרי הקרפטים, כ-61 ק"מ דרומית-מזרחית לסיגט. מיקומה המבודד והרכבה האתני הכולל בעיקר אוקראינים יצרו במקום תרבות ואורח חיים ייחודי.
רבים מתושבי העיירה עוסקים בחקלאות ובפרט באספקת עץ.
נכון לשנת 2011, מתגוררים בפוינילה דה סוב מונטה כ-10,000 תושבים. כ-92% מהם אוקראינים ורק כ-3% רומנים, וזהו היישוב בעל האחוז הגבוה ביותר של אוקראינים בכל רומניה.
בתחילת המאה ה-20 היה אחוז גבוה של גרמנים בכפר, וכן עד השואה היה אחוז משמעותי של יהודים (ראו להלן).
בתחילת המאה ה-20 נוסד תלמוד תורה קהילתי שהחליף את החדרים הפרטיים.
מרבית היהודים השתייכו לחסידות קוסוב, והאדמו"ר מקוסוב היה מבקר בקהילה לפחות פעם בשנה. כמו כן, היו בקהילה גם לא מעט מחסידי ויז'ניץ ולפרקים שררה מתיחות בין שתי הקבוצות (ראו לקמן), וכן חסידים של אדמו"רי שושלת טייטלבוים.
אנטישמיות
יחסיהם של היהודים עם שכניהם הרותנים היו תקינים בדרך כלל, ובין שניהם שררה "אחוות מיעוטים". המצב השתנה החל משנות ה-30 של המאה ה-20, בעקבות המשבר הכלכלי הכבד, בעיות המיעוטים ועליית האנטישמיות הרומנית של אלכסנדרו קונסטנטין קוזה ואחרים. התעמולה האנטישמית הציגה את היהודים כמקור לבעיות הכלכליות הקשות שרומניה הייתה נתונה בהם. חנות גדולה בבעלות יהודית נפרצה ונשדדה. היה חשש שגורלם של יהודי פוינילה יהיה זהה לגורל יהודי בורשה, שבתיהם הועלו באש זמן קצר קודם לכן, והנוער היהודי התארגן לשמירה על הרכוש היהודי.
בשואה
בשנת 1940 הועבר צפון טרנסילבניה להונגריה, על פי תכתיב וינה. השלטון ההונגרי האנטישמי הצר את צעדיהם של היהודים. יוסף טרויב, מעשירי הקהילה, נאסר בעקבות הלשנה של איכר מקומי, ועונה למוות.
18 צעירים ששרדו את השואה רצו לשקם את הקהילה מחדש, אך הם נרצחו בידי אוקראינים לאומנים מצבאו של סטפן בנדרה, משום שסירבו לתת להם מזון.
יהודים בודדים גרו לאחר מכן בעיירה[3], והקהילה לא הוסיפה להתקיים עוד.
דמוגרפיה
במפקד האוכלוסין שנערך ב-1735 נמנה בפוינילה יהודי אחד יוצא גליציה בשם ישראל לייזר, שהיה בן חסות של האציל המקומי וחי עם משפחתו בעיירה. כבר בשנת 1743 הוא לא מוזכר יותר במפקדים, ולראשונה מוצאים יהודים בפוינילה רק בתחילת המאה ה-19.
במקביל אליו, מינו חסידי ויז'ניץ את הרב ברוך הגר, בנו של האדמו"ר ר' ישראל. למרות המחלוקת, בין הרב איזקסון לרב הגר שררו יחסים טובים, והוסכם ביניהם כי הרב הגר ישמש כרב ואילו הרב איזקסון ישמש כאב בית דין. מצב זה נמשך ארבע שנים, ולאחריהן עזב ר' ברוך הגר את פוינילה משום שלא הייתה בידי הקהילה האפשרות להחזיק שני רבנים, ועבר לקיצמן.
^נפתלי בן מנחם, יליד פוינילה, ביקר בה בשנת 1969 ומתאר שבעיירה חי יהודי אחד (נשוי לנוצרייה), ועל פי דיווחים יהודי זה מת באותה השנה. עם זאת במפקדים שנערכו במהלך השנים נמנו מספר יהודים בין תושבי פוינילה.
