נולד בסמרגון[2] לרב אברהם דנישבסקי (נפטר אלול תרי"ג), שכונה על שם עיירת מוצאו אוזדה, "ר' אברהם אוזדער", בילדותו עברה משפחתו למינסק והוא למד אצל אביו שהיה ר"מ בישיבה שב"בית המדרש הקטן". אחר כך למד שלוש שנים בישיבתו של רבי אהרן שאול זליג הכהן "הפרוז'ינאי", מחבר "תשובות לשואל" ו"מגן שאול", מגאוני ליטא ורבן של מספר ערים במרחב הליטאי. מאוחר יותר למד באיישישוק ונודע בה כ"עילוי מסמרגון", באיישישוק למד אצלו במשך שנתיים מאיר שמחה הכהן, לימים רבה של דווינסק הנודע על שם ספרו ה"אור שמח"[3].
נישא לבתו של הרב זאב וולף וישנבסקי מסמרגון, גיסו היה הרב אברהם רבונסקי רבה של דוברובנה. במשך עשר שנים אחרי נישואיו גר בעיר מולדתו סמוך לבית חותנו. התמנה לרבנות העיירה סוויר, הקים בה "קיבוץ" לתלמידים וכיהן בה כרב במשך 25 שנה. מסוויר עבר לכהן כרבה של באלטרומנץ, וכיהן בה שבע שנים.
ב-1894 הוזמן על ידי רבה של קובנה, רבי יצחק אלחנן ספקטור, לכהן כרבו של הפרבר הקובנאי סלובודקה, משרה בה כיהן עד פטירתו. היה שותף בהקמתה של ישיבת כנסת בית יצחק בעירו, ומנהלה במשך כל שנות קיומה עד פטירתו. הוא נמנה עם מתנגדי תנועת המוסר, וכאשר פרשו אנשי התנועה מהישיבה המקומית והקימו את ישיבת "כנסת ישראל", דאג למנוע עזיבת בחורים מהישיבה הוותיקה. לפי הוראת הרב ספקטור, לא נסמכו רבנים מישיבותיה של סלובודקה, בלי מבחן ואישור של הרב דנישבסקי. למרות התנגדותו לתנועת המוסר כתנועה, לא מצא פסול באנשיה, ודאג למינויו של רבי משה מרדכי אפשטיין לעוזרו כדיין בבית הדין העירוני, וגם רבנים שמינה כראשי ישיבתו כמו הרב חיים רבינוביץ מטלז, ורבי ברוך דב ליבוביץ, לא היו ידועים כשולליה של התנועה.
נפטר בסלובודקה, כ"זקן רבני ליטא", בשנת ה'תר"ע, 1910.
לאחר פטירתו התמנה תחתיו כרבה של סלובודקה, רבי משה מרדכי אפשטיין.
