ספרות אורדו ( באורדו : اردو ادب) התפתחה במהלך ההיסטוריה במקביל להתפתחות שפת האורדו. כתבי אורדו עתיקים מכילים בעיקר שירה, במשקלים ייחודיים לשפת האורדו הנקראים ע'זל ונט'ם. בהמשך התפתחו סגנונות כתיבה נוספים, בהם סיפורת וסיפורים קצרים. ספרות אורדו פופולרית בעיקר בפקיסטן, שם אורדו היא השפה הנפוצה, ובמידת מה גם בהודו ובאפגניסטן.
אמיר ח'וסרו, משורר ואיש רוח בן המאה ה-13, השפיע רבות על צמיחתה הראשונית של ספרות האורדו, ואף על התפתחות השפה עצמה. אמיר ח'וסרו נחשב לאבי המוזיקה הקלאסית של צפון הודו, וכתב יצירות גם בפרסית ובהינדוסטנית. קולי קוטב אל-מולכ, משורר בן המאה ה-15, היה בין הראשונים שכתב שירה באורדו והגדיר את המשקלים האופייניים לה. הוא ייסד את שושלת קוטב שאהי, ששלטה בדרום הודו משנת 1518 עד 1687.
בין הכתבים העתיקים באורדו בולטים הסיפורים האפיים הנקראים דסתאן. אלה סיפורים ארוכים ומורכבים העוסקים במיסטיקה וביצורים קסומים. העתיקים והמוכרים מסוגה זו הם סיפורי המזה-נאמה או דסתאן-י אמיר המזה, המבוססים על סיפורי עם שמקורם במזרח התיכון, ורבים מהם מספרים על חייו של חמזה אבן עבד אלמטלב.
הסופר והחוקר סייד שמסאללה קאדרי (1885–1953) חשף כתבי אורדו רבים, וכתב ספר על תולדות ספרות האורדו. קאדרי כתב מעל מאה מאמרים בעלי היבטים היסטוריים וספרותיים של תרבות האורדו, בהם ספר היסטורי המתעד את מערכת היחסים בין ערבים דוברי אורדו לבין עמים אחרים, בעידן שלפני האסלאם.
מוחמד אקבאל (1877–1938) היה פילוסוף, משורר, מיסטיקאי ופוליטיקאי, הנחשב בעיני רבים לאבי התנועה הלאומית הפקיסטנית, ולאחד הסופרים הבולטים בשפת האורדו.
רומנים בשפת האורדו החלו לצאת לאור במאה ה-19. בתחילה הם התמקדו בחיי העיר, ובהמשך שיקפו גם את אורח החיים הכפרי. חלוקת הודו בשנת 1947 השפיעה רבות על ספרות האורדו, ובולטים בה דיונים בנושאי זהות לאומית והיחס לפליטים, שנבעו מתוכנית החלוקה.
לקראת סוף המאה ה-20 דעך העניין באירועים היסטוריים, וקם דור חדש של סופרים צעירים הכותב על החיים המודרניים. עם זאת, השפעת האירועים ההיסטוריים עדיין ניכרת. למשל, בספר של פיע'אם אפאקי משנת 2011 הוא מתאר את המתח בו מצוי סופר צעיר, אזרח הודו בן ימינו, המאוכזב מהחברה ההודית וממצבה העגום של הדמוקרטיה במדינתו. הוא נודד למדבר ומת שם, לאחר שהעלה את כתביו באש.
כתיבתו של הסופר הבריטי ויקרם סת מושפעת מסופרי אורדו בני המאה ה-20.
סיפורים קצרים
בתחילת המאה ה-20 החלו להתפרסם סיפורים קצרים בשפת האורדו, כאשר הסופר הבולט ביותר בסוגה זו היה מונשי פרמצ'נד.
בדומה לרומנים, הסיפורים הקצרים הידועים ביותר באורדו עוסקים בטראומה של חלוקת הודו ועצמאות פקיסטן ב-1947 והאירועים האלימים שהיו כרוכים בה.
אחד מכותבי הסיפורים הקצרים הידועים ביותר הוא סעאדת חסן מנטו, שספרו "סיפורים מהכיס" ראה אור בעברית בשנת 2018.
דרמה
מחזות באורדו התפתחו מהתיאטרון העממי של צפון הודו, כמו גם מהתיאטרון הפרסי. התיאטרון באורדו כיום נפוץ למדי. כמו כן סרטים רבים בקולנוע הפקיסטני מבוססים על מחזות באורדו.
הקִידמה לא פסחה על הדרמה, ונכתבו באורדו גם מחזות מודרניים ותיאטרון האבסורד.
