סיוט או סיוט לילה הוא חלום הגורם לתחושה שלילית חזקה של אי-נעימות אצל החולם, בדרך כלל פחד או אימה. החלום עשוי לכלול תכנים של סכנה ומצוקה, וליצור תחושות כגון נפילה, כאב, טביעה או מוות. החולם מתעורר לרוב עם תחושת מצוקה, זוכר את החלום או את התחושה השלילית שעורר, ומתקשה לחזור לישון למשך זמן מסוים.
מצבים קיצוניים של סיוטים מתמשכים המשפיעים גם על התפקוד היומיומי, נחשבים לפאראסומניה בשם "הפרעת סיוט".[1] סיוטים נבדלים מחלום בלהות או ביעותי לילה, הנחשבים להפרעת שינה בה החולם נמצא במצב של חוסר מודעות המלווה בצעקות או בכי, והוא אינו זוכר את האירוע למחרת.
המונחים המקבילים בשפות הגרמאניות (Nightmare באנגלית, Nachtmahr בגרמנית, קאָשמאַר ביידיש ו-Nachtmerrie בהולנדית) מתייחסים ליצור המיתולוגי הנקרא באנגלית עתיקה Mare (ובעברית "מרא"). יצור זה, שמקורו בפולקלור הגרמאני והסלאבי (ואף הגיע אל חסידי אשכנז ומוזכר בספר חסידים[2]), הוא שד הפעיל בלילות ומחפש קורבנות השקועים בשינה, על מנת להשרות עליהם חלומות מפחידים.
שכיחות
סיוטים הם תופעת שינה נפוצה, המתרחשת בממוצע אחת לחודש אצל אדם בוגר; לפי מחקרים על יומני חלומות, מתוארים בין 11–42 סיוטים בשנה.[3]
התופעה שכיחה יותר בשלב הילדות והנעורים, ונחשבת לחלק מההתפתחות הנורמלית. אנשים החווים קשיים רגשיים שונים, דחק וטראומה נפשית מדווחים על תכיפות רבה יותר של סיוטים. נשים מדווחות על יותר סיוטים מאשר גברים.[4]
גורמים
סיוטים עלולים להיגרם בשל סיבות פיזיות כמו חום גבוה, או מסיבות פסיכולוגיות כמו טראומה נפשית או לחץ בחייו של החולם; אך לעיתים קרובות אין לכך סיבה ברורה. אנשים שחוו טראומה נפשית קשה בחייהם (כגון השואה, שבי, תאונת דרכים ועוד), מתארים לעיתים כי האירועים והתחושות הקשות שחוו שבים אליהם בסיוטים. אכילה לפני השינה, המגרה עלייה בחילוף החומרים בגוף ואת פעילות המוח, עלולה להגביר סיוטים במהלך השינה.
הפרעת סיוט
במקרים מסוימים הסיוטים הם דבר יומיומי אצל החולם, ולעיתים הם עלולים להשפיע על התפקוד היומיומי שלו. מצבים קיצוניים של סיוטים מתמשכים נחשבים לפאראסומניה (סוג של הפרעת שינה) בשם "הפרעת סיוט" - "Nightmare disorder". לפי מדריך האבחנות הפסיכיאטרי DSM-IV-TR,[5] הפרעה זו מאופיינת בהתעוררויות תדירות מחלום במהלך שנת רע"מ, תוך זכירה מפורטת של תכנים שליליים ומפחידים מהחלום (איום קיומי על ההישרדות, הביטחון האישי או ההערכה העצמית); זאת כאשר האדם מיד נעשה ערני, מודע ומתמצא בסביבתו (בניגוד לחוסר המודעות, הבלבול וחוסר האוריינטציה בסביבה המאפיינים ביעותי לילה). בהפרעה זו הסיוטים התדירים מביאים למצוקה פסיכולוגית משמעותית או לפגיעה בתפקוד היומיומי החברתי, התעסוקתי ועוד. הגורמים המקצועיים המאבחנים את ההפרעה, פסיכולוגים או פסיכיאטרים, נדרשים לשלול במהלך האבחנה הפרעות אחרות שמאופיינות בסיוטים, כגון דליריום, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, שימוש בסמים, או מצב רפואי כללי אחר.
אנשים הסובלים מסיוטים חוזרים ונשנים, או אובחנו בהפרעת סיוט, עשויים לפנות לסיוע באמצעות טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. בטיפול פסיכולוגי ניתן לעסוק בדרכים להקל על תחושות הדחק לפני השינה, ובדרכים להתמודד עם התכנים המאיימים המופיעים בסיוטים. יש המנסים להתכונן לשינה כך שתעבור באווירה רגועה ונינוחה יותר, באמצעות טכניקות הרפיה, פעילות גופנית שגרתית, יוגה או מדיטציה.
הבדלים בין סיוט לחלום בלהות
חלום בלהות או ביעותי לילה נחשבים הפרעת שינה (Sleep Terror Disorder), והם נבדלים מסיוטי לילה במספר מאפיינים: הם מתרחשים לרוב במהלך השליש הראשון של הלילה, בשלבים פחות עמוקים של השינה - שלבים 3–4 של שנת NREM (ולא במהלך שלב שנת החלום, REM). במהלך ביעותי הלילה האדם לא מצוי במצב של מודעות, הוא עשוי להתיישב במיטתו עם מבט מפוחד ולהיראות מבולבל, והביעותים מלווים בצרחות, בכי וחרדה קיצונית; לרוב חוזר לישון מיד ולא זוכר את האירוע בבוקר. התופעה נפוצה אצל ילדים, כ-1-6% מהם סובלים מכך. לעיתים ביעותי הלילה משקפים בעיה נוירולוגית קלה באונה הטמפורלית במוח; אם התופעה מתחילה בגיל ההתבגרות, הדבר עלול להיות סימן ראשון לאפילפסיה טמפורלית.
התייחסות בתרבות
"הסיוט" (Der Nachtmahr"), מאת יוהאן היינריך פיסלי (Füssli), 1781. בציור נראה השד אינקובוס ישוב על אישה חולמת.
בימים קדומים יוחסו האימה והבעתה שיש בסיוטים לכוחות חיצוניים כמו שדים ורוחות, כגון סוקובוס, אינקובוס, ומארה (Mare), שלפי הפולקלור הגרמאני רוכב על חזהו של הנם וגורם לו לסיוטים (הנקראים על שמו באנגלית nightmare).
