המצודה הוקמה על ידי הפרסים הסאסאנים, במאה הרביעית, כנארי קלה שמשמעותה "המצודה הבלתי חדירה". בגאורגית היא נקראה בתחילה שׁוּריס ציחֶה שמשמעותה "מצודת הקינאה"). המצודה נבנתה על גבעה המשקיפה על נהר הקורה. מקום בו עברו הדרכים מאירופה להודו, והדרך שהובילה מהרי הקווקז דרומה.
רוב הביצורים ששרדו מתוארכים למאות השש עשרה והשבע עשרה. בשנת 1827, חלקים מהמצודה ניזוקו על ידי רעידת אדמה והתמוטטו. על פי גרסה אחרת הפך המגדל למחסן לנשק ולחומרי נפץ, שמאוחר יותר התפוצצו. באותה תקופה הייתה גאורגיה חלק מהאימפריה הרוסית, ולמצודה לא הייתה משמעות צבאית. כתוצאה מכך לא שוקמה המצודה.
