ניקולא לואי דה לאקאי נולד ב-1713 ברומיני שבאזור הארדנים. הוא התייתם מאביו בגיל צעיר, אך במימונו של דוכס בורבון, לואי אנרי, הוא למד תאולוגיה בקולג' של ליזיו (Lisieux) והוסמך ככומרקתולי. לאחר הסמכתו הוא בחר להתמקד במדעים ותחת חסותו של האסטרונום ז'אק קאסיני (בנו של האסטרונום ג'ובאני דומניקו קאסיני) החל לעסוק בגאוגרפיה ובאסטרונומיה. ב-1739 הוא מדד מחדש באמצעות טריאנגולציה את אורכה של מעלת קשת לאורך המרידיאן של פריז, על מנת לחשב את רדיוס כדור הארץ ואת היקפו. בכך הוא חזר על מבצעו של ז'אן פיקאר מ-1670 תוך השגת דיוק רב יותר. לציון ההישג של שניהם הוקמה בז'וביזי-סור-אורז' (Juvisy-sur-Orge) פירמידת הנצחה.
לאחר מכן קיבל לאקאי משרת פרופסור למתמטיקה בקולג' על שם מאזארן בפריז וב-1741 התקבל לאקדמיה הצרפתית למדעים. ב-1750 הוא יצא למסע מחקר בדרום אפריקה, במהלכו הוא מיפה וקיטלג כ-10,000 כוכבים וכ-40 ערפיליות בשמי הדרום, הגדיר 14 קבוצות כוכבים חדשות וערך מדידות מדויקות של מיקומם בשמים של הירח, של נוגה ושל מאדים ועל ידי השוואה למדידות מאירופה חישב את המרחק אליהם באמצעות פרלקסה.
עם חזרתו לצרפת ב-1754 הוא זכה להתעניינות ציבורית רבה שגרמה לו ללחץ רב, הוא הסתגר בקולג', שם חלה בשיגדון ומת ב-1762. על שמו נקרא מכתש לאקאי על הירח ואסטרואיד 9135 שהתגלה ב-1960.
