אוּזְדָה (בבלארוסית: Узда) היא עיירה בבלארוס, כ-70 ק"מ מדרום-מערב למינסק, ובה כ-10,000 תושבים (2009).
תולדות העיר
העיר מוזכרת לראשונה בתיעוד משנת 1450. בשנת 1938 קיבלה אוזדה מעמד של יישוב בעל מאפיינים עירוניים, ובשנת 1999 קיבלה מעמד של עיר.
בעיר אין מסילת רכבת, אך עובר בה כביש M1, שהוא חלק מכביש E30 – כביש באורך 5,800 ק"מ המקשר את מערב אירופה עם אומסק שבסיביר, רוסיה.
יהודי אוזדה
בעיר היה בעבר בית כנסת שנבנה בסוף המאה ה-17, ולא שרד עד ימינו. בשנת 1900 התגוררו באוזדה כ-400 משפחות יהודיות (כ-2,000 איש) מתוך כ-6,000 תושבים, שהתפרנסו בעיקר ממסחר ומחנוונות, אך גם מעגלונות ומתעשייה זעירה.[1] אוזדה היא מקום הולדתם של המשוררת דבורה בארון, שאביה היה רב העיירה של קהילת המתנגדים, ושל הרב משה פיינשטיין, שאביו שימש כרב קהילת החסידים במקום. בעיר התנהל מאבק בין הקבוצות שגלש למעשי אלימות.[דרוש מקור] לאחר מלחמת העולם הראשונה שימש הרב משה פיינשטיין כרב העיירה במשך שנתיים. בשל עיור ותיעוש באזור אוזדה הצטמצם מספר היהודים במקום, ובסוף שנות השלושים התגוררו בעיירה כ-1,100 יהודים, כשליש מתושבי העיר. בעיירה פעלו "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר שהתנהלו ביידיש.
הגרמנים כבשו את אוזדה ביוני1941 וריכזו אותם בגטו מגודר. באוקטובר 1941 נורו כל יושבי הגטו למוות בקרבת העיירה, עם מאות יהודים מהסביבה, על ידי גרמנים ומשתפי פעולה עמם. במקום ההרג שתי מצבות לזכרם.
