PROFILPELAJAR.COM

סלאח שחאדה
صلاح شحادة
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	24 בפברואר 1953; בית חאנון, ממשלת כל פלסטין
נהרג	22 ביולי 2002 (בגיל 49); עזה, הרשות הפלסטינית
השתייכות	חמאס גדודי עז א-דין אל-קסאם; ;

סלאח מוסטפא מוחמד שחאדה (בערבית: صلاح مصطفى محمد شحادة, תעתיק מדויק: צלאח מצטפא מחמד שחאדה; 24 בפברואר 1953 – 22 ביולי 2002) היה טרוריסט פלסטיני, ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה. הריגתו על ידי צה"ל במהלך האינתיפאדה השנייה, שלוותה בהריגת עוזרו ו-14 אזרחים, בהם 11 ילדים, עוררה ביקורת בישראל ובעולם.

ביוגרפיה

שחאדה נולד ב-1953 במחנה הפליטים שאטי שברצועת עזה למשפחה שמוצאה מיפו.^[1] למד עבודה סוציאלית באלכסנדריה, שם נחשף לתורתם של האחים המוסלמים.^[2] היה מפקח במשרד לעניינים סוציאליים ודרשן במסגד אל-עג'מי.^[3] את פעילותו הטרוריסטית החל ב-1982, וב-1984 נעצר בעוון פעילות עוינת כנגד ישראל. הוא שוחרר בשנת 1986,^[4] הצטרף לשייח אחמד יאסין אותו פגש בכלא, והחל לבנות את הזרוע הצבאית של תנועת חמאס. זמן קצר לאחר שחרורו מונה לדיקן הסטודנטים באוניברסיטה האסלאמית בעזה, תפקיד שמילא עד סגירת המוסד בפרוץ האינתיפאדה הראשונה.^[1]

ביוני 1987, בפגישה שיזם אחמד יאסין ובה נכחו שחאדה ועבד אל-עזיז א-רנתיסי, הוקמו גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס בעזה.^[5] שחאדה מונה למפקד הצבאי של צפון רצועת עזה ורנתיסי למפקד דרום הרצועה, אולם האחרון נעצר מספר ימים לפני הפגישה ושחאדה קיבל את הפיקוד על הזרוע הצבאית ברצועת עזה כולה.^[6] בדצמבר 1987 הוקם רשמית ארגון חמאס, ושחאדה קיבל בנוסף לתפקידו הצבאי גם אחריות על ועדת הפרסום של הארגון.^[6] במאי 1988 נעצר ונשלח לכלא במעצר מנהלי באשמת הקמת תאי טרור ומתן הוראות לבצע פיגועים. מיכה קובי, בכיר בשב"כ לשעבר, סיפר ב-2009 כי שחאדה מסר מידע רב בחקירותיו בכלא הישראלי: "אפשר לחלק נחקרים לשלוש רמות: נחקר מודה, נחקר מודה ומנדב מידע, ויש את הנחקר שאנחנו קוראים לו 'נחקר 8200', על שם אותו קצין מיחידת המודיעין 8200 שמכר לסורים את כל מה שהוא יודע על כל יחידה ויחידה בצה"ל. כזה היה סלאח שחאדה."^[7] גם בעת שישב בכלא היה מעורב בפעילות טרור, והנחה את המחבלים שחטפו ורצחו את החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון.

בשנת 2000 החליט שירות הביטחון הכללי שאי אפשר להחזיקו לנצח בכלא ולא ביקש להאריך את מעצרו.^[8] הוא שוחרר מהכלא הישראלי במאי 2000.^[9] בתחילה לא רצה לחזור לפעילות טרור, אך עם פרוץ האינתיפאדה השנייה שוכנע בידי יאסין ובכירים אחרים בחמאס לחזור לפעילות.^[10] הוא חזר לעסוק בפעילות טרוריסטית בקנה מידה רחב, ובגלל גל פיגועי ההתאבדות של החמאס, ניסתה ישראל להורגו במשך תקופה ארוכה. ישראל ייחסה לו תכנון או אישור של פיגועים רבים, ובהם רצח חמישה תלמידי המכינה בעצמונה והריגת ארבעה חיילי צה"ל בתקיפת מוצב "אפריקה" בסמוך לרצועת עזה. ראש אגף המבצעים, האלוף דן הראל, אמר לאחר הריגתו כי "דם מאות ישראלים על ידיו של שחאדה".^[11]

בחודשים האחרונים לפני הריגתו התגברה השפעתו של שחאדה בזרוע הצבאית של החמאס, בעיקר בעקבות הריגתם של מרבית הפעילים הוותיקים של הארגון על ידי ישראל. אף על פי שלרוב הנהגת החמאס מפוצלת בין הגדה המערבית ורצועת עזה, הרי בתקופה שקדמה למותו החל שחאדה לתת הוראות גם לאנשי החמאס בגדה ולא רק לאלו שברצועה. על-פי מקורות ישראליים, בעת שנהרג היה שחאדה בגדר "פצצה מתקתקת", משום שהיה בעיצומם של הכנות לגל פיגועים גדול.^[12]

שחאדה שהיה מודע לניסיונות להורגו, התנהג כמבוקש, מיעט להופיע בפומבי והחליף מקומות מסתור. לפי שי ניצן, הוא נהג לשהות בקביעות עם אחת מנשותיו ששימשה עבורו מעין "מגן אנושי", והדבר הובא בחשבון בעת ההחלטה על הריגתו, אולם לא היה ידוע על שאר הנוכחים בסביבתו.^[8] שבוע קודם לפעולה הוזנקו מטוסי F-16 כדי לפגוע בשחאדה, אך הם הוחזרו לבסיסם עקב ידיעות מודיעיניות שהתקבלו על נוכחות בן משפחה לצד שחאדה.^[11] ב-22 ביולי 2002 נהרג שחאדה בהפצצת ביתו, שהיה בלב שכונת מגורים, באמצעות פצצה במשקל טון שהושלכה ממטוס קרב מסוג F-16. בפעולה זו נהרגו מלבד שחאדה גם עוזרו ועוד 14 אנשים, ובהם אשתו ואחת מבנותיו, וכן נשים וילדים. בנוסף, נפצעו עשרות אזרחים שהיו בקרבת מקום.^[13]

הריגתו של שחאדה פתחה שרשרת סיכולים ממוקדים של מפקדי החמאס ובכיריו וגרמה לארגון להתעסק יותר ויותר בהישרדות של אנשיו ופחות בהוצאת פיגועי התאבדות, דבר שהביא לירידה דרסטית בכמות הפיגועים.^[14]

הפולמוס סביב אופן הריגתו של שחאדה

פעילי שמאל מפגינים מול ביתו של דן חלוץ במחאה על ההפצצה

הרג האזרחים שלא היו מעורבים בפעולות טרור שנלווה להריגתו של שחאדה עורר מחאות רבות, ששיאן בפרסום "מכתב הטייסים" ובהגשת תלונות בבריטניה על פשעי מלחמה נגד מפקדי צה"ל הבכירים שהיו מעורבים בפעולה: הרמטכ"ל משה יעלון, מפקד חיל האוויר דן חלוץ, ואלוף פיקוד הדרום דורון אלמוג. אלמוג, שהגיע בספטמבר 2005 בטיסה ללונדון, לאחר שחרורו מצה"ל, נאלץ להישאר במטוס ולשוב על עקבותיו, מחשש שייעצר. בדצמבר 2005 הוגשה בארצות הברית תביעה אזרחית כנגד אבי דיכטר, ראש השב"כ בעת הריגת שחאדה.

במבוא לריאיון עם דן חלוץ במוסף "הארץ" צוטט חלוץ באומרו לטייסים שהשתתפו בפעולה:

"חבר'ה, תישנו טוב בלילה (...) גם אני, אגב, ישן טוב בלילה. לא אתם בוחרים את היעדים ולא אתם בחרתם את המטרה במקרה שלפנינו. אינכם אחראים לתוכן המטרה. הביצוע שלכם היה מושלם. מעולה. ואני חוזר ואומר - שום בעיה לא מוטלת לפתחכם בעניין הזה. עשיתם בדיוק את מה שהונחיתם לעשות. לא חרגתם מילימטר ימינה או שמאלה. וכל אלה שיש להם בעיה עם זה, שיתייצבו מולי".^[15]

בתשובה לשאלת המראיינת בנוגע למידת הרגשנות שטייס צריך לגלות, ענה לה חלוץ:

אם את בכל זאת מאוד רוצה לדעת מה אני מרגיש כשאני משחרר פצצה, אז אני אומר לך: אני מרגיש רעד קל בכנף, כתוצאה משיחרור הפצצה. כעבור שנייה זה עובר, וזה הכל. זה מה שאני מרגיש.

דבריו של חלוץ עוררו סערה ציבורית, והביטוי "מכה קלה בכנף" נכנס לאוצר הביטויים הישראלי כדי לתאר מצב בו גורמים בעלי כוח מייחסים חשיבות מועטה למעשים או לפעולות בעלי משמעות קשה ונרחבת יותר בעיני אחרים. קבוצת אישים, בהם סמי מיכאל ונתן זך, בשיתוף עם תנועת "יש גבול" פנו לפרקליט הצבאי הראשי וליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לחקור את אופן ההריגה, ולאחר שנדחו פניותיהם עתרו לבג"ץ בדרישה לפתוח בחקירה פלילית בעניין הרג הילדים,^[16] ואחר כך דרשו לעכב את מינויו של חלוץ לתפקיד סגן הרמטכ"ל עד שתפתח חקירה שכזו.^[17] על דחיית הבקשה לחקירה אמרו ב"יש גבול" ”על גניבה ואובדן ציוד פותחים בחקירה של המשטרה הצבאית החוקרת, אך לא חוקרים מי החליט להטיל פצצה של טונה שהרגה אזרחים ואם אכן לא היה פתרון אחר”. בעתירה התריעה הקבוצה מפני מעורבות בינלאומית בחקירת פעולות ישראל וכתבה ”לא נכחד שגם הרצון להשאיר את מלאכת החקירה וההעמדה לדין, אם ימצאו ראיות, בתחומי מדינת ישראל מנחה את העותרים. בג"ץ הוא התחנה האחרונה של רכבת אכיפת החוק לפני שהיא יוצאת את גבולות הארץ למדינות העולם”.^[18]

בג"ץ הורה לחלוץ להבהיר את עמדתו בסוגיה, וחלוץ הגיש תצהיר ובו הסביר כי הדברים אינם משקפים את עמדתו המוסרית:

העובדה שנהרגו אזרחים לא מעורבים וילדים חפים מפשע, מעציבה מאוד. אני מצר על-כך. (...) [מדיניות חיל האוויר היא] להפעיל את העוצמה המינימלית ההכרחית להשגת המטרה המבוקשת. (...) אם מישהו מהשותפים לאותו מבצע היה יודע מראש שאלה תהיינה התוצאות הטראגיות - המבצע לא היה מאושר. עדות לכך היא שהמבצע המדובר לא אושר מספר פעמים קודם לכן, בגין הידיעה שקיימת אפשרות לנוכחות חפים מפשע בקרבת הטרוריסט סלאח שחאדה. (...) התייחסתי באופן ערכי לחלוקת האחריות בין המפקד ופקודיו, בין הטייסים ובין אלה ששלחו אותם למשימה, ולכן אמר[תי] להם שישנו טוב בלילה.

בג"ץ דחה את הבקשה לעיכוב מינויו של חלוץ בינואר 2005, תוך כדי מתיחת ביקורת מסוימת על דבריו. המחאה כנגד חלוץ נשארה מוגבלת בעיקרה לשמאל הרדיקלי וספגה גינויים מהמרכז והימין.

בינואר 2011 פורסם בעיתון "הארץ" תוכנה של שיחה שקיים הנווט שהטיל את הפצצה עם צעירים לקראת גיוס, שבה תיאר את נסיבות ההפצצה, והתייחס לתוצאותיה. בשיחה הגדיר את שחאדה כ"רמטכ"ל של החמאס" ואמר:

לא בטוח שהייתי תוקף ככה (...) אם הייתי יודע מודיעין שלא היה מחובר אליי בכוונה, זה לא התפקיד שלי, אני לא יודע, אין לי את תמונת המודיעין הגדולה שיש למישהו אחר. אם הייתי יודע שיש תמונה מודיעינית שמתחברת לדברים שהם אסורים לי, לא הייתי תוקף. אסור היה לי לתקוף (...) ברגע שאני ממריא, אני הופך להיות מכונת מלחמה. עד שאני יודע, עד הקו הזה שאני יודע שאני עושה משהו לא טוב. משהו לא טוב זה להרוג סתם אנשים.^[19]

ועדת הבדיקה

בספטמבר 2007, בעקבות עתירה לבג"ץ מ-2003 של פעיל בתנועת יש גבול ומספר סופרים ומשוררים שדרשה לפתוח בחקירה פלילית שתבחן אם נעברו עבירות פליליות במהלך התכנון והביצוע של הפעולה,^[16] החליטה הממשלה להקים ועדה לבדיקת תפקוד צה"ל בהריגת שחאדה.^[20] לתפקיד יושב ראש הוועדה מונה עורך הדין צבי ענבר, לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי והיועץ המשפטי לכנסת. ב-2009 נפטר ענבר ואת מקומו מילאה השופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן. חברים נוספים בוועדה היו אלוף פיקוד המרכז לשעבר יצחק איתן, ויצחק דר, לשעבר ראש אגף לענייני ישראל וזרים בשב"כ.^[21]

ב-27 בפברואר 2011 קבעה הוועדה כי אין חשד לביצוע עבירה פלילית על ידי צה"ל והגורמים שאישרו וביצעו את הפעולה. הוועדה התייחסה לתפקידו המרכזי של שחאדה בפעילות מנגנון הצבאי של החמאס שגבתה חייהם של מאות אזרחים ישראלים, והגדירה את פעולת ההרג כ"פגיעה מונעת לגיטימית" שבוצעה על פי כללי המשפט הישראלי והבינלאומי.

הוועדה קבעה כי תוצאת הלוואי הקשה של הריגת האזרחים שלא היו מעורבים בטרור לא הייתה מידתית, אך לא נבעה מזלזול בחיי אדם או מאדישות להם, אלא מכשל מודיעיני והערכות שגויות שהתבססו עליו. הסיבות לכשל היו הדחיפות בהפסקת פעילותו הרצחנית של שחאדה והיווצרותם של תנאים אופטימאליים להריגתו, שהיה קיים חשש שלא יחזרו שנית. הוועדה ציינה כי בעקבות האירוע הופקו לקחים בדרג הצבאי והמדיני. לדו"ח צורפו המלצות שנועדו לשמור על עקרון המידתיות.

בסיכום דבריה קבעה הוועדה כי:

חובתה של מדינת ישראל לשמור על שלומם ביטחונם וחייהם של אזרחי ישראל חייליה וכל הבאים בשעריה. מכוח חובה זו, עלייה לנקוט בכל אמצעי לגיטימי העומד לרשותה, על מנת למגר או למזער את הטרור המכה בה... על אף התוצאה שאירעה בנסיבות מקרה זה, הפגיעה המונעת היתה ועודנה כלי לגיטימי במלחמה בטרור הרצחני, ובלבד שהפעולה תתבצע בהתאם לעקרונות ולכללים שנקבעו בדין הבינלאומי ובדין הישראלי ולנורמות הערכיות והמוסריות שבתשתיתם.^[22]