בווינה חי טרטקובר חיים סטודנטיאליים נוחים, החל להתעניין בשחמט ולשחק במועדון השחמט המפורסם של העיר. הוא פגש אמני שחמט מפורסמים כקרל שלכטר, גזה מארוצי, מילן וידמר וריכרד רטי. הישגו המשמעותי הראשון היה המקום הראשון בטורניר נירנברג1906. בווינה 1909 סיים במקום השני אחרי רטי.
ב-1911 התבשרו סבלי טרטקובר ואחיו המתגוררים בווינה על רצח הוריהם בפוגרום ברוסטוב.
התקופה הווינאית הקנתה לטרטקובר, מלבד ההשכלה שרכש והישגיו בשחמט, גם את ההרגל המגונה להמר, שליווה אותו כל חייו. הנער האמיד איבד את כל כספו במשחקי קלפים, אולם אז פרצה מלחמת העולם הראשונה והוא גויס לצבא האוסטרו-הונגרי. מספר פעמים חזר מהחזית כשכיסיו מלאים כסף, תגמול על התנדבותו למשימות מסוכנות. כאשר נגמר הכסף היה חוזר לחזית כדי למלא את ארנקו. במהלך המלחמה נפצע מכדור שחדר לבטנו, אולם חוסנו הגופני הרב עזר לו להתאושש, כפי שהתאושש מספר שנים קודם לכן משבר בגולגולת. אחיו לא היה בר מזל כמותו ונהרג בחזית הרוסית.
עם תום המלחמה שב טרטקובר בן השלושים לווינה כדי לחזור ולעסוק בשחמט מקצועני. התהפוכות הפוליטיות בעידן שלאחר מלחמת העולם טלטלו את חייו האישיים: חוזה סן-ז'רמן הותיר אותו בסטטוס של אזרח המדינה האוקראינית החדשה, אולם זו האחרונה לא האריכה ימים ונחלקה בין פולין וברית המועצות. טרטקובר הצליח להשיג אזרחות פולנית - השלישית מבין ארבע אזרחויות שהחזיק בימי חייו - הודות לצרפתית השגורה בפיו, אף שלא ידע לדבר פולנית. את פולין ייצג בכבוד רב בשש אולימפיאדות שחמט, אף שלא תמיד התגורר בה ורוב הזמן היה בסיסו בפריז. נסיבות חייו, יחד עם משחק השחמט, עמדו מאחורי נדודיו התמידיים.
קריירה
בשנות העשרים עסק טרטקובר בכתיבה ובמשחק. ב-1924 יצא לאור ספרו החשוב ביותר, השחמט ההיפרמודרני (Die hypermoderne Schachpartie). טרטקובר עסק בכתיבה במקביל להשתתפות ברוב תחרויות העילית של העידן שבין מלחמות העולם; בבאדן-באדן1925 שיחק בכלים השחורים נגד עקיבא רובינשטיין, ואף ניצח, לאחר לילה שלם של כתיבה.
שש פעמים הוביל את נבחרת פולין החזקה לאולימפיאדות השחמט בשנות השלושים. מתוכן זכה הוא בשלוש מדליות אישיות (זהב ב-1931 וארד ב-1931 ו-1935) והנבחרת בחמש מדליות קבוצתיות, כולל אחת מזהב ב-1930. כמו כן זכה פעמיים באליפות הלאומית של פולין, ב-1935 ו-1937.
מלחמת העולם השנייה
אולימפיאדת השחמט השמינית נערכה בבואנוס איירס ב-1939. במהלך המשחקים פרצה מלחמת העולם השנייה. רבים מהשחקנים האירופאיים, ובהם מיגל ניידורף, תלמידו המובהק של טרטקובר, נשארו בארגנטינה עד יעבור זעם. אולם טרטקובר היהודי בחר להסתכן ולשוב לצרפת ב-1940, זמן קצר לפני שנפלה בידי הנאצים. הוא הצטרף לכוחות צרפת החופשית של שארל דה גול תחת השם הבדוי קרטייה. לאחר המלחמה וסיפוחה של פולין לגוש המזרחי, קיבל מממשלת צרפת את האזרחות הרביעית והאחרונה שלו. ב-1950 ייצג אותה באולימפיאדת השחמט השביעית בחייו.
ערוב ימיו
ב-1949 זכה טרטקובר ב(קורוס/ויק אן-זהה).
ב-1950 היה טרטקובר אחד מעשרים ושבעה השחקנים הראשונים שקיבלו את התואר רב אמן מהפיד"ה.
הוא המשיך להיות שחקן חזק ברמה הבינלאומית גם בגיל מתקדם יחסית: בבודפשט1948 הוכיח שהוא יכול עדיין להתמודד עם הצמרת העולמית כשסיים עם 9.5 נקודות מ-15. בגיל 62 סיים במקום הראשון המשותף בסאות'סי 1950. בשנת 1953 ניצח באליפות צרפת בשחמט שהתקיימה בפריז[1].
אולם בערך בזמן הזה החלה בריאותו להתדרדר וגופו החזק החל לדעוך. שוב מצא את עצמו חסר כל. בפברואר 1956 מת בפריז.
משחק זה מופיע באנתולוגיות רבות כמופת של ניהול סיום צריח ורגלים. השתלט על השורה השביעית עם הצריח, ואז קדם את המלך לשורה השישית! קפבלנקה מקריב מספר רגלים כדי להעמיד את המלך והצריח בערוגות המפתח. לאחר שהם הגיעו ליעד הכלים מאלצים את המלך היריב לעסוק בהדיפת איומי מט ולא מאפשרים לו להגן על הרגלים. ארבעה רגלים נופלים בתוך מספר מסעים, ולאחר מכן ההתנגדות של השחור כבר לא קיימת. הצורה השיטתית, הנקייה, בה משחק קפבלנקה כה פשוטה להבנה שהסיום הזה הוא מופת של הדרכה.
בעמדה המוצגת לאחר המסע ה-34 של השחור, ממשיך קפבלנקה עם רעיון מבריק תוך הקרבת שני רגלים. המסע 35. מז3 מאפשר לשחור להכות את הרגלי ג3 תוך התראת שח. יעדו של המלך הלבן הוא ב-6, לשם יגיע לאחר שיעבור דרך ח4.
לבן: סבלי טרטקובר שחור: רוברט פרנץ ניו יורק 1933
כדי לראות את המשחקים, יש לאפשר בדפדפן שלכם ג'אווהסקריפט.
במשחק זה מדגים טרטקובר את יתרון זוג הרצים, ניצול יתרון מספרי של רגלים באגף המלכה, לחץ על הערוגות השחורות, הקרבת כלי ליצירת רגלי מעבר ולבסוף צעידת הרגלים לעבר ערוגת ההכתרה[2].
המסע 6. פבד2 מאפיין את פתיחת קול (אנ'), זו נחשבת לפתיחה רגועה אך העמדה יכולה להפוך במהירות להתקפה פרועה. מטרת הפתיחה מבחינה טקטית היא ליצור התקפה על המלך השחור ומבחינה אסטרטגית ליצור רוב של רגלים באגף המלכה, רוב שיכול להפוך ליתרון מכריע בשלב הסיום. המאפיינים של הפתיחה הם:
רגלי ד' במרכז, מוגן על ידי רגלי ג' ורגלי ה'. ה3 מאפשר את פיתוח הרץ מטור ו'; לאחר מכן הרגלי יתקדם ל-ה4 ויאפשר גם לרץ מטור ד' להצטרף למשחק.
הפרש מטור ז' יבוא ל-ו3, מוכן להשתלט על ה3 או אולי להתקיף ב-ז5.
המלכה תוצב ב-ה2, גם להגן על הרגלי ה' וגם לאפשר לשני הצריחים להיות מחוברים.
הצריחים יביאו את מירב התועלת ב-ה1 ו-ד1, שני הטורים שסביר להניח שייפתחו.
טרטקובר היה שחקן מקורי שחיפש ללא הרף חידושים תאורטיים על מנת להפתיע את יריביו. הוא פיתח את פתיחת האורנגאוטן (1. ב4), שמוכרת היום כפתיחת סוקולסקי או כגמביט טרטקובר. הוא קרא אותה על שמו של אורנגאוטן צעיר עמו התייעץ, לדבריו, בגן חיות בניו יורק, לפני שעשה בה שימוש נגד מארוצי בטורניר הגדול שנערך שם ב-1924.
אלוף העולם קפבלנקה תיאר את טרטקובר כאמן בעל "ידע מעמיק ודמיון נהדר". אולם אותו קפבלנקה גם ביקר את משחקו של טרטקובר כנעדר סולידיות. הביקורת הייתה מוצדקת: ב-1910 הפסיד טרטקובר לרטי ב-11 מהלכים - אחת מהמיניאטורות הקצרות ביותר בין אמנים אי פעם.
טרטקובר, רטי ונימצוביץ' היו המבשרים העיקריים של האסכולה ההיפרמודרנית בשחמט, שעיקרה ויתור על השליטה הישירה במרכז הלוח תמורת השפעה עקיפה יותר עליו. לחיבוריהם העיקריים של השלושה, שיצאו בין 1922 ל-1924, נודעה חשיבות רבה בדברי ימי המשחק והם נקראים על ידי לומדיו גם היום.
אישיותו
בני זמנו של טרטקובר תיארו אותו כג'נטלמן בעל גינוני אצולה. האמן הבינלאומי האמריקאיהנס קמוך כתב כי כאשר ניסו המארגנים של טורניר שנערך במיוחד כדי לאפשר לו לזכות בפרס כספי גבוה, למנוע את הפרס מאמן הונגרי שניצח במפתיע ולהעבירו לטרטקובר, זה האחרון: "החזיר קידה ליושב ראש התחרות וקרע את שטרות הכסף, כשהוא נמנע בקושי מלזרוק אותם בפרצופו". אותו קמוך זוכר גם את יכולתו הרטורית המרשימה, כישרון שאיפשר לו בהזדמנות אחת לצדד בהצעה שכמעט ונדחתה על הסף. הדוקטור הרהוט הצליח לשנות את דעתם של כל האמנים המכונסים בטורניר וההצעה עברה לבסוף ברוב גדול: רק טרטקובר עצמו הצביע נגדה. האמן הבריטי הארי גולומבק סיכם את יכולתו האינטלקטואלית של טרטקובר כ"תערובת מודרנית של שפינוזה ווולטייר".
יותר מכל אהב עולם השחמט את פתגמיו של טרטקובר, המצוטטים למכביר. האמן האמריקאי דניס מונוקרוסוס כינה אותו "הפתגמאי הטוב ביותר" של המשחק. להלן כמה מאמרותיו המפורסמות:
"תמיד עדיף להקריב את כלי היריב"
"הטעויות נמצאות כולן על הלוח, מחכות להיעשות"
"המנצח במשחק הוא מי שעשה את הטעות הלפני-אחרונה"
בתשובה לשאלה מדוע הפסיד חמישה משחקים ברציפות בטורניר: "היה לי כאב שיניים במשחק הראשון; בשני - כאב ראש; בשלישי היה זה התקף של ראומטיזם; ברביעי לא הרגשתי טוב. ובחמישי? ובכן, האם חייב אדם לנצח כל משחק?!"
ספרים שכתב
500 Master Games of Chess by Savielly Tartakower and Julius du Mont, Dover Publications, June 1, 1975, ISBN 0-486-23208-5. (Previously published in two volumes by G. Bell & Sons, 1952.)
Bréviaire des échecs, one of the best known introductory texts for chess in the French language.
My Best Games Of Chess 1905-1954 by S.G. Tartakower, Dover Publications, 1985, ISBN 0-486-24807-0.
