בקיץ 1914 לפני כניסת טורקיה למלחמת העולם הראשונה באו לארץ קצינים גרמנים כדי לסייע לטורקים במלחמתם נגד הבריטים במצרים, לשם כך גויסו לשירות צבאי רוב הרופאים היהודים, ובירושלים נשארו לפעול הרופאות הלנה כגן ומרים נופך.[7].
ב-1918 עלה בעלה, ד"ר יצחק נופך, לארץ-ישראל, והיה מראשוני השופטים היהודים בארץ ישראל המנדטורית, שופט השלום העברי הראשון ביפו, והוא שהנהיג את השפה העברית במשפט והוציא פסקי דין בעברית ונופך עברה בעקבותיו לתל אביב.
במסגרת המלחמה בגרענת, משנות העשרים בדיקות העיניים בבתי ספר נעשו על ידי "רופא נודד", שעבר מיישוב ליישוב, בדק תלמידים ודיווח על כך למועצה המדיצינית של הדסה. בהוראת הדסה, הוא אף נטל על עצמו את העבודה ההיגיינית-סניטרית ביישובים אלו. רופא עיניים נודך ראשון, שמלא תפקיד זה היה אריה פייגנבאום, ואחריו מלאו את התפקיד נחום שימקין, מרים נופך, אפרים סיני, חיים יסקי ואחרים.
נופך עבדה במרפאה של "ההסתדרות הרפואית העברית בארץ-ישראל" (הר"ע), שיועדה לטיפול בחולים עניים, ומאחוז ניכר ממטופליה לא גבתה תשלום.
^שפרה שורץ, "קופת-חולים הכללית" - עיצובה והתפתחותה כגורם מרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל, מרכז למורשת בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשנ"ז, 1997, פרק שלישי : "קופת-חולים במלחמת העולם הראשונה", פרק משנה : " היישוב בארץ ערב מלחמת העולם הראשונה", עמוד 39
