בזיכרונותיו סיפר בעהם שלא פשוט היה להקים אז איגוד של רופאים יהודיים. ד"ר משה וולך, למשל, שהיה מנהלו של בית החולים שערי-צדק, ראה עצמו יהודי חרדי גרמני בן דת משה והתנגד להקמת התארגנות רפואית יהודית. לאספת היסוד של התארגנות זו באו אפוא מתנגדים ותומכים. במרכז הדיונים עמדה השאלה האם רצוי שהרופאים היהודים יתארגנו באגודה מקצועית משלהם ולהיבדל על ידי כך מיתר רופאיה של ירושלים. בסוף הדיון התגבשה פשרה - ההתארגנות המוצעת תאחד לא רק רופאים יהודיים, אלא יתקבלו אליה כל הרופאים הזרים דוברי עברית ושמה יהיה "אגודה של רופאים מדברי עברית".[3].
הועד הקטן הזה של "אגודה מדיצינית עברית", שמנתה כתריסר חברים, היה עמוס עבודה. לפניו עמדו בעיות לא יותר קלות מאלו שעומדות לפני הוועדים הנוכחיים. יש עוד להוסיף, כי לא הייתה לנו דירה מיוחדת, לא היו פקידים. את הכל עשינו בעצמנו – גם את כתיבת המכתבים וגם את מסירתם לתעודתם. אפילו גזבר מיוחד לא היה לנו. ד"ר פוחובסקי, העשיר שבינינו, צריך היה לדאוג לכיסוי ההוצאות ובחלקן הגדול הוא כיסה אותן מכיסו הוא, משום שהגירעון היה גדול למדי. היינו צעירים. גם ד"ר פוחובסקי היה אז צעיר, אבל אני הייתי הצעיר שבחבורה. מפני זה עלי היו מטילים את רוב העבודות ואני מילאתי אותן בשמחה.
תוך שנה הצטרפו לאגודה כמעט כל הרופאים היהודים בארץ, מלבד רופאי ירושלים, והאגודה שינתה את שמה ל"האגודה המדיצינית העברית בארץ-ישראל".
לפני הופעתו של עיתון "הרפואה" הוציאה "האגודה המדיצינית העברית בארץ-ישראל" עיתון שנקרא בשם "זיכרונות דברים של האגודה המדיצינית העברית בארץ ישראל". הגיליון הראשון הודפס בספטמבר 1912. הופעת העיתון נקטעה בשנת 1914 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה[6]
ב- 1914 הוסכם על איחוד האגודות, אך מלחמת העולם הראשונה דחתה את האיחוד ל- 1919. בעקבות האיחוד שונה שם האגודה ל"הסתדרות רפואית עברית בארץ-ישראל" (הר"ע), האגודה הרפואית היפואית הפכה לסניף התל אביבי, והאגודה הירושלמית, לסניף ירושלים, וב-1921 נוסד בחיפה הסניף השלישי, על ידי הד"ר הלל יפה.[7].
עם הקמת המדינה שונה השם שוב ל"הסתדרות רפואית ישראלית" (הר"י).
בספטמבר 1913 התאספו ביפו 30 איש, וייסדו את "האגודה להסתדרות היהודים בארץ - ישראל".
על רקע מגמת ההתארגנות הכללית ביישוב הקימו הרופאים בינואר 1912 את "אגודה מדיצינית עברית" ביפו, ובירושלים הקימו בשנת 1913 את "אגודת הרופאים מדברי עברית", (ארמ"ע) .[9].
בשנת 1882 היה ניסיון להקים את הסתדרות הרופאים בירושלים, ניסיון שכנראה שלא צלח.
עיתון הצפירה מי"ג תשרי תרמ"ג, 1882, בישר באמצעות כתבו יעקב גאלדמאן תחת הכותרת :
נוסדה הסתדרות הרופאים
"חברת הרופאים" נוסדה בירושלים זה כמחצית השנה, באי בריתה הם שנים-עשר רופאי העיר אשר כתב תעודה בידם כי השלימו חוק לימודים בשבת תחכמוני. מהם שני אנשים עברים, והם האדונים ד"ר פופעלעס[10] - ירא וחרד לדבר ה' וד"ר שווארץ[11].
מטרה מדעית להחברה ופעמיים בחודש יתאספו יחד וישאו ויתנו בדברי מדע הדרושים למלאכתם
^שלמה שבא, דן בן אמוץ, "ארץ ציון ירושלים", זמרה, ביתן, מודן הוצאה לאור, 1973, שער שני, "שחקי, שחקי על החלומות", פרק : בריאות ותברואה, מאמר : "נוסדה הסתדרות הרופאים", עמוד 111.