ניקולא גרנו (בצרפתית: Nicolas Grenon; סביבות 1375 – 17 באוקטובר 1456) היה מלחין צרפתי מראשית תקופת הרנסאנס. גרנו כתב בכל הצורות המוזיקליות שהיו מקובלות בתקופתו והיה מקרה נדיר של מלחין מאריך-ימים, שלמד את אומנותו בשלהי המאה ה-14 אך עסק בה בעיקר בתקופת התגבשותם של סגנונות הרנסאנס.
קורות חייו
הרשומות המוקדמות ביותר של גרנו מקורן בפריז, שם עבד תחילה בקתדרלת נוטרדאם. עם מות אחיו קיבל את משרת הכומר בכנסיית סן ספולקר. הוא התקדם במעלות ההירארכיה הכנסייתית בסן ספולקר ולבסוף עזב את פריז ועבר תחילה ללאון שבפיקרדיה ב-1403 ואחר לקמבריי ב-1408. ב-1409 התקבל לשירותו של הדוכס מברי כ"ממונה על הנערים", מורה למוזיקה ומשגיח על נערי המקהלה, בבורז'ה; בשנת 1412 החל את הקריירה שלו בחצר דוכסות בורגונדיה של ז'אן הראשון, דוכס בורגונדיה. ב-1419 חזר לקמבריי ומשנת 1425 עד 1427 עבד ברומא כממונה על נערי המקהלה בקאפלה של האפיפיור מרטינוס החמישי.
מעבודתו זו פרש לקמבריי, שם עבד בשנות ה-40' של המאה ה-15 עם גיום דופאי על שכתוב מלא של המוזיקה הליטורגית הפוליפונית של הקתדרלה. הוא הלך לעולמו בקמבריי, אחרי חיים יוצאי-דופן באריכותם.
מוזיקה והשפעה
במוזיקה של גרנו ניכרים היבטים של נוהלי כתיבה הן מימי הביניים והן מראשית הרנסאנס. המוזיקה החילונית שלו היא המעודכנת ביותר וכוללת דוגמאות מכל אחת מן הצורות הקבועות (formes fixes) שהיו מקובלות בימיו - הבלדה, הווירלאי והרונדו. המלודיה נמצאת תמיד בקול העליון וכולם כתובים בשלושה קולות.
המוטטים של גרנו יוצאי דופן בשימוש שהם עושים בטכניקה איזותרמית, בדרך כלל בכל הקולות. מכמה בחינות הם דומים למוטטים של גיום דופאי, מלבד בחומרת העיקרון האיזותרמי. אחד מהם אפשר לתארך ל-1414, כיון שהוא מהלל את מתנגד האפיפיור יוחנן העשרים ושלושה ונכתב כנראה במועד פתיחתה של מועצת קונסטאנץ. גרנו כתב גם מיסות, אבל אף לא אחת מהן שרדה בשלמותה; רק קטע מן הגלוריה נשאר ולא די בו כדי לעמוד על הטכניקה הסגנונית שלו לסוג זה של יצירה.
לקריאה נוספת
- idem. "Nicolas Grenon", Grove Dictionary of Music and Musicians|Grove Music Online, ed. L. Macy (accessed January 22 2005), grovemusic.com (subscription access).
- Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0-393-09530-4
- Richard H. Hoppin, Medieval Music. New York, W.W. Norton & Co., 1978. ISBN 0-393-09090-6
קישורים חיצוניים