גורהאם נולד בשנת 1738 למשפחה ממעמד צנוע בצ'ארלסטאון, מסצ'וסטס. בגיל 15 החל את דרכו כשוליה לסוחר בניו לונדון, קונטיקט. לאחר שסיים את התמחותו, חזר למסצ'וסטס, פתח בית מסחר מצליח, ובזכות כישוריו האישיים התבסס כאיש עסקים מוכר.[1] בשנת 1770 כבר היה דמות ציבורית בולטת בעירו, והחל לכהן כעורך דין ציבורי.[2]
פעילות ציבורית בתקופת המהפכה האמריקאית
גורהאם היה פעיל בעניינים ציבוריים מתחילת המהפכה האמריקאית. בין השנים 1771 ל-1775 שירת כחבר באספה המחוקקת הקולוניאלית(אנ'), שם התגלה כפטריוט נלהב.[2] הוא גם שימש כחבר במועצת המלחמה של מסצ'וסטס בשנים 1778–1781, שם הפגין כישורים יוצאי דופן בניהול לוגיסטיקה וכוח אדם צבאי. המועצה תמכה בכוחות האמריקאיים במבצעים חשובים נגד בסיסים בריטיים בנובה סקוטיה וסיפקה הגנה לחופי מסצ'וסטס.[2]
גורהאם השתתף גם בוועידת החוקה הראשונה של מסצ'וסטס (1779–1780) וייצג את קהילתו בבתי המחוקקים העליון והתחתון של המדינה, כאשר שימש מספר קדנציות כדובר הבית התחתון. בהמשך, שימש גורהאם כנציג מסצ'וסטס בקונגרס הקונטיננטלי (1782–1783, 1785–1787), ובשנת 1786 כיהן כנשיא הקונגרס.[3]
תרומתו לוועידת החוקה
בשנת 1787 שימש גורהאם כאחד מנציגי מסצ'וסטס בוועידת החוקה האמריקאית. הוא מילא תפקיד מרכזי בדיונים, שימש כיו"ר הוועדה בשלמותה (Committee of the Whole) והיה חבר בוועדת הפרטים (Committee of Detail).[4] גורהאם דגל בממשל מרכזי חזק שיבטיח יציבות כלכלית, יגן על המסחר בין המדינות, ויקדם סחר בינלאומי. הוא תמך בתקופות כהונה ארוכות לנשיא ולסנאטורים ובסמכויות נרחבות לקונגרס, תוך שהוא מבקש ריכוז סמכויות צבאיות תחת ממשל פדרלי.
גורהאם האמין בכינון מערכת מאוזנת שתבטיח את יציבות הממשל, אך לאחר מרד שייז הביע פסימיות לגבי עתיד המדינה והאומה, וצפה פיצול אפשרי למספר אומות עצמאיות.[4]
רכישת קרקעות בניו יורק
בשנת 1788, יחד עם אוליבר פלפס, רכש גורהאם זכויות קדימה על שטח עצום במערב מדינת ניו יורק, המשתרע על נהר ג'נסי(אנ'), עבור סכום של מיליון דולר (כ-18 מיליון דולר בערכים של היום).[5] הקרקע הועברה למסצ'וסטס במסגרת אמנת הרטפורד משנת 1786, וזכויות הקדימה שהחזיקו העניקו להם זכות בלעדית לרכוש את הקרקע מהמקומיים הילידים.
גורהאם ופלפס כוננו בעלות על הקרקע ממזרח לנהר ג'נסי ועל שטח נוסף של כ-185,000 אקר ממערב לנהר, סקרו את הקרקעות, חילקו אותן לעיירות ומכרו חלקים גדולים לספקולנטים ולמתיישבים. בנו, נתנאל גורהאם הבן, היה מראשוני המתיישבים באזור וניהל את האינטרסים של אביו שם.[4]
בשנת 1790, לאחר שלא עמדו בתשלומים, נאלצו גורהאם ופלפס למכור את מרבית הקרקעות שנותרו ברשותם ממזרח לנהר ג'נסי לרוברט מוריס, שמכר אותן בהמשך לאגודת פולטני. גורהאם ופלפס החזירו למסצ'וסטס את הקרקעות שנותרו בבעלות הילידים ממערב לנהר, ושטחים אלה נרכשו בסופו של דבר על ידי רוברט מוריס ונמכרו לחברת הולנד.[4]
חיי משפחה
גורהאם נשא לאישה את רבקה קאל, שהייתה צאצאית למשפחת מלוכה ולכומר ג'ון מאבריק, מהאבות הראשונים של מסצ'וסטס.[5] לזוג נולדו תשעה ילדים. בנו, נתנאל גורהאם הבן, היה מראשוני המתיישבים במערב ניו יורק וניהל את האינטרסים של משפחתו באזור.
מותו ומורשתו
גורהאם נפטר בשנת 1796 בצ'ארלסטאון, מסצ'וסטס, ונקבר בבית העלמין ברחוב פיפס.[4] עיירת גורהאם במדינת ניו יורק וכן רחוב גורהאם במדיסון, ויסקונסין, קרויים על שמו, כאות הוקרה על תרומתו להקמת ארצות הברית.[6][7]
