לאחר מלחמות העולם ירדה עצמתה והשפעתה של משפחת רוטשילד, אף שגם בימינו מחזיקים בני משפחה בתפקידי מפתח פיננסיים באירופה ופעילים גם בתחום היין והפילנתרופיה. בין ממשיכי השושלת הבולטים בימינו נמנים בני הזוג בנג'מין ואריאן דה רוטשילד, מן הענף הצרפתי של המשפחה, שהונם נאמד בכארבעה מיליארד אירו.
הסמל של משפחת רוטשילד (בצד שמאל) מכיל אגרוף קפוץ עם חמישה חיצים המסמלים את חמש שושלות שהוקמו על ידי חמשת בניו של מאיר אנשל רוטשילד, כשהמקור לכך הוא בפסוק בתהילים”כחצים ביד גיבור” (קכז, ד). מתחת לסמל מופיעות בלטינית המילים שהיו נר לרגליה של משפחת רוטשילד: Concordia (הרמוניה), Integritas (יושרה), Industria (חריצות).
תחילתה של השושלת – מאיר אנשל ובניו
תחילתה של השושלת במאיר אנשל רוטשילד (1744–1812) ואשתו גיטל (שנאפר) רוטשילד (1753–1849). מאיר אנשל נולד בגטו היהודי בפרנקפורט בשם מאיר אנשל בוייר, וכבר בנערותו התגלה בו חוש עסקי מפותח. אביו, משה אנשל בוייר, היה בנקאי וסוחר במטבעות, אשר ברשותו היה בית עסק קטן. בימי חייו של אביו, עבד מאיר אנשל בחנותו, ועם מותו עבר לעבוד כפקיד זוטר בבנק בבעלות יהודית בהנובר.
כעבור מספר שנים הפך מאיר אנשל לשותף משני בבעלות על הבנק וזמן קצר לאחר מכן מכר את חלקו על מנת לפתוח בנק משלו. כאשר הפך מאיר אנשל לבנקאי מצליח, הוא אימץ את סמל העסק המשפחתי - מגן צבוע אדום, כשם משפחתו החדש רוטשילד (בגרמנית Roth Schild הוא "מגן אדום"), ומאז נושאת המשפחה שם זה.
מאיר אנשל ובניו עשו חלק נכבד מהונם בכך שהמציאו לראשונה את המושג איגרות חוב ממשלתיות במושגים מודרניים. משפחת רוטשילד מימנה צבאות בכל רחבי אירופה, נסיכי ומלכי אירופה השתמשו בשירותי משפחת רוטשילד לממן את גיוס הצבא תמורות עמלות שמנות, כפי שהגדיר זאת האקונומיסט "הם קנו למשמע רעם התותחים ומכרו עם ניגון הכינורות".
בניגוד ליהודי החצר של המאות הקודמות, אשר מימנו וניהלו בתי אצולה אירופיים, אבל לעיתים קרובות אבדו את עושרם באמצעות אלימות או הפקעה, הסוג החדש של בנק בינלאומי שנוצר על ידי משפחת רוטשילד היה חסין להתקפות מקומיות. נכסיהם הוחזקו במכשירים פיננסיים, במחזור בעולם, כמו מניות, אג"ח וחובות. שינויים שבוצעו על ידי משפחת רוטשילד אפשרו להם לבודד את רכושם מפני אלימות מקומית: "מעתה העושר האמיתי שלהם היה מעבר להישג ידו של ההמון, כמעט מעבר להישג ידם של המלכים תאבי הבצע".
בתקופת התיעוש באירופה היוותה מערכת הבנקים של המשפחה את אחד היסודות הכלכליים האיתנים לביצוע המהפכה התעשייתית. מסילות ברזל הוקמו בסיוע המשפחה וממשלות שונות השתמשו בשירותי הבנקאות שלה למימון פרויקטים מיוחדים כגון כרייתה של תעלת סואץ. במרוצת השנים הפך השם רוטשילד למילה נרדפת לבנקאות ועושר רב. עושרם הרב ופעילותם הבינלאומית הביאה עליהם גם קנאה וביקורת רבה, שאף התפתחה לתאוריות קונספירציה אנטישמיות, בדבר "שליטתם של היהודים בעולם" בעזרת המערכת הפיננסית. ההיסטוריון והכלכלןניל פרגוסון עוסק בכך בהרחבה בספרו "עלייתו של הכסף".
ענפי המשפחה
הענף הבריטי
מייסד הסניף הבריטי של הבנק של רוטשילדים היה נתן מאיר רוטשילד. הוא נולד בשנת 1777, והיה הבן השלישי של מאיר אנשל וגיטל. הוא עקר לבריטניה ב-1798 והתיישב במנצ'סטר שם עסק בסחר בטקסטיל, ב-1808 עבר ללונדון והשקיע בצורה נבונה בבורסה הבריטית את הכספים, שהעביר לו האציל הגרמני, וילהלם התשיעי. הוא נעשה במהרה לאחת הדמויות החשובות ביותר בבורסה הבריטית, ושירת את בריטניה בהעברת סכומי כסף רבים בכל רחבי אירופה, בעזרת אחיו. את רוב עושרו עשה על ידי כך שהלווה כסף לבריטניה למימון מלחמתם בנפוליאון.
נתן מאיר התחתן עם גיסתו של סר משה מונטיפיורי. הוא מת בשנת 1836. בנו הבכור והיורש החוקי של נתן היה ליונל נתן רוטשילד. הוא נולד בשנת 1808, והמשיך לנהל את העסק המשפחתי בלונדון. הוא הרוויח כסף רב מכך שמימן לאנגליה את מלחמת קרים ואת חפירת תעלת סואץ. הוא היה אחד מהמנהיגים של הקהילה היהודית באנגליה. הוא פעל למען מתן שוויון זכויות (אמנציפציה) ליהודים באירופה. כמו כן, היה ליונל היהודי הראשון שנבחר אי פעם לבית הלורדים בפרלמנט הבריטי. בשל היותו יהודי, סירב ליונל להישבע את השבועה הנוצרית בטקס ההשבעה לפרלמנט, ולכן נמנעה ממנו הכהונה בפרלמנט בתחילה, אולם לאחר שתוקן החוק העוסק בכך, הסכימו לקבל את שבועתו של ליונל על ספר תנ"ך. הוא החל לכהן כחבר פרלמנט בשנת 1858. ליונל נפטר בשנת 1879.
נתנאל מאיר (נתן), הבן של ליונל, שנולד בשנת 1840, היה מנהיג יהודי חשוב מאוד בבריטניה. כמו כן, הוא היה נשיא האיחוד של בתי הכנסת. נתנאל היה נגיד הבנק של אנגליה, ובשנת 1885 הוענק לו התואר לורד רוטשילד, הלורד היהודי הראשון בבריטניה.
הענף הצרפתי מורכב למעשה משני ענפים מקבילים. הראשון הוקם על ידי ג'יימס מאיר רוטשילד אשר יסד בהוראת אביו את "בנק רוטשילד" בפריז. לאחר מלחמותנפוליאון הוא מילא תפקיד חשוב במימונם של מפעלי רכבות וכריה אשר הפכו את צרפת למעצמה כלכלית. בניו של ג'יימס, גוסטאב דה רוטשילד ואלפונס ג'יימס דה רוטשילד, המשיכו לנהל את העסק שייסד אביהם, והם היו אלו אשר ממנו את דרישת השילומים של הכובשים הפרוסים עם סוף מלחמת צרפת–פרוסיה בשנות השמונים של המאה ה-19. הדורות הבאים במשפחה שימרו את העסק המשפחתי והפכו אותו עם השנים לאחד מהמובילים בבנקאות ההשקעות העולמית. התחרות המתמדת מול בנקים בבעלות ציבורית וחברות סחר גדולות (בעיקר מארצות הברית), הביאו את צאצאי הענף הצרפתי להודיע בשנת 2003 על איחוד עסקיהם עם דודניהם מהענף הבריטי, וזאת כדי ליצור ארגון גדול ורווחי יותר.
הענף הצרפתי השני נוסד על ידי נתנאל דה רוטשילד (1812–1870). נתנאל, אשר נולד בלונדון, היה בנם הרביעי של מייסד הענף הבריטי של המשפחה, נתן מאיר רוטשילד, ונכדו של מייסד המשפחה מאיר אנשל. בשנת 1850 עבר נתנאל להתגורר בפריז, וזאת כדי לעבוד אצל דודו ג'יימס מאיר. אולם, בשנת 1853 עזב נתנאל את עסקי הבנקאות המשפחתיים, ורכש את "שאטו ברן מוטון", יקב קטן בצרפת. הוא שינה את שמו של היקב ל"שאטו מוטון רוטשילד" והפך אותו לאחד ממותגי היין המפורסמים בעולם כולו. בשנת 1868, רכש דודו של נתנאל, ג'יימס, יקב שכן בשם "שאטו לאפיט", ותוך זמן קצר הפך גם יקב זה לאחד ממפיקי היין היוקרתיים ביותר וקיבל את השם שאטו לאפיט רוטשילד.
העסק הצרפתי ספג מהלומה קשה בשנת 1982, כאשר ממשלתו הסוציאליסטית של פרנסואה מיטראן הלאימה את עסקי המשפחה והעניקה להם שם חדש. אולם הבארון בן ה-39 דוד דה רוטשילד, החליט שלא לנטוש את הענף בו עסקה משפחתו במשך יותר ממאתיים שנים, ויחד עם שלושה עובדים ומימון של מיליון דולר בלבד, הקים מחדש את עסקי המשפחה שמחזיקים בימינו בנתח גדול משוק ההשקעות העולמי.
הענף הוקם על ידי סלומון מאיר רוטשילד (1774–1855) בשנת 1820. סלומון מאיר נשלח מפרנקפורט לווינה על ידי אביו. בנו של סלומון מאיר היה אנסלם סלומון רוטשילד (אנ') (1803–1874). בנותיו ובניו:
ההתרסקות של 1929 הביאה עמה תקופה קשה לעסקי המשפחה באוסטריה וראש הענף, לואיס פון רוטשילד (אנ') (1882–1955), בנו של אלברט סלומון, עשה ככל שביכולתו להציל את הבנק. אולם, במהלך מלחמת העולם השנייה נאלצו בני המשפחה לוותר על רכושם, ובכלל זה הבנק המצליח אותו ניהלו, למוסרו לכובש הנאצי ולנוס מהמדינה. מספר בני משפחה נמלטו והשתכנו בארצות הברית. בשנת 1999 הסכימה ממשלת אוסטריה להשיב לידי צאצאי המשפחה כ-250 יצירות אמנות אשר נשדדו על ידי הנאצים.
בשנת 1901 משלא נמצא יורש זכר לנהלו, נסגר ענף הבנקאות המשפחתי אשר בפרנקפורט לאחר יותר ממאה שנות פעילות עסקית. רק בשנת 1989, לאחר השקעה משותפת של הסניפים הבריטי והשווייצרי של הבנק המשפחתי, נפתחה מחדש הנציגות בפרנקפורט.
הברון רוטשילד השני, היה אחראי במידה רבה לפרסומה של הצהרת בלפור המביעה את הכרתה של ממשלת בריטניה בזכאותו של העם היהודי לבית לאומי. עקב מוצאם היהודי כמו גם עסקיהם הקורצים לעין, הייתה המשפחה מקור להתקפות אנטישמיות במרוצת השנים. אחת מבנות המשפחה, אליזבת' דה רוטשילד, נרצחה בידי הנאצים בשואה ורבים אחרים נרדפו במהלך מלחמת העולם השנייה.
הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד הנציח את בני משפחתו בשמות של המושבות שהוא טיפח ותמך בהן: זכרון יעקב נקראת על שם אביו, יעקב ג'יימס רוטשילד; מזכרת בתיה נקראת על שם אמו, בטי (בתיה) דה רוטשילד. על שמו של מייסד שושלת הרוטשילדים, מאיר אנשל רוטשילד נקרא המוסד החינוכי מאיר שפיה. המושבה בת שלמה נקראת על שם אמו בתיה ועל שם אביה, סלומון (שלמה) מאיר רוטשילד, מייסד הענף של רוטשילדים באוסטריה.
^עמוס אילון, הרצל, עמ' 85: הברון נתנאל נהג להימנע מלהזמין יהודים למשתאות הגדולים שערך בארמונו שבווינה. כאשר הזמין את נסיך שוורצברג להשתתף באחד מהם, הובטח לו כי לא יפגוש שם יהודים. אך למרות זאת, הנסיך סירב להזמנה והשיב: "רוטשילד אינו מתרועע עם יהודים. גם אני לא".
