הפקעה היא פעולה בה המדינה משתלטת על רכושו הפרטי של האזרח, או תופסת את הזכויות של האזרח ברכוש, תוך מתן פיצוי כספי, אך ללא הסכמת הבעלים. הנכס נלקח או לשימוש הממשלה או על ידי משלחת לצדדים שלישיים אשר יקדישו אותו לשימוש ציבורי, אזרחי או, במקרים מסוימים, פיתוח כלכלי. העיקרון המקובל כיום שהרשות מפצה את האזרח הוא הלכה פסוקה במשפט העברי[1].
השימושים הנפוצים ביותר של הנכס הנלקח הן עבור שירותים ציבוריים, כבישים ציבוריים ומסילות ברזל; עם זאת, ניתן גם לקחת מטעמים של ביטחון הציבור. קיימים מקרים בהם נדרש הגוף הממשלתי להגיש הצעה לרכישת הנכס לפני שהוא נזקק להשתמש בסמכותו להפקיע.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ נחום רקובר "המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט בישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 204: חובת הפיצוי בהפקעת מקרקעין לצורכי הציבור. אתר דעת
ובנוסף, רמב"ם משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ד הלכה ו.
