ביוני 1991 הכריזה קרואטיה על עצמאותה והתנתקה מיוגוסלביה והעיירה עברה לתחומה.
הקהילה היהודית
יהודים מאזור מוראביה התיישבו בעיירה במחצית השנייה של המאה ה-18. קהילה ממוסדת נוסדה באמצע המאה ה-19. ב-1858 הוקם בית עלמין וב-1896בית הכנסת הקהילתי. ב-1900 מנתה הקהילה 100 נפשות וב-1926 התגוררו בפודראבסקה סלאטינה 304 יהודים. לאחר מלחמת העולם הראשונה החלה בעיירה פעילות ציונית. הוקמו תאים של תנועות נוער כגון השומר הצעיר, החלוץ ו"מקס נורדאו". בחוות גוֹלֶנִיץ' (בקרואטית: Golenić) הסמוכה הוכשרו עשרות רבות של בני נוער במהלך שנות ה-30 עשרות בני נוער לקראת עלייה לארץ ישראל המנדטורית.[2][3] בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בפודראבסקה סלאטינה 136 יהודים. לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית והחלת שלטון הבובות של האוסטאשה, הוחל ברדיפות יהודים. בני הקהילה גורשו למחנות ההשמדה ורובם המוחלט נרצחו. ב-1947 התגוררו בעיירה 8 יהודים.
ב-1942 נפגע מבנה בית הכנסת על ידי שלטונות האוסטאשה. לאחר המלחמה הופקע המבנה ושוקם. נכון ל-2000 עמד מבנה בית הכנסת על תילו בשטח העיירה.[4] במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 פונו שרידי בית העלמין היהודי מהמקום.[5][6]