מרתה וושינגטון נולדה בקרבת ויליאמסבורג שבוירג'יניה בשם מרתה דנדריג' ושם החיבה שלה היה פטסי ("Patsy"). היא הייתה בתו הבכורה של בעל המטעים קולונל ג'ון דנדריג' (1700–1756) ופראנסס ג'ונס (1710–1785).
בגיל 18 נישאה מרתה לדניאל פארק קסטיס (Daniel Parke Custis) - בעל מטעים עשיר המבוגר ממנה ב-20 שנה, ונולדו להם ארבעה ילדים: מהם בן ובת שנפטרו בילדותם – דניאל (1751–1754) ופרנסס (1753–1757); וכן בן ובת נוספים: ג'ון (ג'קי) פארק קסטיס (1754–1781) ומרתה פטסי פארק קסטיס (1756–1773). קסטיס נפטר בשנת 1757 והותיר את מרתה אלמנה עשירה.
לאחר שנתיים נישאה מרתה לקולונל ג'ורג' וושינגטון ב-6 בינואר1759, והם עברו לגור יחד במאונט ורנון. לבני הזוג וושינגטון לא היו ילדים משותפים, והם גידלו את ילדיה של מרתה מבעלה הראשון ואת נכדיהם.
כבעלת אחוזת מאונט ורנון, מרתה פיקחה על האחוזה,[2] בדקה את התפריט היומי, את המטבח, גני הירק והנוי, בדקה את בית עישון הבשר, את חצר העופות ופיקחה על טווי החוטים, הסורגות, התופרותוהעבדים שאותם לימדה לתפור בגדים. היא אירחה מסיבות ודאגה שהאורחים והמבקרים יחושו בנוח ויקבלו את כל צורכיהם. בתוך כל זאת היא תמיד המשיכה בעיסוק האהוב עליה רקמה. הירא יצרה כמה וכמה ריפודי כיסאות[3] שקיימים עד היום באחוזת מאונט ורנון.
וושינגטון נלוותה לבעלה בעת קרבות מלחמת העצמאות האמריקנית ושהתה עמו במחנה הצבא בתנאים קשים ביותר בואלי פורג'. מרתה התיידדה עם שאר נשות הקצינים וארגנה יחד עמן קבוצה שבמסגרתה הן תיקנו בגדים,[1] יצרו בגדים וסרגו גרביים שהיו מאוד נחוצים לחיילים.
היא התנגדה לבחירתו של בעלה לנשיא ארצות הברית, ואף לא נכחה בטקס השבעתו לנשיא (ב-30 באפריל1789). למרות התנגדותה, שימשה בתפקיד הגברת הראשונה של ארצות הברית ואירחה בביתה את הנכבדים והשגרירים שבאו לבקר את הנשיא.
בשנת 1902 הייתה וושינגטון לאישה הראשונה שהונצחה בבול דואר של ארצות הברית.
עמדתה של מרתה וושינגטון בעניין העבדות
בעת שמרתה וושינגטון התגוררה במושבת וירג'יניה הייתה העבדות חלק בלתי מבוטל מכלכלת המדינה. מרתה מעולם לא הסתייגה מהעבדות ולא טענה לחוסר מוסריות העבדות. בחוות בעלה הראשון - דניאל פארק קרטיס היו עבדים רבים שעבדו עבורו. לאחר מות בעלה, ואף שוושינגטון ניהל את האחוזה, ניהול העבדים באחוזה היה בידיה של מרתה, אשר החזיקה בהם כנאמנה של רכוש בנה - ג'ון קרטיס.
ידוע כי מרתה הביעה מורת רוח רבה כאשר שפחה שלה (אוני או אונה ג'אג' - Oney או Ona Judge) נמלטה מהאחוזה. הביוגרפית פטרישה ברידי, כותבת בספרה משנת 2005: "מרתה לא הבינה מדוע בחרה השפחה לברוח".
ההיסטוריון הנרי וינק (אנ') בספרו משנת 2004: "אל לא מושלם: ג'ורג' וושינגטון, עבדיו והקמת אמריקה" כותב כי מרתה וושינגטון החזיקה בבעלותה אחות למחצה שלה בשם אן דנדריג' (Ann Dandridge) כשפחה. לדברי וינק, עובדה זו הביאה לסלידתו של וושינגטון מהעבדות, והחלטתו לעת זיקנה לשחרר את כל עבדיו. ההיסטוריונית פטרישה ברידי סבורה כי לא הייתה למרתה אחות למחצה וכי מדובר באגדה אורבנית.
Henry Wiencek, An Imperfect God: George Washington, His Slaves, and the Creation of America, Farrar, Straus and Giroux, 2003. (הספר בקטלוג ULI)
Joseph E. Fields (ed.), "Worthy Partner": the Papers of Martha Washington, Greenwood Press, 1994. (הספר בקטלוג ULI)
Anne Hollingsworth Wharton, Martha Washington, Scribner, 1897. (הספר בקטלוג ULI)
Jeanne E. Abrams, First Ladies of the Republic: Martha Washington, Abigail Adams, Dolley Madison, and the Creation of an Iconic American Role, New York University Press, 2018. (הספר בקטלוג ULI)
