מקורו של נמל התעופה קרוידון הוא בשני שדות תעופה קטנים, בדינגטון (beddington) וואדון (Waddon), שהוקמו בגבול בין הרבעים קרוידון וסאטון במהלך מלחמת העולם הראשונה ולצרכיה. הם שכנו ממזרח וממערב לכביש ציבורי (Plough Lane).
לאחר תום המלחמה הוחלט לצרף את שני שדות התעופה לשם יצירת נמל תעופה מרכזי ללונדון לטיסות בינלאומיות. הוא החל לפעול ב-29 במרץ1920. המבנים הראשונים בנמל היו מגדל פיקוח מעץ ומבנה מכס. הכביש הציבורי הוסיף לפעול במרכז נמל התעופה החדש במשך מספר שנים; התנועה בו נעצרה מדי פעם לפי צורכי הפעילות האווירית בנמל.
גם תאונות טיסה היו מנת חלקו של הנמל. בחמורה שבהן, ב-9 בדצמבר 1936, התרסק מטוס דאגלס DC-2 של חברת KLM בעת המראה מהנמל בטיסה לאמסטרדם. 15 מ-17 נוסעיו נספו.
הטיסה הייתה משולבת במטוס ימי ובמטוס רגיל. ב-21 באוקטובר 1931 נחת המטוס הימי הראשון מסוג "S-17 Scipio Short" על פני הכנרת[1]. הנוסעים הועברו מטבריה אל שדה התעופה צמח ומשם המריאו להודו דרך בגדאד במטוס יבשתי. לאחר שבשנת 1942 התרסק אחד המטוסים הימיים בכנרת בגלל סופה עזה פסקו הנחיתות הימיות שם.[2]
מלחמת העולם השנייה
בית נמל התעופה והמטוס שלפניו (למעלה) ומבנה מגדל הפיקוח כיום
ב-15 באוגוסט1940, במהלך הקרב על בריטניה, הותקף הנמל על ידי חיל האוויר הגרמני. מבנים בו ניזוקו לרבות בניין הטרמינל האזרחי, כארבעים מטוסי אימון שחנו בנמל הושמדו וששה חיילים נהרגו. בהפצצה נגרמו אבדות כבדות בנפש וברכוש במפעלים אזרחיים ששכנו בסמוך לנמל. שמונה מ-22 המטוסים הגרמנים התוקפים הופלו. ב-1944 הפך הנמל לבסיס של פיקוד התובלה של חיל האוויר המלכותי.
סגירת הנמל
לאחר תום המלחמה, בפברואר 1946, שב קרוידון לשמש כנמל תעופה אזרחי. הוא השתרע על פני שטח של כ-1.25 קילומטרים רבועים. פעלו בו אז שלושה מסלולי טיסה:
מסלול באורך של 1,140 מטרים בכיוון של 170-350 מעלות
מסלול באורך של 1,050 מטרים בכיוון של 060-240 מעלות
מסלול באורך של 1,000 מטרים בכיוון של 120-300 מעלות
כבר לאחר המלחמה התברר כי קרוידון לא יוכל כלל להתרחב לפי צורכי התעופה האזרחית המודרנית, אשר הצריכה מסלולים ארוכים יותר ושטחי חניה רחבים יותר, וזאת בשל הבנייה בדרום לונדון אשר הקיפה אותו מכל צדיו. בנייה זו וקרבת הנמל למרחבים האוויריים של נמלי התעופה הית'רו וגטוויק עוררה גם חששות בטיחותיים. ב-1946 נבחר לפיכך הית'רו שבמערב מטרופולין לונדון לשמש כנמל התעופה העיקרי של העיר.
פתיחת בסיס חיל האוויר המלכותי נורתהולט שבמערב לונדון לטיסות אזרחיות הפחיתה את נפח הפעילות בנמל קרוידון. בספטמבר 1946 יצאו ממנו 218 טיסות בשבוע ליעדים בבריטניה, אירלנד ויבשת אירופה. בשנה שלאחר מכן יצאו ממנו 56 טיסות בשבוע.
ב-1952 נפלה ההחלטה לסגור את נמל קרוידון, אך הוא הוסיף לפעול במשך שבע שנים בשירות מטוסים קטנים. הוא נסגר ב-30 בספטמבר 1959.
האתר כיום
מאז סגירת הנמל נבנתה שכונת מגורים על חלקו המערבי של שטחו לשעבר, ומבני תעשייה נבנו בחלקו המזרחי, בסמוך לבניין הטרמינל. שמות רבים מהרחובות שנבנו על שטח הנמל נקבעו בהשראת עברו (Imperial Way, Spitfire Way ועוד). חלק משטח הנמל לשעבר מהווה עד היום שטח פתוח, ומשמש כפארק ירוק וכאתר לטיולים ולמשחקי ספורט.
מקצת ממבני נמל התעופה עומדים עדיין על תילם. הבולטים שבהם הם בניין הטרמינל ומגדל הפיקוח המשולב בו. בניין הטרמינל (51°21′23″N0°07′03″W / 51.356474°N 0.117568°W / 51.356474; -0.117568) נקרא כיום בית שדה התעופה. הוא משמש כבניין משרדים וחללו הפנימי הנרחב משמש לעיתים לאירוח סעודות. בשנת 1997 הוצב על גבי כן לפני חזית הבניין מטוס מדגם דה הבילנד הרון (Heron) – דגם המטוס שהוביל את טיסת הנוסעים האחרונה מהנמל. מתקרת אולם הטרמינל תלוי מטוס נוסף – מטוס אימון מדגם דה הבילנד טייגר מות'. במבנה מגדל הפיקוח שוכן מרכז המבקרים של נמל התעופה לשעבר. מלון שדה התעופה מוסיף לתפקד כמלון מסחרי.
ב-27 בספטמבר2009, במלאת 50 שנים לסגירת הנמל, נערך מעל שטחו לשעבר מטס זיכרון של 11 מטוסים מדגמים שונים שפעלו בעבר מהנמל, לרבות חמישה מטוסים דו-כנפיים. סמל של עלה דפנה מוזהב הוצמד למבנה מגדל הפיקוח לציון האירוע.
בשנת 2010 התאחדו שני בתי ספר יסודיים השוכנים ליד האתר ולכבודו הם נקראים כיום "בית הספר על שם שדה התעופה" (The Aerodrome School).
.svg){kind=spacer}
_-_geograph.org.uk_2073524.jpg)
