ארים היה לעורך הפוליטי בעיתון "אולוס" (Ulus) ולאחר שזה נסגר הקים עיתון משלו ב-1953 בשם "יני אולוס הלקצ'ה" (Yeni Ulus–Halkçı). ב-1956 לקח ארים חלק בשיחות אודות עתידה של קפריסין שנערכו בלונדון ומונה לנציבות האירופית לזכויות אדם. הוא המשיך לעסוק בניסוחה של החוקה הקפריסאית ב-1959 וייעץ בנושא זה למשלחת הטורקית לאומות המאוחדות.
ב-1961 שב ארים לכהן באספה הלאומית כראש סיעת מפלגת העם הרפובליקאית, אך שנה לאחר מכן הורחק משורות המפלגה באופן זמני עקב מחלוקת בינו לבין מנהיגה איסמט אינני. בין 1961 ל-1970 היה ארים נציגה של טורקיה למועצת אירופה.
לאחר ההפיכה הצבאית השנייה בטורקיה בשנת 1971 ייעצה המועצה לביטחון לאומי לארים לפרוש משורות מפלגתו, והוא מונה לראש ממשלה "על-מפלגתי" ב-26 במרץ1971. ארים כיהן בראשה של ממשלת אחדות לאומית חלשה עד 3 בדצמבר1971 עת נאלץ להתפטר בשל קריסת ממשלתו, אך נשיא טורקיהג'וודט סונאי מינה אותו לכהונה נוספת כשבוע לאחר מכן. ב-17 באפריל1972 התפטר ארים מראשות הממשלה באופן סופי כשמדיניותו לא זכתה לתמיכת האספה, ופרש מהתפקיד ב-22 במאי1972. בתקופת כהונתו, שנמשכה כ-14 חודשים בלבד, הספיק ארים להקים את משרד התרבות ולאסור על גידול אופיום בלחץ אמריקאי. בתקופתו אף פוזרה ונאסרה "מפלגת הפועלים הטורקית" (Türkiye İşçi Partisi, TİP) ונרצח קונסולישראל בטורקיה אפרים אלרום. שנות שלטונו של ארים התאפיינו ברדיפת ארגונים שמאלנים ומעצר פעילי שמאל.
ארים נרצח ב-19 ביולי1980 ומילטנטים שמאלנים נטלו אחריות על המעשה. ייתכן שההתנקשות בחייו באה על רקע רדיפת השמאל בתקופת כהונתו כראש ממשלה, וכן אפשר שתרמה להתחוללותה של ההפיכה הצבאית השלישית בטורקיה ב-12 בספטמבר1980.
.jpg)
