ניקולאוס קוזאנוס נולד בעיר קויז (בגרמנית Kues, בלטינית - Cusa) ומכאן שמו. אביו היה כורם ודייג, ומספרים שהיה מכה אותו במשוט על מנת ללמדו את אומנות הדיג. ניקולאוס ברח מבית אביו, ואיש אצולה שאספו וראה את כשרונותיו שלחו לבית הספר המפורסם בהולנד - "דוונטר" (Deventer). בעיר זו היה מרכז של תנועה מיסטית ובין מוריו של ניקולאוס היה תומאס א קמפיס מחבר הספר "הליכה בדרכו של ישו". מדוונטר עבר לאוניברסיטת פדובה שבאיטליה שם למד משפטים ובגיל 23 הוכתר כדוקטור למשפט. במשפט הראשון שלו כעורך דין (בשנת 1424) נכשל, וכישלון זה גרם לו לעזוב את עולם המשפט.
בשנת 1428 נעשה כומרקתולי, ובשנת 1432 נקרא על ידי ידידו ומורו לפילוסופיה להיות חבר מועצת הכנסייה שהתכנסה בבזל.
ספרו הראשון הופיע בבזל בשנת 1433 בו חקר קוזאנוס את היחס בין כוחה של המועצה לכוחו של האפיפיור. לפני מועצה זו אף הרצה על רעיונותיו לתיקון הלוח היוליאני המקובל. רעיונות אלה הוגשמו על ידי האפיפיור גרגוריוס ה-13 שהתקין, מאה שנה אחר כך, את הלוח החדש הנוהג עד היום, והקרוי הלוח הגריגוריאני.
בשנת 1438 שלח האפיפיור את קוזאנוס לקושטא וכששב משם התגלו לו רעיונותיו הפילוסופיים 'בלב הים כמתנה מלמעלה מאבי האורות'. רעיונות אלו היו "אי הידיעה המלומדת" ו"חפיפת הניגודים". בשנת 1441 נתמנה לציר ברייכסטאג שבמיינץ (Mainz) ולאחר מכן בשנת 1442 בפרנקפורט, ובשנת 1449 נעשה חשמן.
האפיפיור ניקולאוס החמישי מינה אותו לשליח מיוחד שלו, ובשליחותו ביקר ניקולאוס בגרמניה ובאיטליה ועסק בתיקון חיי המנזרים באותן ארצות. בעקבות כיבוש קושטא על יד הטורקים בשנת 1453 עסק האפיפיור במסע צלב חדש ומינה את קוזאנוס לממלא מקומו בזמן העדרו. בשנת 1464 הצי של ג'נובה אשר היה מיועד למלחמה בטורקים התעכב, והאפיפיור שלח את ניקולאוס לליבורנו לפעול לביצוע ההפלגה, אך בדרכו חלה ניקולאוס בעיר טודי ומת. קוזאנוס נקבר ברומא אך לבו הובא, על פי בקשתו, לכנסייה בעיר מולדתו אותה יזם ותכנן.
עיקרי תורתו
אי הידיעה המלומדת ('Docta Ignorantia')
התייחסותו של קוזאנוס להשגת האלוהים ממשיכה את התאולוגיה השלילית אך שונה ממנה במסקנתה.
התאולוגיה השלילית (המופיעה גם אצל פילוסופים יהודיים כגון הרמב"ם), גורסת שאין אנו יכולים לתפוס את אלוהים אלא על ידי שלילת כל התארים ממנו, שהרי כל תואר שאנו נגדיר בו את אלוהים הוא לא אמיתי לגביו. לכן יש רק להגדיר מה אלוהים איננו, כגון 'אלהים איננו מת' כדי למנוע ממנו את ההעדר אף שהוא גם איננו 'חי' במובן הפשוט שאנו מגדירים מהו חי, וכן הלאה. התאולוגיה השלילית מרחיקה למעשה מאלוהים כל הגדרה מתחום ההכרה וההשגה האנושית. בעלי שיטה זו (פלוטינוס, קסיוס דיוניסיוס לונגינוס ועוד) גרסו שההליכה בדרך תאולוגיה זו מביאה את המתעמק בה לידי אקסטזה בבחינת 'הערפל אליו נכנס משה' ושם יכול להשיג את האלוהות בהבנה שמעל השכל.
קוזאנוס מקבל את התפיסה הזו אך לדעתו אין התאולוגיה הזו מוליכה לידי אקסטזה (פרט ליחידים שקוזאנוס אינו פונה אליהם), אלא יש להתמקד ולהתעמק בהכרה מלאה של החולשה הזו. לדעתו האמת המדויקת תישאר לעולם מחוץ להשגתנו, כשם שהמצולע המוקף על ידי עיגול מתקרב אל העיגול ככל שמרבים את צלעותיו אך לעולם לא יהיה עיגול, כך משיג השכל את האמת. הקבלה של האדם על הפער הפעור בין השאיפה להבנה הטהורה ובין ההבנה בפועל היא היא 'אי הידיעה המלומדת'. לדעת קוזאנוס 'במידה בה אנו יותר מלומדים באי ידיעה זו, בה במידה אנו מתקרבים אל האמת'.
האדם מגיע לאי הידיעה המלומדת במאמץ רוחני שמטרתו לברר לעצמו בירור אמיתי את שלילת התארים מהבורא - בשלב הראשון, ובשלב השני יכול האדם בשכלו לתפוס מעט מעט מהאמת. נמצא שאף שקוזאנוס תופס את האלוהות תפיסה טרנסצנדנטית קיצונית, מכל מקום בעזרת אי הידיעה המלומדת יכול האדם לקרב את האלוהות לעולם ולתבונת האדם, וזאת על ידי חקירת העולם והבנתו.
החפיפה של הניגודים ('Coincidentia Oppositorum')
חפיפת הניגודים הוא מושג עמוק שפיתח קוזאנוס, על מנת להסביר שמבחינת הראייה של האדם, האמת מכילה את שני הצדדים המנוגדים כאחת.
על פי קוזאנוס, האמת, או במילים אחרות המקסימום, איננה השלב העליון מתוך שלבים רבים תחתיה, אלא היא אידיאה באיכות אחרת, וממילא היא מחוץ לכל סולם מדורג כלשהו. אם להשתמש במשל הנזכר ניתן לומר שהמצולע מתקרב לעיגול ככל שמתרבות צלעותיו אך לעולם תישאר תהום בין המצולע לעיגול, ואין לומר שמצולע מקסימלי הוא עיגול משום שאלו שני דברים שונים במהותם.
על פי הבנה זו אין דבר שניתן להעמיד בניגוד למקסימום, ובמילים אחרות המקסימום הוא גם מינימום. האמת היא שלמה, וכשמגיעים להבנה הזו הגדרנו את האמת ככל שהאדם יכול להגדיר לעצמו אותה.
קוזאנוס מכנה את התפיסה הזו של חפיפת הניגודים בשם האבן היקרה – בורלא (Beryllum) אשר המילה הגרמנית משקפיים (Brille) נגזרת מאותו שורש. המשקפיים מראים לאדם את מה שלא ראה קודם, אך זאת רק על ידי השחזת הזכוכית בצורה קעורה וקמורה גם יחד (חפיפת הניגודים).
קיפול ופיתוח כהסבר למציאות העולם
המציאות האינסופית של אלוהים מקשה, באופן פשוט, על ההבנה כיצד נברא עולם חומרי ומוגבל. כלומר, מאחר שאלוהים הוא אחדותי אינסופי ולא נתון לשינוי, קשה להבין כיצד נוצר עולם שמהותו היא ריבוי סופיות ושינוי.
על מנת להתמודד עם קשיים אלו, קוזאנוס הסביר שהעולם הוא למעשה 'פיתוח' (Explicatio) של הבורא - האחדות האינסופית, ומאידך העולם 'מקופל' או 'מתכלל' (Complicatio) באלוהים. במילים אחרות הבורא בא לידי ביטוי והגשמה בתוך העולם, והעולם בנקודה השורשית שלו הוא האלוהים.
משל בו משתמש קוזאנוס לבאר תורה זו הוא היחס בין הנקודה לקו. אם מתבוננים ניתן לראות שהקו הוא למעשה 'פיתוח' של הנקודה שהרי אין בקו אלא נקודות רבות, ומאידך הקו נמצא בצורה מקופלת בנקודה.
ניתן להסביר את קוזאנוס בדרכו של אפלטון: ישנה אידאה, ובלשון קוזאנוס 'עיקר' או 'התחלה' (Principium), כאשר ההופעה או ההתגשמות שלה בעולם היא 'באופן אחר' (Aliter). העיגול המוחשי הוא העיגול האידיאלי 'באופן אחר'. על פי האמור ניתן לומר שהעולם הוא הבורא 'באופן אחר', והאלוהים הוא ה'עיקר' של העולם. את אלוהים אין להכיר בשום אופן אך ניתן להכיר את העולם שהוא הגילוי ההגשמה והפיתוח של הבורא.
לאור האמור יש הוגים שטענו שקוזאנוס היה פנתאיסט, כך חשב ג'ורדנו ברונו, וכך חושבים כמה מההיסטוריונים של הפילוסופיה. אולם יש שהבחינו בין המושגים, ולדעתם כאשר קוזאנוס טוען שהעולם הוא פיתוח של האל אין זו אמירה שאלוהים זהה עם העולם, כפי שטוען הפנתאיסט, שהרי פיתוח אינו זהות. קוזאנוס עצמו פרסם בשנת 1449 כתב שבו התגונן נגד אמירה זו.
בשנת 1453 פרסם קוזאנוס מאמר הנקרא 'על השלום ועל ההסכמה של הדת'. הרעיון המרכזי של המאמר הוא שהצורות בהן עובדים בני האדם את הבורא מראות על השאיפה להגיע לאין סוף ולהבין אותו. על פי דרכו הסביר שישנה דת אחת אידאית שאליה כולם שואפים, ודת זו מתממשת בכל הדתות. אולם כל דת בפני עצמה אינה מצליחה, ואף אינה מסוגלת, להגיע לשלמות. תפיסתו של קוזאנוס אינה עניין של סבלנות בלית ברירה לשאר הדתות, אלא לדעתו הריבוי של הדתות הוא מוכרח כדי לגלות את האידאה השלימה.
למרות האמור מקווה קוזאנוס שיגיע היום בו יתאחדו נציגי כל הדתות ויכרתו ברית של אחדות בירושלים.
תקופתו ושיטתו
שיטתו של קוזאנוס ייחודית בכך שניתן למצוא בה מרכיבים של פלוסופיית ימי הביניים ושל העת החדשה בעת ובעונה אחת. אלוהים הוא המרכז וסביבו נעה שיטתו ומחשבתו של קוזאנוס, ובזה ניתן לראות בקוזאנוס הוגה של ימי הבניים. אולם עם זאת שיטתו פתוחה לעולם ולדרכי החשיבה החדשות, ואף לחידושים ולהמצאות של תקופתו (מסופר שהמצאת הדפוס הלהיבה אותו, והוא השתוקק להדפיס את כתביו). אי הידיעה המלומדת מאפשרת לו למזג בין ההבנה שהבורא נעלה מכל ומרכז הכל, לבין הצורך בחקירת העולם והבנתו.
השימוש במשלים על ידי קוזאנוס
קוזאנוס הרבה להשתמש במשלים לבאר את רעיונותיו, כפי שניתן להיווכח מהאמור עד כה. קוזאנוס עמד על יכולתו זו ובאחד מספריו אף כתב 'ברוך אתה אלוהי על שאתה מזין אותי ומפרנס אותי בחלב של המשל, לפני שתגיש לי מאכל מוצק יותר'.
לקריאה נוספת
שמואל הוגו ברגמן, 'תולדות הפילוסופיה החדשה - מניקולאוס קוזאנוס עד תקופת ההשכלה', מוסד ביאליק, ירושלים.
