עמנואל צבר נולד בירושלים למשפחה יוצאת תימן, וכשמלאו לו שנתיים עברה משפחתו למושב בית זית. את שירו הראשון כתב בהיותו מוצב בעמדה קדמית ברמת-הגולן במלחמת יום הכיפורים. בשנת 1978 יצא לאור בהוצאת ח"ש ספר שיריו הראשון "הייתי מלחמה"[2], כשם שירו הראשון.
"היתי מלחמה ולא ראיתי \ ושמעתי \ מחוץ לטווח... היתי מלחמה \ ולא ידעתי"
ספר שיריו השני "סיג" התפרסם שנה אחר כך ועסק בשאלת הסיבה לקיומו של הדחף הפנימי במשורר להעלות את הגיגיו במילות שירה ולהציגן לעיני כל.
ספר השירה השלישי של צבר, "מין השתיקות", יצא לאור בשנת 1983. השירים סדורים וערוכים בשבעה שערי-חיים המייצגים הלכי-רוח אישיים מאוד. מוטיב השתיקה מהווה יסוד מרכזי בשירים, והוא נפרץ שוב ושוב בשערי החיים דרכם כולנו חולפים.
"עד שיוצאים אל האור \ הולכים לקראתו, \ חשוכים, \ עד שיודעים"
בשנות ה-80 של המאה ה-20, בתקופת שהותו של צבר בבריטניה כשליח הסוכנות היהודית, תרגם המשורר את שלושת ספריו לאנגלית, ועל כך זכה בפרס The George Webber Prize מטעם Oxford Centre for Postgraduate Hebrew Studies.[3]
בשנת 1984 חיבר צבר את שירו המוכר "ברית דמים"[4]. השיר נכתב בעקבות נפילתו של החייל יובל הראל אשר נפל בצידון. השמועה על מותו הגיעה לביתם של שכניו אשר גם בנם, אשר לחם בלבנון, נקרא יובל הראל. לאחר בירור נודע כי לא בבנם מדובר, אך עוד באותו יום דפקו גם על דלתם של חיה ויוסי והודיעו להם כי גם בנם נפל בלבנון[5].
