PROFILPELAJAR.COM

ספק ברכות להקל (לעיתים מכונה בקיצור סָבָּ"ל) הוא כלל הלכתי, לפיו כאשר מתעורר ספק בדיני ברכות יש להקל. על פי הפרשנות המקובלת, "להקל" פירושו לא לברך, אך יש שמסבירים זאת אחרת.

מקור הדין

בתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ז, עמוד א', נידונת הסוגיה של ברכת לישב בסוכה ביום שמיני עצרת בחו"ל, שהוא ספק שמא הוא עדיין היום השביעי ועדיין קיימת מצוות סוכה. הדעה שנפסקה בגמרא היא שיושבים בסוכה אך לא מברכים מחמת הספק. הרמב"ם קבע את זה כעיקרון הלכתי: ”וכן כל דבר שיסתפק לך אם טעון ברכה אם לאו - עושין אותו בלא ברכה” (משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק י"א, הלכה ט"ז)

המושג "ספק ברכות להקל" מוזכר כבר בבית יוסף^[1].

טעם הכלל

בטעמו של כלל זה שיש להקל בספק ברכות נחלקו אחרונים:

לדעת הרבה פוסקים הסיבה לכך שספק ברכות להקל מבוססת על כך שספק דרבנן לקולא, שהרי רוב דיני הברכות הם מדברי חכמים^[2].

לעומת זאת, שיטתו של הפני יהושע היא, שיש סיבה ייחודית להקל בסוג בספקות של דיני ברכות. לדברי ה"פני יהושע", בעוד שבספק רגיל עומדת בפנינו ברירה של קיום מצווה או אי קיומה, בספק ברכות מחד יש חשש של ביטול המצווה לברך, ומאידך, ישנו חשש של ברכה לבטלה ויעבור בזה על איסור ”לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא”^[3]. מכיוון שכך, נמצא שאין אפשרות להחמיר או להקל, שכן כל פעולה היא למעשה גם קולא וגם חומרא^[4].

נפקא מינא בין שתי הגישות יוצאת במצב של ספק ברכת המזון, שהיא מדאורייתא. לפי הגישה הראשונה אין ספק זה דומה לספק ברכות המדובר, שכן זוהי ברכה מדאורייתא. לעומת זאת לפי הפני יהושע מדובר בספק שבכל אחת משתי האפשרויות העומדות בפנינו יש איסור פוטנציאלי, ולכן גם כאן הדין הוא להקל. פסיקת השולחן ערוך היא שהכלל לא חל על ברכת המזון^[5].

גבולות הכלל

יש שכתבו שבכלל זה הדין לקולא הוא גם כאשר יחיד חולק עם רבים^[6], וגם בספק ספיקא^[7], ויש מצמצמים במקרים אלה.

הב"ח קובע כי בברכת שהחיינו, ההלכה היא שיכול לחזור ולברך אף במקרה של ספק, שכן גדרה של הברכה היא - הבעת הודאה לאל הנאמרת מתוך שמחה במצב שקיימים בלב המודה רגשות ההודאה, ומכיוון שבמצב של ספק האדם מרגיש כי עדיין לא הביע את רגשות ההודאה שלו, מותר לו לחזור ולברך^[8].

ספק ברכות האכילה

הספק הנפוץ בענייני ברכות, נסוב אודות אדם שמסופק אם כבר בירך על מאכל מסוים, וממילא אינו צריך ואף אסור לו לברך עליו שוב, או שמא עדיין לא בירך עליה, ואסור לו לאכול את המאכל ללא ברכה.

לדעת המהרש"א יש לחלק בין ספק ברכה על קיום מצווה, בו ניתן לקיים את המצווה גם ללא ברכה, ולכן "ספק ברכות להקל" משמעותו שניתן לחזור ולברך, לבין ספק ברכת הנהנין, בו כאשר קיים ספק האם בירך על המאכל או לא, אסור לו לאכול את המאכל ללא ברכה, ודינו שונה^[9]. רבי עקיבא איגר מפרש את דבריו שאסור לאכול במקום בו הוא מסופק אם בירך או לא, אך מביא את דבריו של הרי"ף החלוק על כך וקובע שלפי הכלל "ספק ברכות להקל" מותר לאכול ללא ברכה^[10].

בשונה מדעת רוב הפוסקים, בשו"ת "עני בן פחמא" כתב שהדין 'להקל' נועד לאנשים שקשה להם שלא לברך שוב, מכיוון שהם חשים שאינם יכולים לאכול מאכל ללא ברכה, שמותר להם לברך שוב, והן ההפך - שאנשים שאין להם תחושה זו אין צריכים לברך. כך נהג האדמו"ר מגור רבי פנחס מנחם אלתר^[11].

שיטת המרחיבים

לעומת המצמצמים את תחולת הכלל למקרים מסוימים, ישנה שיטה של פוסקים, ברובם בני עדות המזרח, המרחיבים מאוד את תחולתו. כך לדוגמה לפי אותם פוסקים אין לברך את רוב ברכות הראייה, כיוון שבהרבה מהם יש ספקות מהי הסיטואציה הנכונה, ולכן אין לברכם אלא בתנאים מסוימים.

לפי דעת הרב עובדיה יוסף אומרים ספק ברכות להקל גם כנגד פסיקתו של השולחן ערוך, בניגוד לשיטתו הכללית של הרב עובדיה שיש ללכת תמיד לפי פסיקות השולחן ערוך, כמרא דאתרא של ארץ ישראל.

גם לשיטה המרחיבה, ישנה מחלוקת האם אומרים את הכלל גם על ספק בברכות תפילת עמידה. בברכות אלו יש שאומרים שיחמיר ויחזור, מכיוון שלפי צד הספק שלא יצא ידי חובה בכל אופן ברכותיו הבאות יהיו לבטלה, ולכן אין טעם להקל.^[12] מחלוקת זו באה לידי ביטוי בין היתר לגבי מי ששכח את שינוי נוסח ברכת "המלך המשפט" בעשרת ימי תשובה.

פת הבאה בכיסנין

ערך מורחב – פת הבאה בכיסנין

ישנה מחלוקת בפוסקים מהי הגדרתה של פת הבאה בכיסנין שדינה שמברכין עליה ברכת בורא מיני מזונות, ישנם שלוש שיטות מהי הגדרת אותה הפת, להלכה נפסק בשולחן ערוך כי מספק ניתן לברך על כל אחד משלושתן ברכת בורא מיני מזונות לפניה וברכת מעין שלוש לאחריה, ולא ברכת המוציא וברכת המזון, בטעם הדבר כתבו האחרונים שהוא מטעם ש"ספק ברכות להקל"^[13].

קישורים חיצוניים

מאמרים בנושא ספק ברכות להקל, באתר ספריית אסיף
הרב אליעזר מלמד‏, ספק ברכות להקל, באתר פניני הלכה
מידע על ספק ברכות להקל בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ לדוגמה על ארבעה טורים, אורח חיים, סימן צ"ב, בעניין נטילת ידיים לפני התפילה.
^ ראו רבינו מנוח הלכות ברכות ב', יג, וכן בית יוסף אורח חיים סימן סז. וכן שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"ט, סעיף ג', וכן משנה ברורה בשער הציון רט, כא.
^ ספר שמות, פרק כ', פסוק ו'.
^ פני יהושע על תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ה, עמוד א', וכן כתב רבי שניאור זלמן מלאדי באיגרת התשובה, סברא זו כבר נזכרה ב'רבינו מנוח הלכות ברכות ב', יג.
^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"ט, סעיף ג'
^ דבר משה. אבל יש מגבילים את זה למצב שאין מנהג לפסוק לומר את הברכה, אבל לא אומרים שגם אשכנזים לא יברכו "על מצות תפילין" כיון שיש פוסקים שסוברים שלא לברך, מכיוון שכבר נהגו לברך, וכדומה.
^ מכתם לדוד.
^ בחידושיו על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן כ"ט.
^ המהרש"א בחידושיו על תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ב, וכן כתב המהרש"ל שם. המהרש"א נסמך על דברי הרשב"ם במקום, שכותב שספק ברכות להקל הכוונה שאינו צריך לברך. העיר על כך המהרש"ל, שמכיוון שהברכות אינן מעכבות, הקולא היא ההפך - שכן יברך.
^ בהערות על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"ט, על המגן אברהם בסעיף ג.
^ על פי ספרו של הרב יצחק מנחם וינברג מטולנא עמ' 35.
^ זו שיטת הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, כרך ב', אורח חיים, סימן ט; ושם הביא דעות חולקות, בין היתר כף החיים, אורח חיים, סימן תפ"ז, סעיף קטן י"ב
^ שולחן ערוך הרב סימן קס"ח.