במחצית השנייה של המאה ה-15האימפריה הביזנטית נכבשת על ידי הטורקים העות'מאנים ואחרון השליטים של האימפריה הביזנטית משושלת פלאולוג נמלט אל רומא.
לאחר מותה של אשתו הראשונה של נסיך מוסקבה, איוואן השלישי מקבל את הצעת השגרירים מרומא להתחתן עם הנסיכה הביזנטית הצעירה — זואי פליאולוג. ברומא, איוון שולח את משרתו הנאמן פיודור חרומי ואת האמן האיטלקי איוואן פריאזין, השניים מביאים את זואי מרומא למוסקבה, היכן שהיא מוטבלת מחדש ומאמצת את שמה החדש — סופיה.
עם זאת, לאחר הפיכתה לנסיכה הגדולה של מוסקבה, סופיה לא מצדיקה את התקוות של האפיפיור בדבר הרחבת השפעתה של הכנסייה הקתולית ברוסיה. ניסיונות לשלוח שליחים לשכנע את סופיה להיצמד לקו של רומא ומאוחר יותר הניסיונות להרוג אותה, כל אלה מסתיימים בכישלון.
הסדרה מציגה את רגעי השיא של שלטונו של איוואן השלישי: המלחמה עם רפובליקת נובגורוד, הסכסוך והפסקת אש עם האחים בוריס וולוצקי ואנדריי הגדול, הירידה בכוחה של אורדת הזהב, כמו גם העימות בין סופיה לבין ילנה וולושנסקאיה — אשתו של הבן הבכור של איוון השלישי.
שחקנים ודמויות
מריה אנדרייבה — סופיה, הדוכסית הגדולה של מוסקבה, בתו של קונסטנטינוס
יורי נזרוב — מקאריוס, המורה של איוואן הרביעי, מטרופוליט מוסקבה
איגור קורשקוב — פייטרו
אנדריי יבדוקימוב — סמיון הזנב, הסייף של הדוכס הגדול
סרגיי בוריסוב — גודינה, הסייף הבכיר של הדוכס הגדול
מקסים ראדוגין — סרג'יו
הפקה
שמה הראשוני של הסדרה — "סופיה פליאולוג"[2]. צילומי הסדרה החלו בנובמבר 2014 ונערכו באיטליה[3], צ'כיה ובערי רוסיה: מוסקבה, קלוגה, בורובסק, נובגורוד, אסטרחן ובפסקוב[4]. בשביל לצלם בשטח מתחם VDNKH נבנתה תפאורה שלמה שדימתה את הקרמלין במוסקבה, כפי שהוא נראה בציורים מהמאה ה-15, נבנתה גם דוגמה של קתדרלת הדורמיציון[5]. במיוחד בשביל הסרט, יוצרו כלים עתיקים, בעיקר כלים וסכו"ם ומטבעות זהב שנוצרו במטבעה ונתפרו למעלה מאלף תלבושות. בהפקה נטלו חלק צוות עובדים של אלפי איש.
שידור
הסדרה "סופיה" הפכה לאחת הסדרות העיקריות בעונת הטלוויזיה של סתיו 2016[6]. פרק הבכורה שודר ב--28 בנובמבר2016 בערוץ הטלוויזיה "רוסיה 1"[7]. בתקופה שבין 28 בנובמבר ל-1 בדצמבר, הסדרה שודרה החל מהשעה 21:00 עד 23:00 (פרק כפול)[8].
פסקול
השיר "אני מאמין לך" נשמע בגמר הקרדיטים של סדרת הטלוויזיה ומבוצע על ידי הזמר גריגורי לפס[9]. המוזיקה נכתבה על ידי איגור מאטוויינקו, המילים — ג'אהאן פולייבה[10]. על פי הכתב אולג פקשין שיר עם מוטיבים עממיים לא קיים ברפרטואר של לפס ועבורו זו הייתה התנסות ראשונה לבצע שיר עממי.
