המשנה למלך (באנגלית: Viceroy; בספרדית: Virrey; בפורטוגזית: Vice-Rei) היה הפקיד בעל הדרגה הגבוהה ביותר במערכת בירוקרטית קולוניאלית בקולוניה מסוימת, המושל אזרחית וצבאית בשמו של המלך על היחידה המנהלית הקרויה "מלכות משנה".
בנוסף למשנים למלך שבאמריקות היו למלך הספרדי משנים למלך גם באירופה: בשנת 1503 יוסדה מלכות המשנה של נפולי (Virreinato de Nápoles), ואילו בין השנים 1580 ל-1642 התקיימה מלכות המשנה של פורטוגל (Virreinato de Portugal). לבסוף, היו גם מספר משנים למלך גם בספרד עצמה: באראגון, ולנסיה ובקטלוניה.
התואר שימש גם באימפריות אחרות, אם כי לרוב באופן בלתי רשמי ומצומצם יותר מאשר בזו הספרדית, כגון מדינת ברזיל תחת האימפריה הפורטוגזית, הודו תחת האימפריה הבריטית, צרפת החדשה תחת האימפריה הצרפתית (כיום בקנדה). בנוסף, מספר בתי מלוכה אירופאיים השתמשו בתארים אלו לציון המושלים מטעמם בטריטוריות שונות בתחומי ממלכתן.
פיקוח באימפריה הספרדית
מועצת האינדיאס, אשר הוקמה בשנת 1524 כמוסד שניהל עבור המלך את האימפריה, הוסמכה לשלוח מפקח כללי (visitador general) על מנת לחקור האשמות או חשדות למנהל לא-תקין מצד גוף או בעל משרה שלטונית. מוסד זה היה יעיל, אולם לא נעשה בו שימוש דחוף.
אמצעי הפיקוח העיקרי על המתחולל במלכות המשנה היו ה"רסידנסיאס" (residencias) – הליך שגרתי של דיווח וביקורת משפטית של תקופת השלטון של בעל משרה בכירה. עם סיום שלטונו, דרך קבע, נערך הליך שבדק את הישגיו ובירר טענות שהועלו כנגדו.
אופייה של הבירוקרטיה ברחבי האימפריה, ושל הקבוצות המאורגנות בה, סייע גם הוא להליך הפיקוח והביקורת המתמיד על התנהלות מלכות המשנה. מצופה היה ממושל שיתייעץ עם חברי האודיינסייה שבתחום סמכותו ולדעתם היה משקל. גילדות ומועצות ערים, וכן קבוצות מאורגנות אחרות, כגון אנשי הכנסייה והצבא, שמרו בקנאות על זכויות היתר (fueros) שלהם ולא היססו לפנות לכתר על כל פגיעה במעמדם. מערכת משפטית היררכית קיבלה תלונות כנגד פקידים שהואשמו בשחיתות או בניצול סמכותם לרעה, וטיפלה בהם ביעילות משתנה בהתאם לזמן ולמקום.
