משפט השלושים ושמונה (הל"ח) היה משפט של השלטונות הבריטים נגד חניכי קורס מפקדים של האצ"ל בשנת 1939, שהסתיים בענשי מאסר נגדם.
משפט זה ונסיבותיו, דומה למשפט מ"ג אסירי ההגנה שנערך זמן קצר לפניו אך מפורסם פחות ממנו. במשפטים אלה רצו הבריטים להבהיר כי למרות הפשרת היחסים עם היישוב היהודי עקב מלחמת העולם השנייה והאויב הגרמני המשותף, הם לא יסכימו לפעולות מחתרתיות הן בשמאל והן בימין של היישוב היהודי בארץ ישראל.
ב-17 בנובמבר 1939 הסתיים קורס מפקדים של אצ"ל שנערך במושבה משמר הירדן. זה היה הקורס הגדול מסוגו מאז קיום הארגון.
למחרת, ב-18 בנובמבר 1939 החליט מפקד הקורס להועיד את אותו יום לאימון בשימוש בחמרי נפץ. לפנות בוקר יצאו 32 חניכי הקורס מלווים במפקד וסגנו ובארבעה נוטרים מהמושבה. הפיצוצים נשמעו בתחנת המשטרה הבריטית ליד גשר בנות יעקב ושוטרים נשלחו למקום ברכב שעליו מכונת ירייה. הם אסרו את חברי הקבוצה ומצאו במקום חמרי נפץ. בחיפוש במושבה בבית בו התגוררו החניכים נמצאו שני רובים אוטומטים, אקדח, מחסניות וספרי הדרכה צבאיים.
כל הנתפסים הועברו תחילה למשטרת צפת וכעבור ימים אחדים נשלחו הגברים לכלא עכו וארבע הנשים - לבית הסוהר לנשים בבית לחם.
ב-21 בדצמבר 1939 נפתח המשפט בבית דין צבאי בעכו. לאחר שני ימי דיון נפסקו עונשי מאסר לכל הנאשמים.
ארבע הנשים נידונו לשנתיים מאסר, ששת הצעירים ביותר נידונו לחמש שנים ומפקד הקורס, סגנו, ארבעת הנוטרים ושאר 22 החניכים, נידונו לעשר שנות מאסר.
הנשים הועברו לרצות את ענשן בבית לחם אך מפקד הצבאי הראשי לא אישר את גזר דינן והן שוחררו ב-19 בינואר 1940 וחויבו במעצר בית ובהתייצבות במשטרה פעמיים ביום במשך שנה.
הגברים נכלאו בכלא עכו, שם נפגשו עם מ"ג אסירי ההגנה וכעבור חצי שנה הועברו למחנה המעצר מזרעה שמצפון לעכו. מקץ שנה שוחררו ששת הצעירים ביחד עם המ"ג. שאר אסירי משמר הירדן שוחררו שנה לאחר מכן.
לקריאה נוספת
- דוד ניב: מערכות הארגון הצבאי הלאומי, חלק שלישי, הוצאת מוסד קלוזנר, 1976.
- ספר תולדות ההגנה כרך ג' חלק ראשון, הוצאת עם עובד, 1973.
